"עניים שקלו להתאבד, חשים אבדן אמון במדינה ומוסדותיה"

סקר שערכה הקרן לידידות, מעלה ממצאים מדאיגים מאוד, שצריכים להדיר שינה מעיניי המנהיגים בנגב, בו ריכוז גדול של ערים עניות
שיתוף בווטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר שיתוף באימייל הדפסת כתבה
"עניים שקלו להתאבד, חשים אבדן אמון במדינה ומוסדותיה" אנשים שקלו להתאבד בשל יאוש במצבם (צילום הדמיה: LEROY SKALSTAD / PIXABAY)

אבדן אמון במדינה ומוסדותיה, תחושה של ניכור ואבדן הזדהות עם המדינה – כך חשים העניים בישראל. התחושות עלו בסקר שערכה "הקרן לידידות" לקראת כנס כלכליסט לצמצום העוני והפערים בישראל. נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, אומר כי "זה איום ממשי על חוסנה החברתי של ישראל".

הסקר אמור להדאיג את קברניטי הערים בבאר שבע והנגב: המוסד לביטוח לאומי זה מכבר את נתוני השכר, לפי ערים בישראל. בבירת המחוז, באר שבע, 38 אחוזים מהתושבים אינם מגיעים אפילו לשכר מינימום. השכר הממוצע בבאר שבע עומד על 7,790 שקלים, נמוך משמעותית מזה המשולם בתל אביב, העומד על  שקלים 9,879.

בערים אחרות בנגב המצב עוד יותר גרוע: בנתיבות 48.7 אחוזים אינם מגיעים לשכר מינימום והשכר הממוצע עומד על 5,810 שקלים. באופקים, 46.8 אחוזים מהתושבים אינם מגיעים לשכר מינימום, כאשר השכר הממוצע עומד על 5,945 שקלים בלבד. ברהט, 58 אחוזים מהתושבים אינם מגיעים לשכר המינימלי והשכר הממוצע עומד על 4,535 שקלים.  לעומת זאת, ביישוב עומר עומד השכר הממוצע על 14,713 שקלים.

הסקר נערך בקרב 500 בני אדם בקרב האוכלוסייה היהודית מקרב העשירונים התחתונים בישראל. הסקר אינו כולל למשל, את היישובים הבדואיים בנגב, הנמצאים בצמרת טבלת העוני בישראל.  
סקר מצביע על תחושות קשות של חרדה, ייאוש וכעס. ממצא מדאיג אחר הוא תחושת התנתקות הולכת ומחריפה מי שחי בעוני, ממוסדות המדינה והחברה הכללית. הסקר בחן את השפעות העוני החומרי על מצבם הנפשי של החיים בעוני, לרבות דחיקתם של עניים להתנהגויות בעלות פוטנציאל הרסני לעצמם ולחברה.

מפת העוני של ישראל. פערים גדולים בין נגב ומרכז (צילום: מתוך דוח המוסד לביטוח לאומי)
ממצאי הסקר

כ-40% מהנשאלים הביעו תחושות של דאגה וחשש מהיומיום.

25% העידו על מצב של דיכאון וייאוש.

17% דיווחו על אכזבה, תסכול וכעס.
התחושות הקשות גורמות לנסקרים לצרוך תרופות נגד דיכאון וחרדה.
29% מהעניים, 1 מתוך 4, מכיר מקרוב אדם אשר שקל להתאבד בגלל מצבו הכלכלי-חברתי.

 כ-80% מהנשאלים העידו כי אין להם נגישות לקבלת כלים שיסייעו בידם לשפר את מצבם הכלכלי.

28% מהנשאלים ציינו כי הם נוהגים להמר ולהשתתף בהגרלות.

 רק כחמישית מהנשאלים מאמינים כי ילדיהם יהיו במצב כלכלי טוב משמעותית משלהם.
25% ציינו כי היו מעדיפים להגר מישראל למדינה אחרת בהינתן האפשרות לכך.

אנשים החיים בעוני מאשימים את כל שרי הממשלה (34%) ואת ראש הממשלה בנימין נתניהו ( 22%), בחוסר אכפתיות וטיפול לקוי באוכלוסייה הענייה.

הנשאלים התבקשו לנקוב בשמות השרים או חברי הכנסת אשר פועלים למען האוכלוסיות העניות בישראל - 55% מהם טענו שאין איש מבין השרים וחברי הכנסת שאכפת לו מהעניים בישראל.

90% מהעניים טענו כי למדינה ומוסדותיה (משרד הרווחה, הביטוח-הלאומי, הממשלה או מח' הרווחה בעירייה) לא אכפת מאוכלוסיית העניים בישראל.

רוב הנשאלים (65%) העידו כי איבדו את האמון במוסדות המרכזיים של המדינה (בתי המשפט, הכנסת, הממשלה).

נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין: "הנתונים המדאיגים על ממדי העוני וחומרתו, לצד המחקר הזה, צריכים להוות קריאת השכמה לקברניטי המדינה ולאזרחיה. העוני איננו רק עניין ערכי, אלא איום ממשי על חוסנה החברתי של ישראל ויכולתה לקיים חברה סולידארית ומתפקדת בעתיד".

"הגיע הזמן שממשלת ישראל תכריז על מלחמה כוללת בעוני ותטפל במצב באותה נחישות ועם אותם התקציבים שהיא מקדישה לטיפול באיומים ביטחוניים מחוץ. המצב כיום איננו מכת גורל, אלא תולדה של מדיניות ארוכת שנים. מדינת הסטארט-אפ והחדשנות מסוגלת, אם תרצה בכך, לצמצם את העוני והפערים בתוכה למינימום ולהפסיק ולדשדש בתחתית רשימת המדינות המפותחות בכל הנוגע לעניינים החברתיים".