עדיף בית פשוט בו צוחקים ושמחים, על ארמון בו רבים, עצובים ובוכים

אולי כל מה שאנחנו צריכים זה מקום שבו השמחה שורה, בו קיימת אהבה ושלום? המילים "עדיף בית פשוט בו צוחקים ושמחים, על ארמון בו רבים, עצובים ובוכים" משקפות רעיון עמוק על המשמעות האמיתית של בית מצוי בשמחה ואושר. 
הרי לפעמים הבית המפואר, שמרגיש כל כך טוב בעין, יכול להיות המקום בו השנאה שוררת והמחלוקות נמשכות, בעוד שבית פשוט יכול להיות המקום בו השמחה והחום שוררים.

המקורות היהודיים בתנ"ך מציעים לנו הרבה מחשבות על הדילמה הזו, ומפנים אותנו להבין את מהות השמחה והאושר. הפסוק " טוב פת חריבה בבית מלא זבחי ריב " (משלי) מדגיש את חשיבות הפשטות והשלום על פני עושר ותנאים חומריים. לפי הפסוק, יש משמעות רבה לכך שלפעמים המקום שבו יש שלום פנימי ואהבה, חשוב יותר מאשר מקום שבו יש שפע חומרי, אבל לא שקט נפשי. כך, אפילו פת חריבה – לחם יבש ופשוט – הוא טוב יותר מאשר הרבה זבחי ריב ומריבות.

מקור יהודי נוסף שמחזק את הרעיון הגלום במאמר זה, הוא " טוב ארוחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו " (משלי) פסוק זה משדר את המסר שלפעמים, שפע חומרי ואוכל רב לא מביאים אושר אמיתי, אלא מה שחשוב באמת הוא הקשרים האישיים והאהבה. המשמעות היא שלפעמים החיים הפשוטים – אם הם מלוויים באהבה ובשלום – הרבה יותר טובים מהחיים אשר מלאי עושר אבל שוררת בהם שנאה וריב.

החיים בבית, מלא בשפע ובמריבות בדרך כלל חשים שחייהם לא מספקים ומבקשים עוד ועוד. גם אם יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים מבחינה חומרית. הבית שבו ישנם ריבים, תחרות או חוסר שקט פנימי, אפילו אם יש בו שפע, עלול להפוך לבית של עצב ודאגה. על כן, הבית שבו יש אהבה ושמחה, גם אם הוא פחות מהודר, הוא מקום שמביא עושר פנימי הרבה יותר.

כאמור, היהדות מדגישה את הערך של שלום בית ושלווה פנימית, במיוחד בהקשרים של משפחה וקהילה. לדוגמה, בסיפור על רבי עקיבא, אנו רואים איך אדם שמתחיל את דרכו בעוני ובמצוקה בוחר לא לרדוף אחרי כסף או תארים, אלא לפתח קשרים פנימיים עם משפחתו ועם התורה. רבי עקיבא, ששאף ללמוד ולהשכיל, מצא את האושר שלו לא בממון, אלא בהגברת השמחה והשלום בחייו הפנימיים.

סיפורו של יוסף הצדיק, שמצא את עצמו בתנאים קשים במצרים, מצביע על כך שהוא לא חיפש אושר בעולם החומרי. יוסף בחר בשמירה על האתיקה האישית שלו ועל ערכים פנימיים, גם כאשר היה במעמד גבוה. ערכים אלו הפכו אותו לדמות אהובה, מסביר את האושר שמגיע מתוך קיום ערכים רוחניים ולא חומריים.

סיפור נוסף בתלמוד הבבלי-מסכת תענית, שממחיש את הרעיון של היבדלות מהסחת דעות חיצוניות והגעה לשלווה פנימית , כאשר יש בכוחה לחזק השלווה והאמונה הפנימית, הוא הסיפור על חוני המעגל. חוני היה אדם ששאב את כוחו לא מממון אלא מהאמונה, והוא התבודד במעגל קטן והתפלל להורדת גשם לטובת אינטרס הציבור כולו ולא ביקש תמורה חומרית וזאת מתוך התחברות לאמונה ולרוח . הוא לא חיפש רכוש או כבוד, אלא חיפש את הדרך להתקרב לבורא ולהבין את המשמעות האמיתית של החיים. את השלווה הוא מצא לא במרדף אחרי החוץ אלא בקשר פנימי עמוק עם עצמו ועם האל.

יוצא מכך שאנשים מעדיפים את החיים הפשוטים אשר מביאים לשמחה פנימית ושקט נפשי על פני חיים מלאים בעושר אך חסרי שלווה פנימית.  יש העדפה לאיכות חיים רגשית ומוסרית על פני העושר החומרי שמוביל לעיתים לשיבושים פנימיים ועצב. ולכן, שפע חיצוני לא יכול להבטיח שמחה אמיתית, אלא השלום הפנימי והיכולת להרגיש אושר מהדברים הפשוטים.

גם הפילוסופיה המערבית מדברת על אותו רעיון. הפילוסופיה של אפיקורוס- פילוסוף יווני מהמאה ה-4 לפני הספירה אשר עיקר הפילוסופיה שיש להימנע מעודף תיאבון , מתוך קיום חיים פשוטים  ומרגיעים , ואכפתיות בעיקר להנאות הרוחניות ולא החומריות. אגב, הוא גם הציע תורות נוספות ולכן ביהדות מכנים אדם שלא מכיר בעקרונות היהדות "אפיקורוס " על שמו. על כן, הגישה  מדגישה את העדיפות של חיים פשוטים, בהם לא רודפים אחרי חפצים חומריים, אלא אחרי אושר פנימי המגיע משקט נפשי, חוויות קטנות ומשמעותיות, וחיים נטולי דאגות.

חברות וחברים, עצתי לכם, על מנת לממש עקרונות הללו בחיי היום יום, כדאי לנו לפעול בכמה דרכים:
הפשטות כערך – צמצום הצרכים החומריים ורדיפה אחרי רכוש, והעדפת החיים הפשוטים.
הדגשת האהבה והשמחה – השקעה בקשרים אישיים בתוך המשפחה ובקהילה, מתוך רצון לשמור על שלוה פנימית.
הבנת הערך של זמן איכות – במקום לרדוף אחרי הישגים חומריים, כדאי להקדיש זמן לפיתוח אישי ולחוויות משמעותיות עם הקרובים אלינו.
לסיכום, המרדף אחרי השפע החומרי אינו בהכרח מה שמביא לאושר האמיתי. דווקא החיים הפשוטים, בהם יש שלום פנימי ואהבה, הם אלה שיכולים להביא אותנו לשלווה ולשמחה אמיתית. במילים פשוטות, "טוב פת חריבה בבית מלא זבחי ריב" ו"אם אין אהבה, גם ארוחת שור לא תעזור." החיים המלאים בשלום פנימי הם אלו שמובילים אותנו לאושר.

חברות וחברים, לכבוד הוא לי שאתם קוראים את המאמרים שלי, כולי תקווה שאני מצליח להעביר לכם את המסר השבועי ולו בזעיר אנפין. תודה על הערותיכם והארותיכם.
משה דנוך
עבדכם הנאמן