פסק דין תקדימי בבאר שבע: פגיעה נפשית בדרך לעבודה הוכרה כתאונת עבודה

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל את תביעתו של עובד בית החולים ברזילי באשקלון וקבע כי שלוש הפגיעות שנגרמו לו במהלך מתקפת טילים ב-11 באוקטובר 2023 יוכרו כפגיעות עבודה.
העובד נפגע בקרסולו בעת שרץ בחזרה לביתו כדי לתפוס מחסה, ובהמשך סבל מפגיעה נפשית, מירידה בשמיעה ומטנטון בעקבות נפילת טיל בסמוך לבית. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לו הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.
ההחלטה ניתנה בידי השופטת אביגיל בורוביץ, לצד נציג הציבור יוסף כהן ונציגת הציבור דינה כהן. שמו של התובע נותר חסוי והוא מופיע בפסק הדין בראשי התיבות א' ח'.

יצא למשמרת ונקלע למתקפת טילים
על פי העובדות שלא היו שנויות במחלוקת, התובע עובד במשמרות בבית החולים ברזילי ומתגורר בבית פרטי באשקלון, במרחק של דקות נסיעה ממקום עבודתו.
ב-11 באוקטובר 2023, בשעה 13:30 לערך, יצא התובע מביתו כדי לנסוע למשמרת צהריים. הוא ניגש לרכבו, שחנה בכביש ראשי בסמוך לבית, ופתח את הדלת. באותו רגע החלו להופיע יירוטים בשמים, מבלי שנשמעה אזעקה.
התובע החל לרוץ בחזרה לביתו כדי להגיע למרחב המוגן. בכניסה לבית נתקל במדרגה, נפל ונחבל בקרסול רגלו הימנית. הוא קם, המשיך לרוץ ונכנס לממ'ד.
בטרם הספיק לסגור את דלת המרחב המוגן נפל טיל בסמוך לביתו. התובע תיאר בעדותו: ‘היה פיצוץ אדיר, כל הבית עשן, כל החלונות’.
בעקבות האירוע סבל התובע מפגיעה נפשית, מירידה בשמיעה ומטנטון, נוסף על הפגיעה בקרסול.

הביטוח הלאומי ביקש להפריד בין הפגיעות
המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה בקרסול כתאונת עבודה, מאחר שהתובע נחבל מחוץ לביתו בעת שהיה בדרכו לעבודה. לעומת זאת, הפגיעה הנפשית והפגיעות בשמיעה הוכרו כפגיעות איבה בלבד.
עמדת הביטוח הלאומי הייתה כי יש להפריד בין הנפילה בכניסה לבית לבין הפגיעות שנגרמו לאחר שהתובע נכנס לממ'ד הפרטי. לטענתו, ההכרה בתאונות המתרחשות בדרך לעבודה אינה חלה בדרך כלל על פגיעות בתוך ביתו הפרטי של העובד.
התובע, שיוצג בידי עורך הדין אסף כהן, טען כי מדובר באירוע מתגלגל ורצוף. לדבריו, החזרה לבית לא נעשתה מסיבה אישית או מתוכננת, אלא בשל מצב חירום ומתוך צורך מיידי להגן על חייו.
עוד נטען כי ריצה למרחב המוגן הקרוב ביותר אינה מהווה סטייה ממשית מהדרך לעבודה, וכי אין הצדקה להבחין בין כניסה למיגונית ציבורית לבין כניסה לממ'ד הנמצא בבית.

‘הבחנה מלאכותית בין הפגיעות’
בית הדין קיבל את עמדת התובע וקבע כי המבחן אינו רק המקום הפיזי שבו אירעה הפגיעה, אלא מידת השליטה שהייתה לעובד בסיכון שהתממש.
השופטת בורוביץ קבעה כי אף שהפגיעות הנפשיות והשמיעתיות נגרמו בתוך הבית, לתובע לא הייתה כל שליטה על מתקפת הטילים. הוא פעל בהתאם להנחיות ונכנס למרחב המוגן הקרוב ביותר כדי להציל את חייו.
בפסק הדין נקבע כי אין מקום להבחין בין מרחב מוגן המצוי ברשות הרבים, כמו מקלט ציבורי או מיגונית, לבין הממ'ד שבביתו של התובע. בשני המקרים נדרש אדם להגיע במהירות למקום המוגן הקרוב אליו.
עוד קבע בית הדין כי החזרה לבית הייתה סטייה בלתי מתוכננת שנכפתה על התובע בשל מצב החירום, ולא פעולה שנועדה לצורך אישי.
‘קשה להלום טענה לפיה אין לראות באותה מתקפת טילים משום חלק מסיכוני הדרך’, נכתב בהחלטה.
בית הדין הגדיר את ההפרדה שערך הביטוח הלאומי בין הפגיעה בקרסול לבין הפגיעות שנגרמו בעקבות נפילת הטיל כ‘הבחנה מלאכותית’. נקבע כי מדובר במתקפת טילים אחת ובמסכת עובדתית רצופה, שהחלה לאחר שהתובע יצא מביתו בדרכו לעבודה.

כל שלוש הפגיעות יוכרו כפגיעות עבודה
בית הדין קבע כי הפגיעה בקרסול, הפגיעה הנפשית והפגיעה בשמיעה ובטנטון הן כולן פגיעות עבודה בהתאם לסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי.
מאחר שהביטוח הלאומי כבר הכיר בפגיעה הנפשית ובפגיעות השמיעה כפגיעות איבה, ציין בית הדין כי נראה שאין בין הצדדים מחלוקת רפואית, וכי בעקבות ההכרעה המשפטית הגיע ההליך לכדי מיצוי.
המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 שקלים. על ההחלטה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתה.