יסמין פרידמן: 'עצרנו ניסיון להעביר את כספי קרן העושר לכספים קואליציוניים'

חברת הכנסת יסמין  פרידמן, תושבת באר שבע, טוענת כי המאבק שניהלה בחודשים האחרונים סביב תקציב 2026 של הקרן לאזרחי ישראל, המוכרת גם כקרן העושר, הביא לבלימת העברת כספים שיועדו, לדבריה, למטרות קואליציוניות, ולהסטת תקציבים לטובת מטרות ציבוריות רחבות יותר, בהן הנגב, הלומי קרב ושירותי רפואה בפריפריה.
בהודעה שפרסמה מסרה  פרידמן כי יחד עם ח״כ יוראי להב הרצנו ניהלה ״מאבק עיקש״ בוועדה המפקחת על הקרן, ובמסגרתו נחשפו, לטענתה, מיליוני שקלים שהועברו בניגוד לחוק בשנים 2023, 2024 ו-2025, וכן ניסיון להמשיך ולהעביר כספים קואליציוניים גם במסגרת תקציב 2026.

לדבריה, בעקבות הדיונים והמאבק מול גורמי הממשלה, הושג שינוי בסדרי העדיפויות: ״הצלחנו לעצור את העברת הכספים הקואליציוניים מכספי הקרן, להגדיל את התקציב עבור עידוד תעסוקה בנגב ואנרגיות מתחדשות, ולהסיט כספים מגזריים לטובת הלומי קרב ושירותי רפואה בפריפריה״.
עבור באר שבע והנגב, עיקר המשמעות הפוליטית והציבורית של הדברים נמצא דווקא בסוגיית התעסוקה.  פרידמן מציבה את הנגב במרכז המאבק, וטוענת כי האזור צריך ליהנות מחלק קבוע ומובטח מכספי הקרן, ולא להישען בכל שנה על מאבק מחודש סביב התקציב. ״תקציב קרן העושר עבור עידוד תעסוקה בנגב צריך להיות לפחות 30% באופן קבוע. אני לא צריכה לנהל בכל שנה מלחמות כדי שהנגב יקבל את התקציבים שמגיעים לו. זה צריך להיות מעוגן בחוק״, מסרה.
לצד ההישגים שעליהם הצביעה,  פרידמן הבהירה כי בסופו של דבר הצביעה נגד התקציב. מבחינתה, גם אם הושגו שינויים, עצם הצורך לנהל בכל שנה קרב פוליטי כדי למנוע, לדבריה, שימוש לא ראוי בכספי הקרן, מעיד שהבעיה עמוקה יותר. בהודעתה ניסחה גם מסר תקיף כלפי משרד האוצר: ״לא נסכים להמשיך להתנהל כאילו הקרן היא הקופה הקטנה שלכם״.

המסר הזה מנסה למקם את המאבק לא רק סביב שאלת תקציב נקודתית, אלא סביב תפיסת היסוד של קרן העושר עצמה. הקרן, שאמורה לשרת מטרות לאומיות וציבוריות רחבות, הופכת שוב לזירת התנגשות בין סדרי עדיפויות, פריפריה מול מרכז, שימושים מגזריים מול השקעות ארוכות טווח, ושאלת הפיקוח על העברת הכספים.
מבחינת  פרידמן, אחד ההישגים הבולטים במהלך היה הסטת תקציבים לטובת טיפול בפוסט טראומה ובהלומי קרב, לצד חיזוק שירותי הרפואה בפריפריה. על רקע המלחמה המתמשכת והעומס שמוטל על מערכות הבריאות והרווחה, זהו מסר שמנסה לחבר בין הפיקוח התקציבי בכנסת לבין המציאות האזרחית בשטח.
עבור באר שבע, העובדה שחברת כנסת תושבת העיר מציבה את הנגב בלב המאבק על כספי הקרן מעניקה למהלך גם הד מקומי ברור. השאלה שנותרת כעת פתוחה היא האם הדרישה לעגן בחוק נתח קבוע של לפחות 30% לטובת תעסוקה בנגב תישאר הצהרה פוליטית, או שתהפוך בהמשך להצעת חקיקה מחייבת.