זוכרים את ראשוני החללים מבני העיר

למן חידוש היישוב היהודי בעיר באר שבע, לאחר השיחרור שלה באוקטובר 1948 ועם הגעת העולים הראשונים ב-1950, נכתב, לצד פרק בניינה והפיכתה לבירת המחוז, גם פרק הכאב, האובדן. הנופלים הראשונים, ראשוני הנטמנים בבית העלמין המקומי ונפגעי פעולות האיבה. יש מי שנותר מהם זיכרון: תמונה מטושטשת בשחור-לבן, צילום מספר מחזור, תמונה בעת גיוסם לצה''ל. אצל אחרים, אפילו תמונה אין - רק שם. הם היו עולים, מצפון אפריקה ומאירופה, בעיר הצעירה, החמה המאובקת, במדינה שכמעט כלום לא היה בה והיה בה הכל. היא הייתה שלהם, הייתה להם לבית. 
הם היו צעירים, חלקם ילדים, אחרים נערים. אנשים שבקושי הספיקו לחיות, אך מאחוריהם, סבל רב. 
488 מבני העיר באר שבע נפלו במערכות ישראל ופעולות האיבה. גברים, נשים וילדים. עולים, ותיקים וילידי הארץ. ראשוני הנופלים היו בין הראשונים להיטמן בבית העלמין בבאר שבע - אז חדש, היום הוא נקרא ישן. 

זו רשימה חלקית, של הנופלים בשנים הראשונות לקיומה של העיר באר שבע. הרשימות המלאות, סיפורי הנופלים, מצויים באתר "יזכור", של משרד הבטחון ובאתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה של המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה.

טוראי פור-ציוני, עובדיה (עבדאללה)  ז''ל   

בן צלח ושרה. נולד בשנת תרצ"ג (1933) בפרס. למד בבית-ספר "אליאנס" ובבית-ספר של "אורט". רצונו היה עז לעלות לארץ. כי הוא אהב אותה בכל לבו. לבסוף, כאשר עלה עם הוריו בשנת 1951, לא היה קץ לשמחתו ולמרות התנאים הקשים שבהם חיו התאקלם עובדיה, עבד קשה קשה ועשה בכל אשר יכול כדי להניא את הוריו מרדת מן הארץ ולשוב לגולה. התפרנס מעבודת-נגרות. גויס לצה"ל במאי 1952. שירת בנח"ל והיה גאה מאד כאשר עבר ליחידה קרבית ("גולני"). כעבור שנה וכמה חדשים, ביום ו' באלול תשי"ג (17.8.1953), נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבאר-שבע, מראשוני החללים של בירת הנגב.

טוראי אלאל, משה   ז''ל  

בן ריימונד ומסעודה. נולד ביום כ"ג באייר תרצ"ח (24.5.1938) בטוניס. למד שם בבית-ספר יסודי ולאחר-מכן בבית-ילדים בצרפת. אחרי עלותו לארץ בשנת 1950 נמצא בחברת-הנוער שבגבעת-ברנר. אחרי גיוסו לצה"ל שימש כנהג וביום ח' באלול תשי"ז (4.9.1957) נפל בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבאר-שבע.שירת בחיל הלוגיסטיקה.

טוראי פרץ, חיים ז''ל         

בן מסעוד וזוהרה. נולד ביום ז' באייר תרצ"ט (26.4.1939) בקזבלנקה במרוקו. המשפחה עלתה לארץ והבן מצא את לחמו בעבודת נגרות. גויס לצה"ל בפברואר 1958 וביום י"ז בניסן תש"ך (14.4.1960) נפטר במחלתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבאר-שבע.

אהרון מאלון ז"ל

נולד ב תרפ"ה, 1925 והתגורר בבאר שבע. נהרג בפעולת איבה, בכ"ג בטבת תש"י 12/1/1950.  בעיר באר שבע. הובא למנוחת עולמים בבאר שבע. אהרון עלה לארץ בתחילת 1950 מאלג'יר, ושהה במעברה ליד באר שבע. ביום כ"ג בטבת תש"י (12.01.1950) שוטט אהרון ליד המעברה ועלה על מוקש. במקום היה גידור ושלט אזהרה מפני מוקשים אך אהרון, שעברו רק עשרה ימים מאז עלייתו לארץ, לא הבין את הכתוב. הוא נפצע קשה ונפטר בדרך לבית החולים בבאר שבע.

אהרון היה בן כ- 25 במותו, הובא למנוחות בבאר שבע.

יעקב ינוש ברוניץ ז"ל

בן יוסף וורדה. נולד בי"ח באדר תש"ט 19/3/1949. התגורר בבאר שבע. נהרג בפעולת איבה, בכ"ה בכסלו תש"כ 26/12/1959,  בבאר שבע. הובא למנוחת עולמים בבאר שבע. הותיר: הורים ואחיות. בן 10 במותו.

יעקב (ינוש) ברוניץ נולד בטרנוב שבפולין להוריו ורדה ויוסף בכ' בשבט תש"ט (19.03.1949). בשנת 1957 עלתה המשפחה ארצה, והתיישבה בבאר שבע. יעקב למד בבית הספר "צאלים" בעיר. אחותו זוכרת אותו כילד יפה תואר, גבוה וכחול עיניים, בעל נשמה טובה, שאהב במיוחד בעלי חיים וגילה כישרון בציור.

בכ"ה בכסלו, חנוכה תש"כ (26.12.1959), יצא עם חבר לטייל בשדה שבקרבת ביתו. החבר מצא רימון יד של צה"ל שננטש בשדה. יעקב ביקש מהחבר לזרוק את החפץ, בלי לדעת שבידיו רימון חי. החבר, שנבהל מזמזומו של הרימון, השליך אותו בקרבת מקום. הרימון התפוצץ, ושני הילדים נפלו אחד על השני. יעקב, שנפל על חברו, נהרג במקום. החבר, שנפצע קל, הוא שבא לבית המשפחה להודיע על האסון. בן עשר וחצי שנים היה יעקב במותו. הותיר הורים ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. אחרי מותו של יעקב נודע שציוריו - שנשלחו לתערוכת ציורי ילדים מטעם בית ספרו - זכו במקום ראשון בתחרות.

אברהם ארץ קדושה ז"ל

בן אגאי ומרים, נולד ב תרצ"א 1931 והתגורר בבאר שבע. נהרג בפעולת איבה, ט"ו בטבת תשט"ז 30/12/1955,  במעלה עקרבים.הובא למנוחת עולמים בבאר שבע . הותיר: הורים ושמונה אחים. בן 24 במותו.

אברהם, בן מרים ואגאי, נולד בשנת תרצ"א (1931) בשיראז, פרס. הוא היה הבן החמישי במשפחה ובה תשעה ילדים. אברהם לא למד בבית ספר בילדותו, בגיל צעיר החל לעבוד כעצמאי, וכדי להצליח הצטרף לשני אחיו שעבדו בעיר אבאדן. בתאריך 01.05.1950 עלה לארץ והתגורר בקיבוץ הדתי "יסודות" ליד ואדי ערה. לאחר שנה התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בגולני. בתום השירות הוא למד מכונאות רכב ועבד בחברת מע"צ. אברהם היה פעיל בקרב עדת עולי פרס בבאר שבע, ובשל מעורבותו ועזרתו לעולים הרבים, ועל אף היותו צעיר מאוד, הוכתר כראש העדה הפרסית בעיר. הוא השקיע מאמצים רבים כדי להקים בעיר בית כנסת לעדה הפרסית, ואמנם ראש העיר הבטיח לעזור, ומעט לפני מותו של אברהם הגיע לנמל חיפה צריף העץ השוודי שנועד למבנה בית הכנסת.

ביום ששי ט"ו בטבת תשט"ז, (30.12.1955), בעקבות גשמים עזים, השתבשה הדרך היחידה המובילה מבאר שבע לאילת בקטע הירידה ממעלה עקרבים. מע"צ החליטה להתחיל בתיקון הכביש ביום ראשון ושלחה למקום ציוד וכמה פועלים, שיתארגנו כבר מיום ששי. הם נסעו בשיירה כי באותה תקופה רבו התקפות מסתננים (פדאיונים) על כלי רכב בכביש לאילת. בראש השיירה נסע ג'יפ ובו הנהג שלמה כהן ושני מלווים חמושים מאחור, אברהם ארץ קדושה ושמשון שוורץ.

בשעה 15:30 השיירה הגיעה לק"מ ה- 112, שם ארבו מסתננים שירו בנוסעי הג'יפ, הרגו את שני המלווים ופצעו את הנהג, שהצליח להגיע לשדה בוקר ולדווח אודות התקרית. אברהם היה בן 24 במותו. הוא הותיר אחריו הורים ושמונה אחים ואחיות, הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. בית הכנסת שהוקם ביוזמתו - בית הכנסת לעולי איראן ברחוב שבזי בבאר שבע - נקרא על שמו של אברהם ארץ קדושה, ולימים הוחלף מבנה העץ בבית לבנים לתפארת. כן הוצאו חוברת מזמורי תהילים לפי אותיות, ושירון לזכרו.

חברת מע"צ הקימה במקום הירי מצבה לזכר הנופלים. ביוזמת יעקב, אחיו של אברהם, הוקמה מצבה גדולה ונשתלו עצים מסביב. עובדי מע"צ התחייבו להשקות את העצים מדי עוברם במקום ואכן, העצים גדלו והיו לחורש נאה. באמצע שנת 2001 נבנה במקום ע"י שלמה, אח נוסף של אברהם, גלעד חדש - מוקף מסלעות, ומותאם לגובה הכביש החדש.

גבריאל בנימין (גבי דהן) ז"ל

בן מסעוד וחסיבה, נולד בט"ו בטבת תרצ"ב 25/12/1931,  התגורר בבאר שבע, נהרג בפעולת איבה בכ"ט בתשרי תשי"ז 4/10/1956  בכביש ב"ש-סדום. הובא למנוחת עולמים בבאר שבע. בן 25 במותו.

גבריאל, בן מסעוד וחסיבה, נולד בט"ו בטבת תרצ"ב (25.12.1931) בקזבלנקה, מרוקו. גבריאל, שעלה לארץ והתגורר בבאר-שבע, עבד כאזרח עובד צה"ל בחיל הנדסה. הוא היה נשוי לרינה ואב לז'ק, שנולד בתחילת 1955. בנו השני, בנימין, נולד כחודשיים לאחר מותו ונקרא על שמו.

בכ"ט בתשרי תשי"ז (04.10.1956) היה גבריאל בדרכו הביתה, כדי לעשות את השבת עם משפחתו לפני יציאתו למילואים. הוא נסע ברכב של סולל בונה ביחד עם ארבעה נוסעים נוספים, כשנפתחה עליהם אש תופת מחוליית מחבלים, שארבה לרכב בצד הדרך, בכביש באר-שבע - סדום סמוך לעין-תמר. חמישה מנוסעי שני כלי הרכב, בהם גם גבריאל, נהרגו מהירי. גבריאל היה בן 25 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בבאר-שבע. בנו הבכור של גבריאל, ז'ק, נהרג בתאונת דרכים באותו כביש בו נהרג אביו, 43 שנים אחריו ובאותו חודש - בתשרי תש"ס.

אריה גליק ז"ל
​​​​​​​

בן זישה ומלכה, נולד בז' בתשרי תרע"ד 8/10/1913. התגורר בבאר שבע. נהרג בפעולת איבה, בכ"ז בניסן תשט"ז 8/4/1956, בקציעות. 

הובא למנוחת עולמים בבאר שבע.  הותיר: אישה וילדים. בן 42 במותו.

אריה, בן מלכה וזישה, נולד בהונגריה בז' בתשרי תרע"ד (08.10.1913). משבגר נישא לרבקה, ובשנת 1949 עלה ארצה עם משפחתו, והתיישב בבאר שבע. משנת 1952 עבד כשרברב בחברת "מקורות", בפרוייקטים באזור דרום הארץ. בשנת 1956 עבד באיזור קציעות בנגב. ביום ראשון כ"ז בניסן תשט"ז (08.04.1956) נהרג אריה מירי מסתננים, שתקפו את מחנה העובדים של חברת "מקורות" ליד קציעות, בגבול ישראל - מצרים.

הפיוט "בינו נא מורדים", בפי ר' חיים לוק

מילים: רבי דוד בוזגלו זצ''ל

במקור - השיר באב אל-וואד: חיים גורי. לחן: שמואל פרשקו



​​​​​​​