ככל שאני יודע יותר - אני מבין כמה מעט אני יודע

כשאתה לומד מעט, אתה חושב שאתה יודע הרבה. וכשאתה לומד הרבה, אתה מבין שאתה יודע מעט.
הרגע המסוכן ביותר לאדם איננו הרגע שבו הוא אינו יודע, אלא הרגע שבו הוא משוכנע שהוא כבר יודע. הטיפש אינו פוחד לטעות, אך מי שנדמה לו שהגיע, מפסיק לשאול, מפסיק לחפש, ומפסיק לגדול. דווקא מי שמעמיק באמת מגלה ענווה חדשה, ומבין שהאופק רחב ממנו לאין שיעור.
חז"ל הציבו גבול חד בין מי שחושב שהוא יודע, לבין מי שבאמת חכם " לא הביישן למד " (אבות) מי שמתבייש לשאול, או בטוח שהוא כבר מבין לא יגדל לעולם. ומאידך " איזהו חכם? הלומד מכל אדם " (אבות)  לא מי שיודע הכי הרבה, אלא מי שמוכן ללמוד גם ממי שקטן ממנו.
שלמה המלך, האדם החכם בתנ"ך, מתאר בספר קהלת עד כמה החכמה עצמה מגלה לאדם את גבולותיו: " יוסף דַּעַת יוסֵף מַכְאֹב " (קהלת) ככל שהידיעה מתרחבת, כך גם ההכרה במוגבלות גוברת.
הרמב"ם קובע בהלכות דעות, " דרך החכמים להיות ענווים ביותר " החכמה האמיתית אינה מולידה התנשאות, אלא זהירות, שפלות רוח ואחריות.
סוקרטס, אבי הפילוסופיה המערבית, נחשב לחכם משום שאמר "י ודע אני שאיני יודע " זה אינו וידוי של חולשה, אלא פסגת הבשלות האינטלקטואלית.
מספרים על כאשר בא גוי להלל הזקן  ואמר לו, " ברצוני ללמוד את כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת ." הלל לא דחה אותו, לא לעג לו, ולא גער בו. הוא הביט בו בעדינות ואמר " מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. זו כל התורה כולה, והשאר הוא פירושה, לך ולמד  " (מסכת שבת) הלל לימד אותו דבר עמוק עד מאוד, אפשר לומר רעיון גדול במשפט אחד, אבל מי שחושב שבכך הוא כבר יודע את התורה, רק עכשיו משעה שהוא צריך להתחיל ללמוד באמת. השורה קצרה. הדרך להבין אותה לעומק,  נמשכת חיים שלמים.
פרופסור נכנס לכיתה עם כוס ריקה והכניס לתוכה אבנים גדולות. שאל את הסטודנטים. האם הכוס מלאה?  הם ענו, כן. הוא הוסיף חצץ, שנכנס בין האבנים. שוב שאל, האם עכשיו היא מלאה? ושוב ענו, כן. אז הוסיף חול, וגם הוא מילא את הרווחים. לבסוף שפך מים, וגם הם נכנסו. ואז אמר, גם כשנדמה לכם שה"כוס מלאה", תמיד יש עוד מקום. ומי שחושב שאין לו עוד מה להוסיף, פשוט הפסיק לגדול.

עצות מעשיות לחברותיי ולחבריי, איך חיים עם תודעת 'אני יודע מעט'
הפכו שאלות להרגל קבוע , מי ששואל, גדל. מי שמתבייש לשאול, נשאר במקומו.
היזהרו מביטחון מופרז , כאשר אתם משוכנעים לגמרי בצדקתכם, זה הזמן לבדוק את עצמכם פעמיים.
הקשיבו דווקא לדעות שמאתגרות אתכם , המחלוקת אינה סכנה, היא כלי בירור.
השאירו מקום לספק בריא .  מי שסגור לגמרי, סגור גם לצמיחה ולגדילה.
הדרך שייכת רק למי שמוכן להישאר תלמיד , לא בכדי, ביהדות אומרים תלמיד חכם.
לסיכום, מי שלומד מעט, בטוח. מי שלומד הרבה, עניו. ומי שלומד באמת, מבין שהחיים עצמם הם בית מדרש אינסופי. הטיפש מחפש תשובות מהירות. החכם מחפש שאלות טובות. והאדם הגדול באמת אינו זה שיודע הכול, אלא זה שמוכן להמשיך ללמוד גם כשהוא כבר יודע הרבה.
חברות וחברים תודה על כך שאתם קוראים המאמרים השבועיים ואף מעירים ומאירים.
משה דנוך, עבדכם הנאמן