הנוכלים המפורסמים בהיסטוריה של באר שבע

השדרן השרמנטי שגילח את כרטיסי האשראי של רווקות באר שבע  
הוא היה שרמנטי, שיער בלונדיני מסופר כצו האופנה של 1984, מעיל עור יקר ודיבור כובש. הוא הופיע בבאר שבע משום מקום ונעלם עם כרטיסי האשראי, המזומנים ולבבות השבורים של לא מעט נשים בבאר שבע. אי אז בסוף חורף 1984 התחיל להסתובב במערכות המקומונים של באר שבע צעיר, בשנות העשרים לחייו, שסיפר שהוא שדרן בגלי צה"ל, מפיק שעבד עם הרולינג סטונס, מחובר לכל חברות התקליטים בארץ ובחו"ל והוא פשוט מחפש בבאר שבע "כוחות חדשים" לקחת איתו לתל אביב. הוא אפילו קיבל טור אישי במקומון שכבר לא קיים. עד כדי כך הוא ידע להכין את הפיתיון שלא רק מנהלי המקומון נפלו בפח: לא מעט נשים בעיר פתחו לו את ליבן, התפלאו מהנדיבות שהוא מגלה, כשהוא לוקח אותן למיטב המסעדות בתל אביב ומארח אותן בעיר הגדולה, רק בשביל לגלות בסוף החודש, שהוא חגג להן על כרטיס האשראי.

הוא עשה את זה לא רק בבאר שבע. הוא מכר את הסיפור שלו, תחת שמות בדויים, ברחבי הארץ, עדיף בעיירות פיתוח, שם הרצון לברוח מהפריפריה לזוהר, גדול. אנשים לא עמדו בפיתוי. 
בבאר שבע, נשים לא התלוננו נגדו מהבושה ומנהלי המקומון מיהרו למחוק אותו מרשימת הכתבים. הוא היה מסוגל לשקר בלי למצמץ, היה זורק שמות, הרבה שמות מפורסמים. היה זורק שמות של חנויות תקליטים ועובדים. של מפיקים ברדיו ושל אנשי טלוויזיה. איש בבאר שבע לא עשה את הדבר הפשוט: להתקשר לגלי צה"ל, לאחת מחברות התקליטים או לברר מול הנספח המסחרי בשגרירות הבריטית אם האיש הוא הקליבר שהוא טוען להיות.
נוכלים יודעים לאתר את נקודות החולשה שלנו ולהשתמש בהן כשער כניסה. הם יותר מדי טובים בשביל להיות נכונים, אבל היי, מי לא מחכה לנסיך על סוס לבן שיוציא אותו מהחיים האפורים בעיירה. חוץ מזה, נוכל הרי הוא איש מכוער, מסריח ומלא זיפים, לא צעיר בלונדיני עם קול שרמנטי. אנשים האימנו לכל שטות שלו, גם לאותה קופסא שהוא היה מדבר לתוכה, שהתבררה כביפר ללא סוללה.
הנוכל השרמנטי נעצר כמה פעמים. אומרים שהוא נעלם מהמפה.   

המתרים הנוכל שלקח עמלה מתרומות לנזקקים

השדרן הנוצץ היה מתוחכם, אבל המתרים הנוכל לקח את העסק צעד אחד קדימה. בשנת 1987 הרי לא היו לא אינטרנט, לא רשתות חברתיות, לא סלולר. הדבר הכי קרוב לפייסבוק היה הסבתות שיושבות בכניסה לבית. זה איפשר לנוכלים לעשות קופה. המתרים הנוכל, למען האמת, לא היה נוכל עד הסוף. הוא היה לוקח "עמלה". הוא הפעיל מערך של בני נוער, שהלכו מבית לבית. ומי לא יתרום לעיוורים, לחירשים, לנזקקים, לרעבים, לחולים במחלות שונות. הוא גם הודה בזה, שחלק מהכסף שאנשים תורמים הולך לכיסו. הוא נעצר. מאז הפרשה ההיא הספיק להסתבך שוב. גם הוא ניצל את נקודות התורפה של הבאר שבעים.

​​​​​​​

היזמים התל אביביים שברחו מהמלון בלי לשלם
הגדילו לעשות צמד היזמים התל אביבי (זה מה שהם סיפרו), שנקטו בטקטיקה חדשה אז, של לרכוש את אמון המערכת דרך התקשורת. היו עיתונאיות שנפלו בפח. כי הרי מי לא יאמין לזוג צעירים קוליים, שמבטיחים הרים וגבעות. אם יש כתבות כל כך מפרגנות, איזה איש עסקים באר שבעי שחולם לחדור למגרש של הגדולים לא ייתן כסף. הארוחה הייתה כמיטב התחכום הקולנרי הבאר שבעי דאז: עופות צלויים, צ'יפס כיד המלך, סלטים חופשי, לחמניות קלועות, יין פטישים ולקינוח – חצי אשכולית עם דובדבן משומר. שום דבר מהפרויקטים הגרנדיוזיים שהשניים הבטיחו כמובן לא יצא אל הפועל, אנשי העסקים שנעקצו רצו לקבור עצמם באדמה והעיתונאים שנעקצו, הסתובבו בבושת פנים.

העיתונאי הנוכל שהמציא שיחות עם אריק שרון
היו גם עיתונאים נוכלים. הגדיל לעשות אחד שהתקבל לאחת המערכות וסיפר שהוא מקושר לאריק שרון וליצחק שמיר, לחברי הכנסת החשובים והנחשבים. הוא ישב במערכת אחד המקומונים, שחתמה איתו על חוזה שמן המושגי באר שבע, קיבל דסק והתחיל לשוחח עם "אריק" ו"יצחק".
אלא מה, הטלפונים הרב קוויים דאז היו מה-זה-פשוטים. היו כמה קווים, וכמספר הקווים, לחצנים. אם הקו היה תפוס, הלחצן היה מואר ואז כולם ידעו שלא עושים שימוש בקו הזה, אחרת מאזינים לשיחה. אלא שמישהו, ממש לא בכוונה, החליט להאזין לשיחה בינו לבין אריק שרון. אריק לא היה שם. האיש פוטר הרבה לפני המשכורת הראשונה.

העולים החדשים שעשו סיבוב על חנויות החשמל של באר שבע
היו גם לא מעט עוקצים. בשנות השבעים והשמונים עולים חדשים היו מקבלים פטור ממס על מוצרי חשמל נחשקים, כמו מקרר, מזגן, מערכת סטריאו או טלוויזיה. ההפרש במחיר היה משמעותי. המסים היו דרקוניים ממש, 300, 400 אחוזים.
עולים, לא משנה מאיזה ארץ, היו באים לארץ. רבים מהעולים האלה היו מבקשים את באר שבע, שאיך נאמר בעדינות, הייתה חלשה בעסקים. בא עולה, לא משנה מאיזה ארץ, אבל רובם ככולם מהארץ ההיא, קונה בוכטה של מוצרי חשמל, בצ'קים. העולה לא היה פותח את הניילונים אפילו, אלא מוכר, ברווח לא קטן, את הטלוויזיה הצבעונית, המקרר וכו', לישראלי, שהיה עושה את עסקת חייו. עם המזומנים ביד, הוא היה חוזר לארץ המוצא, לחיים טובים. והצ'קים, אתם שואלים. לצ'קים לא היה כיסוי. הרצון למכור סחורה גבר על הזהירות שבלבדוק אם לצ'קים יש בכלל כיסוי.
את המחיר שילמו כמו תמיד העולים הישרים והערכיים מהמדינה ההיא שעלו לבאר שבע. אותם, שעבדו קשה ורצו לתרום לעיר, תייגו כנוכלים.

רשת הקבצניות עם התינוקות
מי לא ייתן כמה שקלים לאישה עם תינוק? לפני 15 שנה באר שבע נתמלאה בנשים בעלות חזות ולבוש ערביים, שישבו ליד בנקים, וכספומטים, פשטו יד, כשלצידן תינוק בוכה. אנשים, מכל העדות והדתות, תרמו להן ביד נדיבה. הלב כואב. אימא עם תינוק ברחוב, זה הכי כואב. מכת האימהות הקפיצה את שירותי הרווחה, שכן אם יש ילדים במצב קשה, צריך לעשות משהו בישבילן. ואז, התגלה כי הנשים הו באות מדי בוקר מעבר לקו הירוק. בימים שלפני הטירור, פלסטינים עבדו בבאר שבע, בכל מקצוע אפשרי והרוויחו מאוד יפה. הנשים כך מסתבר, היו שייכות לכנופייה מאורגנת שהייתה מביאה אותן בבוקר, הן היו יושבות כמה שעות ובערב אוספים אותן ולוקחים קופה שמנה. המשטרה עצרה אותן, את המפעילים וכולם עלו למשפט. 

איך נזהרים?

נוכלים היו, ישנם ועוד יהיו. נוכלים עובדים על דבר אחד: על הרצון שלנו להשיג משהו בלתי מושג, לספק יצר יוקד או אפל, הם תמיד יתחילו בזה "בחרתי אותך מבין אלפים כי אתה נראה לי מיוחד", הם ייכנסו מהר מאוד לחיים, יידלו פרטים וייעלמו באותה מהירות. הם קיימים בכל הענפים, אך בעיקר פועלים באותם תחומים זוהרים ויקרים. הם ישחקו לנו על המצפון חזק. לפעמים, אפילו לא יהססו לעבור דרך חדר המיטות כדי להשיג את המובקשם. 

איך נזהרים? בודקים. שום דבר ותחת שום מצב, אינו מצדיק תשלום וחתימה כאן ועכשיו. בימים של אינטרנט ורשתות חברתיות, גוגל ופייסבוק, אפשר לחפש כל מידע על כל אחד. אולי איבדנו מהפרטיות, אבל גם הנוכלים איבדו. גם המשטרה ומערכת המשפט אבדו את הסבלנות וטוב שכך. הונאות נחקרות, נוכלים נשפטים, בבתי הכלא יש לו מעט חכמים שחשבו שהם חכמים. אל תתנו שיעבדו עליכם. תשאלו. תבדקו. אל תהססו להתלונן. אתם לא חייבים שום דבר לאף אחד. לא חייבים לקנות עכשיו, לא חייבים לסמור פרטים בשביל לזכות בהטבה כי "נבחרתם" וצר לנו לגלות לכם: אין נסיכים על סוס לבן.

נוכלים יודעים לאתר את נקודות החולשה שלנו ולהשתמש בהן כשער כניסה. הם יותר מדי טובים בשביל להיות נכונים, אבל היי, מי לא מחכה לנסיך על סוס לבן שיוציא אותו מהחיים האפורים בעיירה. חוץ מזה, נוכל הרי הוא איש מכוער, מסריח ומלא זיפים, לא צעיר בלונדיני עם קול שרמנטי