בנצי בלומנפלד הלך לעולמו
בנצי בלומנפלד, הלך לעולמו והוא בן 67. בעל קיוסק העיתונים האגדי ברחוב קק''ל, הוא היה אוהד הנשמה של הקבוצה. כל פרטים מיד.
כתבנו משה ניר, מביא פרטים:
בן ציון "בנצי" בלומנפלד, האוהד מספר אחת של הפועל באר שבע נפטר הערב בבית החולים שיבא בתל השומר והוא בן 67. לפני כשלושה חודשים וחצי לקה בנצי בשני אירועים מוחיים קשים ואושפז בבית החולים סורוקה כשהוא מורדם ומונשם. בהמשך התאושש במחלקה פנימית, אך שוב הובהל לטיפול נמרץ ונותח בבטנו. בנצי שוב התאושש ופונה לשיקום נשימתי בתל השומר. הוא אמנם לא הצליח לדבר, אך הצליח לתקשר עם סביבתו באמצעות השפתיים ותנועות ידיים. הוא צפה בטלוויזיה, קרא עיתון והיה מעודכן בנעשה בקבוצת הכדורגל. רבים דרשו בשלומו ואף באו לבקר אותי בבית החולים ברמת גן. רק בשבת האחרונה ביקש למסור במיוחד דרישת שלום לאלונה ברקת ממיטת חוליו. הוא סבל מכאבים באזור הבטן, אך נשם בכוחות עצמו ונדמה היה שאוטו טו הוא מחלים. אולם, למרבה הצער, היום חלה הרעה במצבו והוא נפטר. בנצי הותיר אחריו את רעייתו דליה, שתי בנותיו ונכדים. הלוויה תיערך כנראה מחר, יום שישי. יהי זכרו ברוך.
עידכון, 22:39: קבוצת הפועל באר שבע הוציא הודעה לפני מספר דקות. "מועדון הכדורגל הפועל תדיראן באר-שבע מרכין ראשו עם לכתו מאיתנו של בנצי בלומנפלד. בנצי, לב גדול ומלא טוב, תמיד יישאר בלבנו עם זיכרון של חיוך ואהבה. יהי זכרו ברוך".
הקיוסק האגדי של בנצי
הקיוסק של בנצי היה נקודת המפגש של אוהדי הפועל והתקיים בו כל הזמן פרלמנט ער ושמח של אוהדים, מכל הגילאים וכל שדרות העם. עבור עיתונאי באר שבע ובמיוחד עבור כתבי הספורט, הוא היה בר סמכא וגם מעין "אבא". את הנצחונות וההפסדים הוא היה "לוקח ללב". הוא היה אוהד נשמה מהסוג הנדיר, ברמות שהצעירים כיום מתקשים להבין. הקיוסק שלו גם נתן עבודה ללא מעט בני נוער, שהיו מקפלים את עיתוני שישי, במיוחד בעידן הזהב של העיתונות המודפסת, בשנות השבעים ושמונים.
הקיוסק האגדי אפילו כיכב בסרט טלוויזיה, "מקומון", על פי ספר המתח של שולמית לפיד - עד כדי כך הוא נחשב לסמל באר שבעי.
הקיוקס, עשוי פח של פעם, היה בית שני לדורות רבים של אוהדים וגם מכר את כל העתונים כולם. הלקוחות לא הבינו כיצד קיוסק כל כך קטן מחזיק כל עיתון אפשרי, כולל עיתונים ברומנית, פולנית, יידיש, כל מקומוני באר שבע, היומונים ועוד. בנצי בכבודו ובעצמו היה מקבל הסחורה ויחד עם רעייתו, היה עובד במקום מבוקר עד ערב.




































