האבטלה בדרום ממשיכה לגדול: פחות מצליחים להשתלב בשוק העבודה

כשמאות עסקים בב''ש פושטים רגל, ענפים שלמים מושבתים וסוף משבר הקורונה אינו נראה באופק, הגידול באבטלה הוא לא פחות מפצצת זמן חברתית
send whatsapp messsage send FB messsage
האבטלה בדרום ממשיכה לגדול: פחות מצליחים להשתלב בשוק העבודה צילום: שירות התעסוקה

האבטלה בבאר שבע והנגב אינה יורדת, אך הרשויות חלוקות באשר לשיטת המדידה. הלמ''ס מפרסמת היום את ירחון סקר כוח האדם, ממנו עולה כי אחוז ההשתתפות בכוח העבודה ירד ברוב המחוזות בהשוואה לרבעון הקודם. ובמחוז הדרום הוא ירד ל-59.3% לעומת 60.0%. על פי נתוני שירות התעסוקה, בבאר שבע לבדה יש 22,000 דורשי עבודה, נתון שאינו משתפר ומשקף שיעור אבטלה של למעלה מ-21 אחוזים. 

הנתון אינו כולל עצמאים ועובדי פרילאנס, שהם אחד המגזרים המוחלשים בשוק העבודה. מאחר ועל פי החוק הקיים אין להם אפשרות לתבוע דמי אבטלה, אטיש אינו יודע כמה מהם נותרו מחוסרי תעסוקה. 

לשם השוואה, אחוז ההשתפות בכוח העבודה רשם  ירידה גם בערים אחרות. אחוז ההשתתפות הגבוה ביותר בשוק העבודה הוא בתל אביב ובמחוז המרכז, אך המדינה כולה נפגעה. במחוז ירושלים נרשמה ירידה ל-53.1% (לעומת 52.5%), במחוז הצפון ל-55.3% (לעומת 57.2%), במחוז חיפה ל-58.4% (לעומת 60.3%), במחוז המרכז ל-68.0% (לעומת 68.7%), במחוז תל אביב ל-67.2% (לעומת 68.4%),

הענפים שנפגעו הכי קשה מהמשבר: אירוח, אוכל, חינוך ותקשורת

בפילוח לפי ענפים כלכליים,בנתון ארצי, הירידות המשמעותיות במספר השכירים המועסקים ברבעון השני היו בענף שירותי אירוח ואוכל (כ-21 אלף שכירים), בענף החינוך (כ-16 אלף שכירים), בענף מידע ותקשורת (כ-12 אלף שכירים), בענף שירותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות ובענף מינהל מקומי, ציבורי וביטחון וביטוח לאומי (כ-8 אלף שכירים בכל אחד מהענפים), בענף מסחר סיטוני וקמעוני; תיקון כלי רכב מנועיים (כ-7 אלף שכירים). מנגד, העליות הגדולות היו בענף שירותי בריאות רווחה וסעד (כ-14 אלף שכירים), ובענף שירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים (11 אלף שכירים).

את מחיר המשבר שילמו בעיקר עובדים בלתי מקצועיים

בפילוח לפי מקצועות, בנתון ארצי, הירידות הגדולות במספר השכירים היו בקרב פקידים כלליים ועובדי משרד ובקרב עובדי מכירות ושירותים (כ-20 אלף שכירים בכל אחד ממשלחי היד), בקרב מנהלים (כ-16 אלף שכירים), בקרב עובדים בלתי מקצועיים (כ-11 אלף שכירים) ובקרב בעלי משלח יד אקדמי (כ-7 אלף שכירים).

בבאר שבע, בבדיקה לא ''מדעית'', ניתן להבחין בעסקים רבים שסגרו את שעריהם, בעקבות המשבר, בהם ענפים שנחשבו בטוחים יחסית: חנויות סלולר, חנויות לציוד משרדי, מזנונים קטנים. ''שלושה חודשים של סגר חיסלו אותי'', מספר בעל עסק שמכר דיו למדפסות ואביזרי סלולר. ''הגעתי לרגע בו הייתי צריך לעשות חישוב של להיקלע לחדלות פרעון ולחובות - או לסגור והלישאר ללא שקל. המענקים מצחיקים. מי ישלם לי את שכר הדירה של העסק? למזלי, יכולתי להחזיר חלק מהמלאי לספקים. אני יושב כבר כמה חודשים בבית, החסכונות עומדים להיגמר ואין אופק''.

בעל עסק אחר, בתחום התקשורת והמחשבים, מספר כי מכל ההבטחות של הממשלה לסיוע, נמצא זכאי ל-1,300 שקלים בלבד. ''רוב העובדים פוטרו ואני מנסה לשרוד. אנשים לא מבינים כי זה לא רק המחיר הכספי: אני משלם מחיר בריאותי גבוה, לא מסוגל לישון בגלל החובות, נותני שירות לא מבינים שיש מגפה, לא מוכנים לדחות תשלומים, מאיימים בהוצאה לפועל. החודש עיכבתי את השכר של העובדים, שגילו הבנה, אבל הרשויות הן אלה שלא מגלות הבנה''.

למרות הקריסה הכלכלית, בב''ש יש חשש לצאת למחאות דוגמת ירושלים ותל אביב. זאת, למרות שהמון עובדים מוחלשים נפגעו ממשבר הקורונה. ייתכן ולמחאה החברתית יש אפקט מושהה ומי שפוטרו מקבלים כרגע דמי אבטלה. אחרים נטלו אשראי יקר, לעיתים בריבית של פריים+9.5% והגדילו את מסגרות האשראי בבנקים תמורת העמדת בטחונות. אחרים פשוט חוששים להפגין, בשל היות באר שבע עיר שמרנית-ימנית וכי עלולים לעשות להם שיימינג ברשתות, מאחר ומחאת העצמאים ומחאת בלפור תוייגו כ''מחאות שמאלניות'' וברשתות חברתיות בב''ש אף הובעה תמיכה בפגיעה במפגינים.

עם זאת, הולך ומתקרב הרגע בו אותם מפוטרים כבר לא יוכלו לעמוד בתשלומים, של ההלוואות, המשכנתאות והוצאות המחיה השוטפת. זה קורה בבת אחת, כשצינורות האשראי נסגרים. סכנה אחרת - היא מספר לא מבוטל של בעלי עסקים שפנו לשוק האפור על מנת לשרוד עוד קצת.

​​​​​​​