חוקרי בן גוריון פתרו תעלומה שעשויה להוזיל את חשבון החשמל

הפרש המליחות בין מי ים למים מתוקים יכול לשמש להפקת חשמל. אבל כמה חשמל אפשר להפיק בפועל? חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצאו שאם מביאים בחשבון רק את הממברנה שדרכה עוברים יוני המלח, ומתעלמים מההתנגדות החשמלית של המים שמסביבה, אפשר להפריז בהערכת ההספק ביותר מפי 100.
את המחקר ערכו אורן לביא, ד׳׳ר רמדאן אבו רג׳אל ופרופ׳ יואב גרין מהמחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטה. המאמר פורסם ב-16 בספטמבר 2026 בכתב העת PRX Energy. הצוות פיתח מודל לחיזוי הקשר בין הזרם למתח במערכת ובדק את תחזיותיו באמצעות סימולציות ממוחשבות.

בשיטה שנחקרה, מים בריכוזי מלח שונים נמצאים משני צדיה של ממברנה ובה נקבוביות זעירות. הממברנה מעבירה סוגים מסוימים של יוני מלח ביתר קלות, והתנועה שלהם יוצרת זרם חשמלי. המודל מביא בחשבון גם את התנגדות המים משני הצדדים, שמגבילה את ההספק שאפשר להפיק מהמערכת.
החוקרים מצאו שריכוז המלח שבו מתקבל הזרם המרבי שונה מהריכוז שבו מתקבל ההספק המרבי. ההבחנה חשובה לתכנון משום שההספק תלוי גם בזרם וגם במתח. עוד עולה מהמודל שהתגובה החשמלית של המערכת יכולה להיות לא ליניארית, כך שההתנגדות האפקטיבית עשויה להשתנות בין תנאי הפעלה שונים.
לדברי פרופ׳ גרין, אחת הדרכים שהצוות מציע לבחון היא לקרב את האלקטרודות לממברנה כדי להפחית את ההתנגדות הנובעת ממאגרי המים. החוקרים מצביעים גם על שימוש אפשרי במודל לחקר מעבר יונים במערכות התפלה ובחיישנים זעירים. את השיפור בתפוקה ואת הכדאיות הכלכלית יהיה צורך לבחון במתקנים בפועל.