פרשת שמיני | ''וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה''

בפרשה נקרא על מותם הטרגי של שני בני אהרון נדב ואביהו ע”ה שני גדולי דור שהיו אמורים להחליף את משה ואהרון ע”ה בבוא העת, ומרגע הכי משמח של חנוכת המשכן, יצאה אש משמים והרגה אותם. דבר שעורר זעזוע ופחד גדול. הפסוק מתייחס לנדב ואביהו אך תואם את מצבינו השבוע ל”ע איבדנו את גדול הדור רבי מאיר מזוז זכותו תעמוד לנו ולעם ישראל אמן!  

גדולי עולם נתנו קולם בנסיון להבין מדוע נפטרו ועוד ביום כל כך מיוחד ושמח. נלך בדרך הפשט, אמר רבי אבא “וסביביו נשערה מאד” מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה (יבמות קכא ע"ב) להיות קרוב לה’ יתברך זאת מעלה עצומה אך גם תמיד צריך לאחוז אותך יראה ופחד לא מדובר בחבר אלא מלך העולם!.  

ידוע שכהן גדול היה נכנס פעם בשנה ביום הכיפורים ל”קודש הקודשים” היו מחברים לרגל שלו חבל עם פעמון משום שאפילו מחשבה קטנה שלא קשורה לה’ יתברך הייתה גורמת למותו של הכהן. ובזכות הפעמון היו יודעים שהוא חי, ולכן היה נכנס ומתפלל תפילה קצרה ויוצא כדי לא להדאיג את העם.  

משה נגש לאהרון ומנחם אותו “בקרובי אקדש” לקבור את בניך זה דבר קשה מנשוא אך נפטרו מתוך קרבה לה’ ולא מתוך חטא חלילה ואהרון הכהן בגבורה שותק ומקבל על עצמו את הדין באהבה “וידום אהרון”.  
שתיקה יש בה כוח עצום אפילו להחזיק את העולם כולו!!  
"אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר: תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי-מָה (חולין פט )

סיפור מן ההפטרה
ארון ברית ה’ הוא ארון קודש שבו היו מונחים לוחות השניים שקיבל משה ושברי הלוחות הראשונים ולכן היה בו קדושה עצומה. נחזור קצת אחורה לתקופה של לפני מלכות דוד המלך. היו מקריבים קורבנות בחברון ששם האבות הקדושים קבורים.  
דוד המלך שידע על מעלת ירושלים שם נמצאת “אבן השתייה” שם גם עקד אברהם את יצחק ע”ה, ושיעקב קרא למקום “בית אל” כי שם נגלה אליו ה’ יתברך. דוד המלך מחליט לאחד את העם היהודי תחת עיר בירה קדושה עבור כלל ישראל, ירושלים.  

דוד המלך בונה את ארמונו שם ורוצה להביא את “ארון הברית” לירושלים הקדושה. כמובן שברוב פאר והדר עם תזמורת שמנגנת ושמחה גדולה עד מאוד. את הארון מלווים שני האחים הכהנים עוזא ואַחְיוֹ בני אבינדב הכהן. פרט קטן וידוע – הארון היה נושא את עצמו ללא צורך במגע יד אדם בגלל קדושתו.  
הארון ישב על בימה מכובדת, בדרך עוזא חושש שהארון עומד ליפול מעל הבמה ושולח את ידו להחזיק בארון הקדוש ובאותו רגע פרחה נשמתו... וממצב של שמחה גדולה נהפך להלם ופחד על מותו הפתאומי של עוזא. וזה ההקשר של ההפטרה לפרשת השבוע שלנו.

זכות דברי התורה להצלחת עם ישראל וחיילנו היקרים ולהשבת כל החטופים לביתם מהרה אמן !
שבת שלום ומבורך עם ישראל האהוב  
לע"נ אלינור בניטה מטוק בת סופי