בלי הצבעה ובלי פוליטיקאים: המנגנון שעלול לשנות אוטומטית את קצבאות הזקנה

מהלך דרמטי שנבחן במשרד האוצר עשוי לשנות את הדרך שבה נקבעים בעתיד קצבאות האזרח הוותיק והסיעוד בישראל. לפי דיווח ב"דה מרקר", באוצר שוקלים להקים קופה סגורה ונפרדת עבור שתי הקצבאות, שתפעל באמצעות מנגנון איזון אוטומטי במקרה שההוצאות יהיו גבוהות מההכנסות. 

המשמעות היא שבמקום להמתין להחלטת ממשלה, חקיקה או משא ומתן פוליטי בכל פעם שייווצר גירעון, המנגנון יוכל להפעיל צעדים שנקבעו מראש. בין האפשרויות שנבחנו בעבר: העלאת גיל הפרישה בהתאם לתוחלת החיים, הגדלת דמי הביטוח הלאומי ואף התאמת גובה הקצבאות, עד לרף מינימלי שייקבע מראש.

חשוב להדגיש כי בשלב זה לא התקבלה החלטה, לא שונו הקצבאות ולא אושר מנגנון חדש. מדובר בהצעה שנבחנת על רקע החשש הגובר מפני מצבו הפיננסי של הביטוח הלאומי.

קצבאות הזקנה והסיעוד יופרדו משאר הביטוח הלאומי

המהלך נשען על מחקר שפרסמו בעבר פרופ' איתן ששינסקי ורחל זקן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה. ההמלצה המרכזית הייתה להפריד את המימון של ענפי האזרחים הוותיקים והסיעוד משאר פעילות הביטוח הלאומי ולהקים עבורם קופה עצמאית ומאוזנת מבחינה אקטוארית. 

הכספים שייגבו עבור קצבאות אלה יישמרו במסגרת נפרדת, והמנגנון אמור לוודא לאורך זמן שההכנסות מספיקות לכיסוי ההתחייבויות.

לפי המחקר, מנגנון כזה עשוי לחזק את היציבות והשקיפות ולצמצם את התלות בתקציב המדינה. מנגד, המשמעות היא שצעדים רגישים מאוד לציבור עלולים להיות מופעלים על פי נוסחה קבועה ולא בעקבות החלטה ישירה של נבחרי הציבור.

שלושה כפתורים שעלולים להשתנות

לפי המודל שהוצע, כאשר יתגלה גירעון ניתן יהיה לאזן את הקופה באמצעות שלושה מרכיבים מרכזיים:

הראשון הוא גיל הפרישה, שעשוי לעלות בהדרגה ולהיות מוצמד לתוחלת החיים. ככל שהציבור חי יותר שנים ומקבל קצבאות במשך תקופה ארוכה יותר, גיל הזכאות עשוי להידחות.

המרכיב השני הוא דמי הביטוח הלאומי. עובדים, מעסיקים ועצמאים עשויים להידרש לשלם יותר כדי להגדיל את הכנסות הקופה.

המרכיב השלישי הוא גובה התשלומים. אם העלאת גיל הפרישה והגדלת הגבייה לא יספיקו, המודל מאפשר עקרונית לבצע התאמה בקצבאות, תוך קביעת סכום מינימלי שמתחתיו לא ניתן יהיה לרדת. המחקר עצמו כלל אפשרות להגדלת ההפרשות, שינוי בגיל הפרישה ובמקרה הצורך גם הפחתה בקצבאות. 

לפי הנתונים שפורסמו, הביטוח הלאומי כבר מתמודד עם פער הולך וגדל בין הכנסותיו לבין התשלומים לציבור. בדיווח שעליו מבוססת ההצעה נטען כי בשנת 2025 נרשם גירעון שוטף של כ-6.4 מיליארד שקל וכי הקרן המשמשת כיום לכיסוי הפער עלולה להתרוקן בשנת 2034. 

התחזית הרשמית שפרסם הביטוח הלאומי הציגה מועד מעט מאוחר יותר, ולפיה בשנת 2036 המוסד לא יוכל לשלם לציבור את מלוא הזכויות הקבועות בחוק ללא שינוי במקורות המימון או במבנה התשלומים. 

בביטוח הלאומי הציגו בעבר שורה של פתרונות אפשריים, בהם הצמדה מדודה של גיל הפרישה לתוחלת החיים, השתתפות ממשלתית גבוהה יותר, החזרת כספים שהועברו לאוצר, העלאה הדרגתית של דמי הביטוח בעת גירעון ושמירת עודפי הביטוח הלאומי בקופה עצמאית. 

היתרון המרכזי מבחינת האוצר הוא יצירת מערכת שמגיבה לגירעון במהירות ואינה תלויה בכל פעם בהחלטה פוליטית חדשה. אלא שזה גם החיסרון הציבורי הגדול ביותר שלה.

העלאת גיל פרישה, ייקור דמי הביטוח או שינוי בקצבאות הם צעדים שמשפיעים ישירות על מיליוני אזרחים. העברת הסמכות למנגנון אוטומטי עשויה לצמצם את יכולתם של הממשלה והכנסת לעצור שינוי בתקופה של משבר כלכלי או כאשר הוא פוגע באוכלוסיות חלשות.

גם במחקר שעליו נשענת ההצעה הוזכרו התנגדויות להפרדת הקופה, בין היתר מחשש ליצירת תקדים, לפגיעה באופי החברתי של הביטוח הלאומי ולהזנחת ענפי ביטוח אחרים. 

לכן ההערכה היא שגם אם באוצר יחליטו לקדם את המודל, הוא צפוי לעורר מאבק ציבורי ופוליטי חריף. נכון לעכשיו, מקבלי קצבאות הזקנה והסיעוד אינם נדרשים לבצע פעולה, והקצבאות ממשיכות להיות משולמות בהתאם לחוק ולכללים הקיימים.