''מראות וריחות נוראיים, שלא נשכח בחיים'': עדות צוותים שטיפלו בזירות טבח בנגב / תיעוד בלעדי
‘’שום דבר לא היכן את העובדים למה שראו בזירות הטבח, אליהן נקראו לטפל, אחרי שזוכו על ידי, צבא, משטרה וזק''א'', אומר מעוז דגן, מחברת עג'י, אשר עוסקת בניקוי, שאיבה ושיקום באמצעות ציוד ייעודי ומיוחד. ‘’אנחנו יודעים לנקות זירות קשות ומורכבות, כמו גם, למשל, כתובות גרפיטי. אנחנו עובדים עם זק''א, מנקים זירות קשות אחרי טיפול בכבוד המת. נקראנו לטפל בממ''ד ובשירותים בחוף זיקים ובמיגוניות בקיבוץ רעים. הצוותים נסעו לשם תחת אבטחה, מאחר והמקום מטווח על ידי רקטות. מה שפגשו שם וחלקו איתי, היה נורא''.
‘’השירותים בזיקים היו מנוקבים בכדורים. הרצפה והקירות היו מכוסים בכתמי דם, אחרי שזוכו על ידי צוותי זק''א מבחינת ממצאי כבוד המת. אלה מחזות שלא נתקלנו בהם מעולם. היינו בזירות קשות, העובדים מיומנים לטפל במקצועיות בזירות. אבל בזיקים וברעים מדובר בזירות קשות ביותר. העובדים מספרים לא רק על מראות קשים, אלא על ריח נורא, ריח של מוות, שלא ירד גם אחרי כמה מחזורי ניקוי. אנחנו מנקים את הזירות בציוד יעודי, בהן היתר בהתזת מים חמים בלחץ גבוה מאוד של 20 אטמוספירות. בזיקים המבנה היה מנוקב כדורים. ברעים, הממ''ד היה מפוייח לגמרי. היו עובדים - ואני מבין ללבם, שלא רצו לנסוע, אחרים נסעו וחזרו מזועזעים''.
מעוז שוחח עם העובדים, שמע אותם אחרי מה שחוו, גם על מנת לאפשר להם להתאוורר. אלא שגם הקשוחים שבהם טולטלו ממה שראו. בימי שיגרה, חברת עג'י עוסקת בטיפול באירועים נפוצים כמו סתימות ביוב, המצריכות ציוד יעודי לפתיחה, בטיפול בצנרות שנסדקו, מוזעקים לפעמים לסייע לצוותי תאגיד המים או לשחרר צנרת ביוב שנסתמה או מקלט מוצף. המשימה הזו אליה נקראו הייתה מטלטלת ויוצאת דופן.