''אין כסף למזון תינוקות, אז אימהות מערבבות אורז עם מים''

''יש משפחות בבאר שבע שאין להן ממה להאכיל את התינוקות, אז האימא מכינה חלב עם פתיתים או אורז, או שטוחנים אורז לדייסה, כי קופסת מטרנה או סימילאק עולות היום 80 שקלים", מספרת אלינור רווח אזולאי, תושבת באר שבע שנרתמה לסייע למשפחות במצוקה. איש לא עומד מאחוריה: היא רצה, מגייסת תרומות, משדכת את מי שמוכנים לעשות את מצוות הנתינה למשפחות במצוקה, שמספרן בנגב, כך על פי דוחות העוני השונים, רק הולך ועולה.

המספרים היבשים אינם משקפים את המציאות המרה. תחולת העוני בקרב ילדים בדרום, על פי דוח העוני האחרון של המוסד לביטוח לאומי, עלתה – מ-31.6 אחוזים, ל-38.6 אחוזים. לשם השוואה, תחולת העוני בקרב ילדים בתל אביב עומדת על 7.1 אחוזים. המספר חופף, כמעט במדויק, למספר המשפחות בבאר שבע אשר משתכרות פחות שכר המינימום. נתון יותר גבוה, למשל, נרשם, על פי הביטוח הלאומי, בנתיבות ובאופקים וביישובים הבדואיים.

"ישנן משפחות שממש מפחדות שמצבן ייוודע לרשויות הרווחה, מתוך חשש שהילדים יילקחו מהן", מספרת אלינור. ''פנתה אליי משפחה שהייתה זקוקה בדחיפות לסיוע במזון לתינוק שזה עתה נולד. אני מאוד מסודרת ורושמת הכול בקלסר, מה כל משפחה צריכה וממי אני יכולה לקחת תרומה. האימא ראתה אותי עם קלסר והתחילה לרעוד. חשבה שאני נציגה של רשויות הרווחה. אמרה לאישה שהכירה ביני לבינה 'מה עשית לי? למה עשית לי את זה? עכשיו ייקחו לי את הילדים!''. רק אחרי שכנועים רבים, הבינה שאני לא מהרווחה. המצב בבית היה מזעזע. התינוק ישן על מיטה שככל הנראה האישה הביאה ממחלקת יולדות".
אלינור מספרת שלא מעט משפחות שפונות אליה לעזרה, הן משפחות עובדות, שפשוט קורסות בנטל ההוצאות. ''מלבד שכר דירה שהוא יקר, האוכל מאוד יקר. אישה פנתה אליי בחירום כי לא היה לה ממה לקנות סימילאק. החלטתי שאני לא מחכה לתרומה והלכתי לקנות לה בעצמי. 80 שקלים! זה מזון לתינוקות! לא ייתכן שאוכל בסיסי לתינוק עולה כל כך הרבה כסף!''.

יוקר המחיה והיעדר יכולת להתפרנס בכבוד, מביאות משפחות רבות בבאר שבע ובערי הנגב, להזדקק לסיוע של עמותות חברתיות. הדבר נעשה בדיסקרטיות מלאה ותוך כבוד אנושי גדול. רק לאחרונה עברה עמותת באר שובע למשכן גדול ומאובזר יותר, בו מתנדביה יכולים להעניק שירות טוב יותר למאות הנזקקים הנעזרים בשירותיה. ''סועדים'', יתקנו מתנדבי באר שובע. ''סועדים כמו במסעדה, עם מלצרים ותפריט ושירות אישי עם חיוך''. פעם, הנעזרים בעמותות, היו "העניים הקלאסיים", כמו שכינתה אותם המערכת: דור שני ושלישי למצוקה. עם השנים, הצטרפו אליהם ''העניים החדשים'': משפחות שפשוט כבר לא עומדות בנטל. פעם, המערכת הייתה יותר סלחנית ומתחשבת כלפי מיעוטי יכולת, כי הרי מי שלא מסוגל לשלם 200 שקלים של חשבון הארנונה או חשבון המים לתאגיד הפרטי, יש לו סיבה טובה: אין לו. היום העניינים עוברים מהר מאוד לגבייה אגרסיבית ולניתוקי שירותים. אלינור רווח מספרת שהמשפחות מוצאות עצמן לא אחת בדילמה של אוכל או תשלומי מסים. הפחד מפני פינוי מהדיר,ה ניתוק חשמל או עיכול חשבונות הוא גדול. עוד יותר גדול הוא החשש שהמצב ייוודע לרשויות והילדים יילקחו מהם.

כאן נכנסת לפעולה הערבות החברתית, זו שחשבנו שאבדה לנו מזמן: באמצעות קבוצות פייסבוק כמו "באר שבע ביחד", אנשים פונים לעזרה וזוכים בה, בכל מיני נושאים ומאנשים כמוהם. מצד אחד, למשל, תושבת באר שבע שהשתחררה זה עתה מאשפוז בבית החולים, לאחר מחלה ואין בידיה כסף לקנות מזון. מצד שני, תושבת העיר שמבקשת לתרום סל מזון למשפחה, אחת לשבוע. הערבות ההדדית הזו, של תושבי באר שבע והנגב, באה במקום בו כשלו הרשויות – מיצירת מקורות תעסוקה מכבדים ועד טיפול מערכתי רגיש במצוקות החברה. היקפי עוני כל כך גדולים מעידים על בעיה עמוקה, שאולי אפשר להסתיר אותה בכל מיני דרכים, אבל היא עדיין תהיה שם.

"אישה פנתה אליי בחירום כי לא היה לה ממה לקנות סימילאק. החלטתי שאני לא מחכה לתרומה והלכתי לקנות לה בעצמי. 80 שקלים! זה מזון לתינוקות! לא ייתכן שאוכל בסיסי לתינוק עולה כל כך הרבה כסף!'