זכריה לירז, ה''אבא'' של פסטיבל ערד ורחוב סמילנסקי, הלך לעולמו

יום עצוב לתרבות בבאר שבע: זכריה לירז, האיש שהמציא את רחוב סמילנסקי והגה את פסטיבל ערד, הלך לעולמו בביתו בחיפה, בה חי בשנים האחרונות והוא בן 83. 

לירז  היה יוזם אירועי תרבות ברחבי ישראל, זוהה במיוחד עם עיצוב חיי התרבות באזור הנגב בכלל ובבאר שבע בפרט. הוא היה יוזם חגיגות הזמר העברי בערד, פסטיבל המפוחיות בבאר שבע, מקים קריית האמנים בעיר וחגיגות הכליזמרים בצפת. בשנת 2000 זכה באות יקיר העיר באר שבע.

משך שנים לירז דחף להפיכת רחוב סמילנסקי בעיר העתיקה בבאר שבע, ללב התרבות הבאר שבעית. מאמצע שנות השבעים הוא עודד, ניהל מאבקים מול הרשויות ועמד מול לחצי חוגים דתיים בעיר, שהתנגדו להפעלת קריית האמנים בשבתות. הוא התגורר ברחוב סמילנסקי וביתו היה מוקד עליה לרגל של אנשי הבוהמה המקומית וגם של אמנים מהשורה הראשונה, בהם שושנה דמארי. לירז היה מאוהב בבאר שבע וחלם להפוך אותה לבירת התרבות של האיזור, באמצעות שורת פסטיבלים. 

​​​​​​​

ילדותו הייתה קשה מאוד: הוא היה שריד שואה. בין השנים 1940–1944, עת התרחשה השואה, הוא נשלח על ידי הנאצים עם משפחתו למחנות ריכוז באוקראינה. הוא עלה לישראל בשנת 1948 והגיע לעיר חיפה, וב-1958 עזב לטובת הדרום. בהשפעת דוד בן-גוריון שקרא לפיתוח הנגב תוך מתן דוגמה אישית בהתיישבותו בשדה בוקר, עבר להתגורר באופקים, שם שימש בתפקיד מנהל מחלקת התרבות. הוא הצליח במשך תקופה קצרה לערוך שינוי במערכת החינוך בעיירה. הוא יזם חינוך משלים, הקים ספרייה ציבורית והפעיל קייטנות בקיץ. לאחר מכן, זכה במכרז לתפקיד מנהל מחלקת התרבות בעיריית באר שבע, ועבר לגור בבירת הנגב ב-1962.

בראשית דרכו בעיר יזם פעולות תרבות, כגון פתיחת גלריה לאמנות בבית ערבי ישן ברחוב סמילנסקי בעיר העתיקה. כמו כן, יזם את הקמתם של אוניברסיטה עממית, סינמטק ומועדון "הצריף" שהיה מקביל לרשת מועדוני "צוותא" בישראל.

לאחר שבע שנים של פעילות, עזב לירז לחיפה, העיר הראשונה בה גר בישראל, בעקבות הצעה שקיבל לניהול מרכז התרבות ע"ש אבא חושי. ב-1972 חזר לירז לבאר שבע לאחר שסגן ראש העירייה בנ"ץ כרמל, הציע לו להקים את תיאטרון באר שבע, שלירז גם מונה להיות מנהלו הראשון.

בשנת 2000 הוענק ללירז עיטור יקיר באר שבע על תרומתו לתרבות בעיר. הוא גם זכה להשיא את אחת מ-12 המשואות בטקס המסורתי שנערך בהר הרצל בירושלים לציון יום העצמאות ה-58 למדינת ישראל.

לירז חלם לערוך בבאר שבע את "פסטיבל אברהם אבינו''. ''יש לנו נכס תרבותי הסטורי, שהוא חלק ממורשת התרבות העולמית - מורשתו של אברהם אבינו", אמר לירז בראיון לכותב שורות אלה לפני 30 שנה. ''אני חולם ורצה לערוך פה, בבאר שבע, מיצג ענק, עם שחקנים בעלי שם, שישחזרו את המעמד המקראי. אני חולם להלביש מאות מתושבי באר שבע בבגדים המסורתיים, שיהיו הניצבים בשיחזור המעמד המרגש הזה. העיר כולה תשבות ממלאכה, תלבש חג ותשחזר את המעמד ההסטורי. האירע הזה יכול להביא לכאן עשרות אלפי תיירים. יש לנו נכסי תרבות ארידים בעיר, שלא מנוצלים".

בפסטיבל ערד הראשון, בשנת 1984, הוא קיבץ את כל גדולי דור המייסדים של הזמר העברי: גי'טה לוקה, שושנה דמארי, אילקה רווה, אלכנסדר יהלומי ועוד - והעניק להם פסלון הוקרה: ''סבתא של ערד''. בפסטיבל הראשון בערד נלטו חלק עשרות אלפים, שבאו מכל קצוות הארץ וראו אמנים ותיקים, בהם כאלה שכבר היו בגמלאות וקיבלו ''צו מילואים'' מלירז. הזמר הותיק אלכנסדר יהלומי אמר לכותב שורות אלה: ''אתה לא יודע מה לירז עשה לנו בלב ובנשמה, חשבנו שאולי נשכחנו והינה, אולמות מלאים לא רק בזקנים בני גילנו, אלא בדורות חדשים שמכירים את השירים שלנו''. שושנה דמארי באה להופיע והחליטה להישאר לקומזיץ שנערך בביתה של משפחה מקומית. 

לירז דאג לעודד ימזים מקומיים לעשות תרבות בבאר שבע. לקראת סוף שנות השמונים מאמציו נשאו פרי ורחוב סמילנסקי הפך לעובדה קיימת בתרבות הבאר שבעית. 

​​​​​​​יהי זכרו ברוך!