''להקים כיתות כוננות גם ביישובים הבדואים''

הישובים הבדואים המוכרים בנגב דורשים להיכלל בתוכנית כיתות הכוננות. ראש המועצה סלאמה אל אטראש אמר: ״כולם ראו ושמעו על התרומה של בני החברה הבדואית במלחמה האחרונה. אנחנו לא צריכים לחזור ולהוכיח נאמנות למדינה שלנו. מדוע התושבים שלנו במולדה לא זכאים להגן על עצמם בצורה ממלכתית מסודרת כמו בכל השכונות והישובים היהודים בארץ?''. לדברי אל אטרשף בעוד בכל הארץ מוקמות בקצב מהיר כיתות כוננות שמקבלות הדרכה ונשק ונערכות להגן על התושבים שלהם, הבקשות של מועצת אל קסום להקים כיתת כוננות בישוב מולדה לא זוכה להתייחסות כלל, לדבריו.
 

מדוע התושבים שלנו במולדה לא זכאים להגן על עצמם בצורה ממלכתית מסודרת כמו בכל השכונות והישובים היהודים בארץ?
 

סעווה (בעבר מולדה) הוא יישוב בדואי במחוז הדרום, אחד מ-7 היישובים המוכרים המרכיבים את המועצה האזורית אל קסום בישראל. הוא הוקם בשנת 2003, לפי החלטת הממשלה על הקמת מספר יישובי קבע לבדואים בנגב. היישוב מתפרש על פני שטח של 11,000 דונם ומהווה מקום מושבם של בני שבט אטרש. ביישוב מתגוררים כ-2,300 תושבים . 

היישוב מולדה ספג ביום הראשון למלחמה פגיעה קשה: משפחת אל גורען ישבה  ב"שיג" המשפחתי. בסביבות השעה 10 וחצי בבוקר נחת טיל חמאס שנורה מרצועת עזה בדיוק באמצע מעגל הישיבה. ארבעה בני משפחה צעירים נרצחו. שניים מיד: מאלכ בן ה-16, וג'אווד בן ה-11. מותם של שניים נוספים נקבע מאוחר יותר במרכז הרפואי סורוקה, אליו לקחו בני המשפחה את הצעירים שנפצעו קשה מאוד: מוחמד דיפ, בן 16 ואמין עאגל בן ה-11. עוד בן משפחה תאמר בן ה-17 נפצע קשה ואושפז עדיין בבית החולים בילינסון.

 

המחבלים העזתים רצחו בדואים - נשים וילדים - שעבדו בשדות

לנפילת טיל הגראד לא קדמה התראה:  ברוב הריכוזים הבדואים הבלתי מוכרים אין רמקולים ואין אזעקות. מובן שעוצמת ההדף של הטיל פירקה לרסיסים את כל השיג שהיה מבנה איסכורית דק וחדיר לחלוטין.

מתקפת הטרור הרצחנית על הנגב, שביצעו מחבלים חמאס-דאע''ש, לא הבדילה בין דם לדם: נרצחו יהודים, מוסלמים, נוצרים, עובדים מאילנד ומדינות אסיה אחרות, תיירים ממדינות אירופה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה. ‘’במסיבה ברעים היו הרבה נהגים בדואים, רבים מאיתנו עובדים בתחום'', סיפר תושב רהט. ‘’אני עובד בהסעות בבאר שבע, קווים של מפעלים. זה יכול היה לתפוס אותי''.

סיפורי הנרצחים והנעדרים במגזר הבדואי הולכים ומתווספים לשכול: גברים ונשים שיצאו לעבודה, ילדים ששיחקו מחוץ לבית. עבד אלרחמן עאטף אלזיאדנה מרהט, נורה למוות בחוף זיקים. גופתו מנוקבת כדורים נמצאה בחוף. ארבעה מבני משפחתו ששהו באזור חולית בשעת הוגדרו נעדרים.

 

בין נרצחי הציבור הבדואי בנגב:

דאליה ואוסאמה אבו מדיג'ם  נרצחו על ידי מחבלים יחד עם עוד כ-80 בני אדם שעבדו  בשדות ביישובי העוטף. דאליה ואוסאמה הם קרובי משפחתו של ראש העיר רהט, עטא אבו מדיג'ם.

פאטמה אלטלאקת, בת 33 מערערה, נרצחה ליד אופקים, כשהיא ובעלה הגיעו לעבודתם בשדות. בעלה לא נפגע, הוא והתינוקת לקו בחרדה. לצוותי זק''א לקח שלושה ימים לפנות אותה מהמקום.

פאיזה אבו סבייח  ונכדתה מאי זוהיר אבו סבייח מהכפר כוחלה שבמועצה האזורית אל-קסום.  נהרגו ביום הראשון למלחמה כאשר רקטה פגעה בצריף שלהן.

עווד מוסא דראושה עבד  אמבולנס ליד קיבוץ רעים כאשר החלה מתקפת הטרור. הוא מיהר להגיש עזרה לפצועים. רק אחרי חמישה ימים זוהתה גופתו.

מוסא אבו סבילה, בן 41, שירת בצבא הקבע ועבד באבטחה סמוך לנתיבות. הוא היה נשוי ואב לשמונה ילדים.

יהי זכרם ברוך!

נהגים בדואים סיכנו את החיים שלהם כדי להציל מבלים מאיזור רעים. נהגים שאספו פצועים לתוך המכוניות שלהם. שוטרים, גששים, אנשי צוותי ההצלה ונהגים. עובדי ציוד הנדסי, מכונאים. רופאים ואחים. יוסף אל זיאדנה תושב רהט, חילץ 30 איש מהמסיבה: ‘’ לא חשבתי על עצמי. חשבתי על האנשים. כולנו כאחד. להציל כמה שיותר''.