מפעל החסד של יוסי גלר: ''מספר הנזקקים עולה מדי שנה''

בשעות היום, כשרובנו עובדים, גם יוסי גלר עסוק בעבודתו, בעיריית באר שבע. הסיפור שלו מתחיל בשעות שרובנו יושבים רגל על רגל מול הטלוויזיה, או עדיין ישנים. בשעות האלה - ובמיוחד לפני חגי ישראל, גלר חורש את השכונות עם הטנדר שלו ולא מסיים את הסיבוב, עד שהוא בטוח שאחרון האנשים שהוא מסייע להם קיבל עזרה, מכל הלב וברוחב לב. כבר עשרים שנה שיוסי גלר עוסק בנתינה ועושה זאת באהבה גדולה.
"אל תגיד יוסי. תגיד קבוצה גדולה של תלמידים מתיכונים בעיר, ילדים נהדרים, המון מתנדבים, באר שבעים טובים, בעלי עסקים שתורמים ונותנים בסתר. במיוחד לפני החגים, אז אתה רואה כמה לאנשים קשה, כמה נהיה קשה יותר", אומר לנו יוסי. 

יש לו מסלול קבוע, כבר עשרים שנה. ביום נתון, בשכונה מסוימת, בשעה קבוע, הוא בא עם הטנדר. אנשים מחכים לו בשקט, בתור מופתי ויוסי נותן להם מצרכים שיעזרו להם לא לרעוב במהלך השבוע: שימורים, ירקות, בימות השנה לחמים, או מצות, שימורים, פירות, ירקות. יש שם צעירים ויש אנשים בני 80 פלוס, שבקושי מצליחים לסחוב את הסל. הוא עוזר להם: "תחזיק את השקית מהידיות. ככה יהיה לה 'בטן' וייכנס יותר". הוא שם קצת מהכל: ירקות, שימורים, אורז ועוד. בתור עומדים אנשים שלא שפר עליהם גורלם: פה נרקומן בגמילה, מכור לטיפה המרה, חד הוריות, הרבה אנשים שעברו את גיל 60 וקשישים ממש. יוסי לא בודק מי הוא מי: באים אליו יהודים וערבים, עולים ו-ותיקים, צעירים ובוגרים. הוא רואה בני אדם. הוא לא מבדיל, לא אכפת לו. לא שואל. נותן באהבה גדולה ועם נשמה גדולה. 

לפני 20 הוא התחיל במפעל החסד. הוא שמע שהיו בבאר שבע ילדים רעבים ובלי לחשוב פעמיים, ארגן מאות כריכים, לחמניות, לחמים ועוד. הוא לא יכול היה להפסיק ומספר הפונים רק הלך וגדל. "כל פעם יש יותר נזקקים. אנשים קורסים, כי החיים קשים יותר", אומר לנו גלר. "המצב יוכל להתשנות רק בהחלטת ממשלה. המפתח נמצא אצל ממשלת ישראל, אם זה בהעלאת קצבאות הילדים, קצבאות הנכות והזקנה. צריכה לבוא החלטה כזו, שתעשה צדק עם האנשים. אנחנו, המתנדבים, באים במקום שהממשלה כשלה. רק החלטה לשנות את סדרי העדיפויות תתקן את המצב".

לפעמים, ההורים מתביישים ואז הילד מגיע לקחת במקום ההורים. יוסי יודע ושותק ומחייך לילד וממלא לו סל כל טוב ומבקש ממנו למסור ד''ש להורים. יש בבאר שבע משפחות רבות שאינן מצליחות להתקיים בכבוד. כמעט 40 אחוזים מהתושבים בעיר אינם מגיעים אפילו לשכר המינימום ויש רבים אחרים ושקופים, שנאלצים להתקיים מקצבאות זעומות. הם בקושי מצליחים לממן תרופות ולשלם חשבונות. על מזון בסיסי הם אפילו לא חושבים. "זה כל פעם יותר אנשים, המעגל רק מתרחש", אומר גלר. 

החלוקה נעשית בשכונות וגם במרכזי הקליטה, בהם עולים רבים המתקשים בקיומם הבסיסי. הם כבר מזהים מרחוק את האיש, שלמען האמת קשה להתעלם מנוכחותו. גלר פעלתן ודעתן, אבל יש לו לב ענקי. הוא לא יכול להישאר אדיש למצוקתם של אחרים ולא משנה לו מיהם. הוא לא שואל. לא מעניינת אותו פוליטיקה וגם אם יש לו דעה נחרצת, הפוליטיקה נעלמת באותה שניה בה הוא מתניע את הטנדר. כל מי שרוצה להצטרף אליו, מתקבל בברכה. 
​​​​​​​
הטנדר שלו מחולק לתאים והכל מסודר שם. כשהוא יכול, הוא מגייס צ'ופרים, לתת לאותם אנשים יקרים להם הוא מסייע. בבאר שבע, מלבד גלר, רבים אחרים עוסקים בנתינה, משהו מאוד ייחודי לבירת הנגב. קשה למצוא אותם, כי הם חומקים מפרסום. יש כאלה שעוזרים על בסיס אחד לאחד: לשכן, לקשיש, לחייל בודד, לעולה חדש. יש גמ''חים וגם מי שמעניקים ארוחה חמה לבודדים ולמשפחות. אליהן, מצטרפים מי שנרתמים לסייע ברשתות החברתיות, במקרי חירום. מדובר בעשייה נפלאה ומרגשת, שבאה במקום המדינה. ועד שהמדינה תתעורר, אנשים יקרים כמו יוסי גלר ימשיכו לעשות טוב. 

"את הקושי רואים לפני החגים", מספר לנו גלר. "הרבה פונים, הרבה נזקקים לעזרה ומצד שנים, הרבה מבקשים לעזור, אנשים בכל הגילאים וזה מה שיפה בעיר שלנו".
"לעוני אין צבע, דת או עדה. הוא לא פוסח על אף אחד. האנשים כאן הם האנשים שקיימים בכל עיר. הם אנשים שהממשלה והמדינה לא רואים, הם אנשים שחיים מקצבה מביישת. הם מגיעים לכאן כי זה עוזר להם לחסוך עוד שקל לתרופות ועוד שקל למטפלת". יוסי גלר יודע וכולנו יודעים, שאיש אינו מחוסן מפני העוני, בטח לא בחברה הצינית, הרכושנית, הקשה, בה אנו חיים.

אנשים כמו יוסי גלר - הם יקירי העיר. אנשים שבזכותם יש קצה של אור בעיר שטופת השמש.