38 ימים אחרי הטבח: זוהתה גופתה של ויויאן סילבר, מייסדת ארגון ''אג'יק''
בשורה עצובה: אחרי 38 ימים, זוהתה גופתה של ויויאן סילבר, מייסדת ארגון אג'יק בנגב ו''נשים עושות שלום'', שנרצחה בביתה בקיבוץ בארי, בטבח ב-7 באוקטובר. עד לקבלת הבשורה המרה, סברו מכריה כי היא בין החטופים בידי חמאס-דאע''ש בעזה. אתמול הצליחו הצוותים במכון שורה לזהות את גופתה. ביתה בקיבוץ בארי הועלה באש ונשרף כליל ומכאן הקושי בזיהוי.
ויויאן הייתה קול צלול ואמיץ של אנושיות, חמלה ואהבת אדם. היא פעלה למען חברה טובה יותר ועתיד טוב יותר, עבור כל מי שחי כאן, ונגעה בלבבות רבים בדרכה המיוחדת
‘’ארגון אג'יק-מכון הנגב אבל ומרכין ראשו עם קבלת הבשורה הקשה כי אותרה גופתה של ויויאן סילבר והיא איננה בין החיים'', אומרים הבוקר בארגון, אחרי קבלת הבשורה הנוראית.
‘’התפללנו במשך 38 ימים, מרגע שנותק עמה הקשר ביום שבת הנוראי של ה7.10, לסוף אחר. ויויאן שייסדה את אג'יק ובמשך שנים רבות הייתה למנכלית שותפה בארגון, ליוותה את הארגון ואת פועלו גם לאחר שעזבה והייתה חברת הוועד המנהל שלו ופעילה בו עד יומה האחרון. היא הייתה אשת שלום ופעלה להשיגו באינספור דרכים. אנו שולחים תנחומים למשפחתה, לחבריה ולמכריה, ומבטיחים להמשיך את דרכה לשותפות ערבית יהודית שוויונית וצודקת''.
ארגון ‘’עומדים ביחד'' כתב: ‘’הלב נשבר. ויויאן סילבר, מהבולטות שבפעילות השלום והשותפות בישראל, נרצחה בידי חמאס. ויויאן הוגדרה כחטופה, אך כעת זוהתה גופתה. ויויאן הייתה קול צלול ואמיץ של אנושיות, חמלה ואהבת אדם. היא פעלה למען חברה טובה יותר ועתיד טוב יותר, עבור כל מי שחי כאן, ונגעה בלבבות רבים בדרכה המיוחדת''.
ויויאן סילבר ז''ל נולדה וגדלה בוויניפג, שבקנדה. היא ביקרה לראשונה בישראל בשנת 1968, כחלק מלימודיה בקולג', למדה במשך שנה באוניברסיטה העברית בירושלים פסיכולוגיה וספרות אנגלית. בשנתה האחרונה בקולג', סילבר הייתה שותפה להקמת ברית הסטודנטים הציונית בקמפוס שלה, ולאחר מכן הוזמנה לוועידה הלאומית של ברית הסטודנטים הציונית במונטריאול.
היא עלתה לישראל ב-1974 והייתה חברת קיבוץ גזר. בגזר היא מונתה למזכירת הקיבוץ והייתה לאחת הנשים הבודדות שמונו לתפקיד. האקטיביזם של סילבר התמקד בזכויות נשים ובפערים בין המינים בחברה הישראלית. לשם כך הקימה בשנת 1981 את המחלקה לקידום שוויון מגדרי של התנועה הקיבוצית המאוחדת[3][4] וכמו כן עבדה במסגרת הכנסת בוועדת המשנה לקידום נשים בעבודה ובכלכלה, עבור הקרן החדשה לישראל ובוועדת ההיגוי של ארגון שתיל.
היא עברה להתגורר בבארי, קיבוץ סמוך לגבול עזה, בסביבות שנת 1990. בתקופה זו היא הכירה טוב יותר את הקהילה הבדואית המקומית ואת העזתים. היא כיהנה כמנכ"לית מכון הנגב לאסטרטגיות שלום ופיתוח החל משנת 1998. סילבר עבדה בתוך הקיבוץ כדי לארגן תוכניות לסיוע לעזתים, כמו הכשרות בעבודה, ודאגה לכך שפועלי הבניין העזתיים בקיבוץ יקבלו שכר הוגן.[2] בשנים מאוחרות יותר התנדבה סילבר להסיע חולים עזתיים שנסעו לירושלים לטיפול.
סילבר ייסדה את המרכז היהודי הערבי להעצמה, שוויון ושיתוף פעולה עם אמל אלסנה אלח'וג', והייתה מנהלת הארגון לפני האינתיפאדה השנייה. המרכז ארגן פרויקטים בישראל, בעזה ויהודה ושומרון. בשנת 2010 קיבלו סילבר ואלח'וג' את פרס ויקטור ג'יי גולדברג לשלום במזרח התיכון, פרס שנתי המוענק על ידי המכון לחינוך בינלאומי לזוגות של פעילים ערבים וישראלים הפועלים למען שלום.היא הייתה חברת הנהלה לשעבר של ‘’בצלם''.
ויויאן סילבר באירוע סולידריות עם תושבי עוטף עזה (צילום: נשם עושות שלום - יוטיוב)
בשנת 2011, בחר בה עיתון ‘’הארץ'' את כאחת מ"10 המהגרים האנגלו-סקסים המשפיעים ביותר" בישראל. לאחר מבצע צוק איתן, סילבר ייסדה את נשים עושות שלום. ב-4 באוקטובר 2023 סייעה סילבר בארגון עצרת שלום בירושלים בהשתתפות 1,500 נשים ישראליות ופלסטיניות.
ב-7 באוקטובר דיווח אירווין קוטלר ברשת החברתית אקס כי סילבר נחטפה מביתה בבארי בעיצומו של הטבח בקיבוץ בארי. אחותה של סילבר דיווחה שכאשר שוחחה עם אחותה בטלפון ב-7 באוקטובר, שמעה סילבר מחבלים של חמאס מחוץ לביתה.סילבר גם שלחה לחברים בוואטסאפ הודעה דומה, אך חטיפתה לא אומתה. ב-13 בנובמבר, יותר מחודש לאחר המתקפה, זוהתה גופתה והתברר שלא נחטפה אלא נרצחה בביתה שבקיבוץ.
סילבר הייתה אם לשני בנים וסבתא לנכדים.
יהי זכרה ברוך!