הדרך ללוס אנג'לס עוברת במרוץ הלילה: רזאן עוקבי היא התקווה הפראלימפית של הנגב

רזאן עוקבי אינה יכולה לראות את גבולות המזרן או את היריבה שניצבת מולה. כדי להתמצא בזירת התחרות, היא לומדת להכיר את ממדי המזרן באמצעות מגע, זיכרון מרחבי וחושים שהתחדדו עם השנים. מרגע שהיא אוחזת בחליפת היריבה, הקרב מתנהל כמעט כמו כל קרב ג'ודו אחר.
אבל עבור עוקבי, בת 25 ואם לשלושה, כל קרב הוא גם צעד נוסף במסע גדול הרבה יותר. לאחר פחות משלוש שנות אימונים היא כבר רשמה הישג משמעותי באירופה, וכעת היא מנסה לצבור את נקודות הדירוג הדרושות כדי להתקרב אל היעד הגדול: השתתפות במשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס בשנת 2028.
רזאן תרוץ מחר, רביעי, במרוץ הלילה LIGHT RUN באר שבע, כמסר של אחדות, של חיים משותפים וגם של העצמה ורוח ספורטיבית.

המאמן שלה, אבי אגר, רואה בה הרבה יותר מספורטאית מבטיחה. מבחינתו, עוקבי היא תקווה פראלימפית דרומית ודוגמה לכוח רצון עבור ספורטאים צעירים ברחבי הנגב.
‘היא לא מוותרת’, מספר אגר. ‘אני תמיד לומד מהתלמידים שלי ומקבל מהם הרבה השראה, ורזאן מלמדת אותי הרבה מאוד דברים’.

‘היא אמרה לי: זה נותן לי משמעות וביטחון’
עוקבי הגיעה אל אגר לפני קרוב לשלוש שנים, במסגרת פעילות פראלימפית בדרום. היא כבר עסקה בספורט, אך חיפשה מסגרת אישית שבה תוכל להתמודד, להתקדם ולבחון את גבולות היכולת שלה.
‘היא התקשרה אליי, התעניינה והגיעה לנסות ג'ודו’, משחזר אגר. ‘אחרי שניים או שלושה אימונים ראיתי שהיא ממש אוהבת את זה. היא אמרה לי: זה נותן לי משמעות, זה נותן לי ביטחון וזה גורם לאנשים להסתכל עליי אחרת’.
לדברי אגר, הבחירה של עוקבי בג'ודו קיבלה משמעות מיוחדת גם בתוך משפחתה ובסביבתה הקרובה.
‘היא אם לשלושה ילדים. היה לה חשוב שהאנשים בכפר ובסביבה יעריכו אותה, וגם שהילדים שלה יראו בה משהו אחר. היא נותנת דוגמה להרבה מאוד אנשים מסביבה’.
ככל שהאימונים נמשכו, הבחין אגר במסירות יוצאת הדופן שלה. היא הקפידה להגיע בזמן, התאמנה ברצינות ולא הסתפקה בהתקדמות האישית שלה. לדבריו, היא החלה להביא עמה ילדים נוספים מהיישוב ואף לסייע להם להבין את התרגילים.
‘אתה רואה ספורטאית עיוורת שמסבירה תרגיל לילד או לילדה שרואים’, הוא מספר. ‘כדי לעשות את זה, היא צריכה להבין את התרגיל הרבה יותר לעומק ממה שאנחנו חושבים. היא מכירה את התנועות דרך הגוף והמרחב ויודעת להעביר אותן לאחרים’.

כך מתנהל קרב ג'ודו ללא ראייה
הג'ודו הפראלימפי מיועד לספורטאים עם עיוורון או לקות ראייה. בשונה מקרב רגיל, המתחרים מתחילים את הקרב כאשר הם כבר אוחזים זה בחליפתו של זה. אם האחיזה מתנתקת, השופט עוצר את הקרב, מחזיר את הספורטאים למגע ומחדש אותו.
‘ברגע ששני הג'ודאים תופסים את החליפה, מתחיל קרב רגיל לכל דבר’, מסביר אגר. ‘אלה אותם חוקים ואותם תרגילים. ברגע שהאחיזה מתנתקת, השופט עוצר, מסדר אותם מחדש ונותן להם לתפוס שוב’.
גם ההיכרות עם סביבת התחרות נעשית באופן שונה. לפני הקרב אגר מסייע לעוקבי לחוש את גבולות המזרן ולהבין את המרחב שבו היא עומדת להתחרות.
‘אני לוקח אותה ומסמן לה את המזרן’, הוא מתאר. ‘אני מסביר לה מה הגודל שלו ואיפה נמצא אזור הביטחון. עם הזמן והניסיון היא לומדת לדעת איפה היא נמצאת במרחב’.
לדבריו, החושים האחרים של ספורטאים עם עיוורון מתחדדים ומסייעים להם להשלים חלק מהמידע שאינם מקבלים באמצעות הראייה. הוא נזכר ברגע שחווה עם עוקבי בתחרות גדולה באירופה.
‘היא עמדה בצד ואמרה לי: יש פה הרבה מאוד אנשים. שאלתי אותה כמה אנשים היא חושבת שיש, והיא אמרה שבערך 400. אחר כך המארגנים אמרו לנו שיש במתחם כ-420 או 430 אנשים. אז הבנתי עד כמה החושים האחרים שלה מחודדים’.

מהמקום השביעי באירופה למרוץ על הכרטיס ללוס אנג'לס
בתחרות שנערכה בגרמניה, כחלק מתהליך הסיווג הבינלאומי, סיימה עוקבי במקום השביעי באירופה. לדברי אגר, במהלך התחרות היא התמודדה מול יריבה שדורגה ראשונה בתחרות וחמישית בעולם, והצליחה לנצח אותה בריתוק.
‘היא עשתה מולה קרב יפה וטכני מאוד’, מספר אגר. ‘בסופו של דבר היא ניצחה אותה בריתוק, שמצריך שליטה. זה הישג גדול עבור מישהי שעדיין נחשבת חדשה יחסית בג'ודו’.
עוקבי מתחרה במשקל עד 52 קילוגרם בקטגוריית הספורטאיות העיוורות. על פי אגר, בסבב הבינלאומי שלה מתחרות כ-40 ספורטאיות מרחבי העולם. הדרך למשחקים הפראלימפיים עדיין ארוכה ואינה מובטחת: עליה להשתתף בתחרויות נוספות, לצבור נקודות ולשפר את מיקומה בדירוג העולמי.
‘כאן התחלנו את המרוץ שלנו’, אומר אגר. ‘כדי להשיג את הדירוג אנחנו צריכים להשתתף בכמה שיותר תחרויות ולצבור כמה שיותר נקודות. אנחנו מכוונים להשתתפות בלוס אנג'לס 2028’.
 

הדרך של אבי אגר: מגולני אל מזרן הג'ודו
החיבור של אגר לג'ודו החל בילדותו. אביו היה ג'ודאי שנפצע במלחמת יום הכיפורים לאחר חציית התעלה, ונותר עם פגיעה ברגל שמנעה ממנו להמשיך להתאמן. למרות הפציעה, הוא הכניס את שלושת בניו לעולם הג'ודו.
האחים התאמנו בתחילת דרכם במועדון של מורי סמג'ה, אביו של המדליסט האולימפי אורן סמג'ה, ובהמשך התאמן אגר אצל ליאור אמיר. לאחר שירות של שלוש שנים כלוחם וכמפקד בגדוד 51 של גולני, הוא שב אל מה שהוא מגדיר כאהבתו הראשונה.
‘השתחררתי מגולני בשנת 2001 והלכתי לג'ודו’, הוא מספר. ‘פתחתי מועדונים בבאר שבע ובמצפה רמון. התפיסה שלנו במשפחה הייתה שכל מי שרוצה לעסוק בג'ודו צריך לקבל את האפשרות’.
בראשית הדרך נקבע מחיר נגיש של 90 שקלים לחודש, במטרה לאפשר גם לילדים ממשפחות שמצבן הכלכלי אינו פשוט להשתלב בחוג.
‘רצינו שגם מי שאין לו מצב כלכלי טוב יוכל לקבל חוג ולא להסתובב ברחוב’, אומר אגר. ‘זו תמיד הייתה המטרה שלנו. כך חינכו אותנו בבית’.
לצד עבודתו כמאמן, אגר למד חינוך גופני וחינוך מיוחד והתמחה בג'ודו לאנשים עם צרכים מיוחדים. את התואר השני הקדיש לעיסוק באוכלוסיות בהדרה בחינוך הגופני ובג'ודו.
בהמשך שימש במשך שש שנים כרכז ענף הג'ודו בספיישל אולימפיקס. לדבריו, כאשר נכנס לתפקיד היו במסגרת ארבעה ספורטאים רשומים בלבד, וכאשר סיים אותו כבר השתתפו בה 220 ספורטאים.

‘מדובר באוכלוסיות שלפעמים נשארות שקופות’, הוא אומר. ‘יש ספורטאים עם אוטיזם ברמות תפקוד שונות, עם תסמונת דאון ועם מוגבלויות אחרות. בעולם הג'ודו המותאם מחלקים את הספורטאים לפי רמות התפקוד, כדי לאפשר להם להתחרות בצורה נכונה והוגנת’.
במקביל הוקמה בדרום עמותה המופעלת בהתנדבות בידי הורים לילדים, ובה מתאמנים יחד ספורטאים עם צרכים מיוחדים וספורטאים ללא צרכים מיוחדים. תפיסת השילוב הזאת מלווה את אגר מאז שפתח את מועדוניו.
כעת היא מקבלת ביטוי גם במסע של רזאן עוקבי. הדרך ללוס אנג'לס עוד מחייבת תחרויות, דירוג ונקודות, אך בתוך פרק זמן קצר הצליחה הספורטאית הדרומית להפוך מהמתאמנת החדשה באולם למועמדת שמסוגלת להתמודד מול בכירות הענף.
‘היא מאוד מסורה, מגיעה בזמן, ממוקדת ואוהבת את הג'ודו’, מסכם אגר. ‘היא מלמדת אותי לא פחות ממה שאני מלמד אותה’.