יום הזיכרון לשואה והגבורה, 2017: זוכרים את העבר, כואבים את ההווה

בעיר באר שבע חיים למעלה מאלף ניצולי שואה, בהם ניצולי שואת יהודי אירופה, כמו גם מקהילות יוון וטוניס. ברובם, ילדים או נערים ששרדו את השואה: מלחמת העולם השנייה הסתיימה לפני 72 שנה והילדים האלה מתקרבים היום לגיל גבורות. בחלקם, הם מותיקי באר שבע. אחרים, עלו מברית המועצות לשעבר, מארצות אמריקה הלטינית וממדינות ערב וצפון אפריקה. הם היום בני 72 ויותר, רובם בני 80 פלוס.
חלקם מגיע לפעילויות בעמותות, דוגמת עמך ובמסגרות הקהילתיות. בחלקם, מתגוררים בדיור מוגן. לא כולם רוצים לזכור, לא כולם רוצים להגיע למסגרת חברתית, יש בהם גם מי שלא רוצים לבקש ויש מי שלא יכולים לבקש או פשוט עייפו.
מדי שנה, כשמתקרב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עולה נושא מצבם של הניצולים לחדשות. או אז, פעם בשנה, נזכרים שיש בהם הסובלים מחרפת רעב, מצורך לבחור בין אוכל, לבין תרופות, לבין חימום בחורף או מיזוג בקיץ. שלחלקם אין שיניים בפה, שהם חולים, לעיתים במחלות כרוניות שנגרמו בשל מה שעברו במחנות. המדינה לא הכירה בחלקם כשורדי שואה, בהם יהודי טוניס, עיראק, אלז'יר, לוב ומרוקו. גם מי שהוכר, היה צריך לעבור מסלול מכשולים למיצוי הזכויות שלהם.
דוח מבקר המדינה בעניין הסיוע לניצולים, שפורסם לאחרונה, מעלה ממצא חמור: העובדה שהזכויות קיימות, לא אומרת כי הן אכן מנוצלות. על פי הדוח, עשרות מיליוני שקלים כלל לא מגיעים לניצולים, רובם ממשרד הרווחה. בין הסיבות המצוינות בדוח: כשלי בירוקרטיה ואי ידיעה מצד הניצולים.

כך קורה, שהמדינה שהייתה אמורה להגן עליהם, לדאוג שלא יסבלו עוד חרפת רעב וקור, מחלות ובדידות, בעצם מסתירה מהם את הסיוע שחייב להינתן אוטומטית, ביל מבחנים מייגעים ומיותרים. לא צריך לשאול יותר מדי, צריך לתת ומהר.

הממשלה אוהבת לספר כי הסיוע לניצולי שואה הורחב ב-2016 בלמעלה מחצי מיליארד שקלים,  על פי נתוני הרשות לניצולי שואה במשרד האוצר. התקציב לפליטי שואה הסתכם ב-2016 בלמעלה מ-370 מיליון שקל, מתן שירותי סיעוד לניצולי שואה עמד על כ-222 מיליון שקל ומתן תגמולים לנכי רדיפות הנאצים הוערך בכ-2.3 מיליארד שקל.

טקס יום הזיכרון לשואה והגבורה במשכן אמנויות הבמה בבאר שבע (שידור שהועבר בדף הרשמי של ראה''ע ב''ש, רוביק דנילוביץ')

אחרי 72 שנה, נוספו קבוצות חדשות למעגל הזכאים להטבות ומענקים: ילדים שהתלוו להוריהם במהלך עבודות הכפייה וניצולים ששהו בגטאות פתוחים בבולגריה. כמו כן, אושרו זכויות למענקים לניצולי השואה יוצאי מרוקו, אלג'יר ועיראק.

במוסדות לבריאות הנפש מאושפזים שנים גם כאלה שטראומת השואה לא הרפתה מהם.

מדוע מדינת ישראל הייתה צריכה לחכות 72 שנה, כשרוב רובם של הניצולים כבר הלך לעולמו? מדוע עניינם של הניצולים עולה רק פעם בשנה, כמעין יציאה מדי חובה ורוב רובה של עבודת הקודש נעשית על ידי ארגונים וולונטאריים, אנשים פרטיים ואזרחים שלא יכולים להישאר אדישים לעוול הנוראי. בין הארגונים בבאר שבע, בולט ארגון עמך העושה מזה שנים עבודת קודש ממש, כמסגרת חברתית תומכת, אוהבת, מעמידה לרשות הניצולים מגוון חוגים, אנשי מקצוע, עורכת אירועים, מסייעת מכל הלב בכל דבר ועניין, מכבדת, מעניקה חום ואהבה גדולים. "עמך" פעילים לאורך כל השנה, לא רק פעם בשנה. 

ניצול שואה לא צריך להתחנן לקורת גג, לתרופות, לאוכל, לחום בימות החורף. 72 שנה נמשך המצב הזה. כשניצולי המחנות והגטאות היו צעירים, עוד יכלו לדאוג לעצמם. היום הם זקוקים לכל הסיוע האפשרי, שמתברר שקיים, אך לא מונגש אליהם. אנשים בגילאי השמונים לא אמורים להתרוצץ בין רשויות.

יש מי שיום הזיכרון לשואה אינו רק פעם בשנה: הוא כל השנה, כל החיים, לו ולבני משפחתו.

תלמידי מקיף ג` עבדו עד השעות הקטנות של הלילה בהכנות למסכת יום השואה בטקס העירוני. אמנם זאת השנה השלישית ברציפות שביהס משתתף בטקס העירוני, אך השנה ההתרגשות הייתה גדולה במיוחד. התלמידים הציגו מסכת המבוססת על יומנה של רות לסקר יומן שנשמר בפולין והתגלה 62 שנים לאחר המלחמה. רות תיעדה את חייה בגטו בראייתה הבוגרת והמפוכחת. בקהל צפתה אחותה דר זהבה לסקר שרץ . דדי אלופר מנהל אומנותי וצליל הרוש המפיקה את המסכת יחד עם צוות ביהס רתמו את מיטל ילניק, בוגרת מחזור א של גודמן לביים  והיא שקדה איתם על הפרטים הקטנים כמו הגדולים על מנת להבטיח מסכת שתכבד את זכרה של רות והניספים בשואה. בסיום הטקס לא נשארה עין יבשה בקהל, ד"ר לסקר שרץ אמרה שעברו בה צמרמורות והיא התרגשה מאד מההצגה של התלמידים ובסיום נשארה לשיחה עם התלמידים, הגישה לכל אחד מהם, מהתלמיד ועד המנהלת עותק עם הקדשה אישית מ'יומני רותקה' ואמרה כי היומן ומה שקרה הערב על הבמה הם הוכחה לכל מכחישי השואה ואחותה כתבה את היומן בדיוק בשביל זה- שיזכרו מה קרה שם.

​​​​​​​