באר שבע נפרדה מאברהם נומה: “האליפות הגדולה שלו הייתה באהבת אדם”

מאות רבות של תושבים, חברים ובני משפחה ליוו היום למנוחות את אברהם נומה ז"ל, אחד הסמלים הכי מזוהים עם הפועל באר שבע ועם הסיפור המקומי של העיר. מי שהכיר אותו מהיציעים, מהרחוב או מהמפגשים המשפחתיים, שמע שוב ושוב את אותו תיאור שחזר גם בהספדים: כוכב גדול שחי בפשטות, עם לב פתוח, בלי רעש ובלי חשבון.

ראש העיר רוביק דנילוביץ' ספד לו מתוך מקום אישי, לא טקסי. הוא דיבר על הבית שהיה פתוח תמיד, על שולחנות שבת וחגים, ועל היכולת של נומה להפוך כל מפגש לכזה שמרגיש כמו משפחה. בתוך הדברים הוא נגע גם בלב הסיפור הציבורי: האיש שזכה בשתי אליפויות היסטוריות עם הפועל באר שבע, אבל בעיני רבים האליפות האמיתית שלו הייתה אחרת. דנילוביץ' ניסח זאת במשפט שנחרט באוויר בבית העלמין: "האליפות הכי גדולה שלו הייתה אליפות באהבת אדם". הוא חזר והדגיש: "אין אוהב אדם כמו אברום", ותיאר אדם שלא חיפש כבוד, לא דיבר רע על אחרים, ותמיד ידע להרים את מי שמולו עם הומור, תזמון ומשפטי מחץ שהפכו כבר לחלק מהמיתולוגיה המקומית.

דברי ההספד של רוביק דנילוביץ'
 

@br7news דברי ההספד של ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ לאברהם נומה ז״ל @רוביק דנילוביץ׳  @שלומי נומה ♬ צליל מקורי - חדשות באר שבע israel news

מהצד השני של אותה פרידה, עמד שלומי נומה, סגן ראש העיר ובנו של אברהם, והחזיר את כולם אל הבית שמאחורי הדמות הציבורית. הוא סיפר על הילד שהגיע לבאר שבע מעיראק בגיל שלוש, על החיים הלא פשוטים במעברה ועל משפחה מרובת ילדים שחיה על נתינה הדדית. הוא תיאר איך אביו פרץ מוקדם לכדורגל, הופיע כבר בגיל 16, ובגיל 17 מצא את עצמו בקבוצה הבוגרת, בלי לאבד את מה שהוא קרא לו "חיים של כוכב בפשטות". לצד הקריירה, שלומי סיפר גם את הפרק המשפחתי הכואב, כשאביו איבד בגיל צעיר את אשתו הראשונה, ובהמשך נבנתה מחדש המשפחה עם אמו, שגידלה את הילדים בבית אחד ובאהבה אחת. "אנחנו אחים בכל", הוא אמר, ותיאר בית שבו לא נמדדו הדברים בכסף, אלא בלב.

דברי ההספד של שלומי נומה
 

@br7news הספדו של שלומי נומה לאביו אברהם נומה אגדת הכדורגל והטוב באדם עם סיפור חייו המרתק @וסרמיליה - אוהדי הפועל ב״ש @רוביק דנילוביץ׳ @Hapoel Beer Sheva FC @שלומי נומה ♬ original sound חדשות באר שבע israel news

ההספד של  התמקד גם בשנים שאחרי הקריירה, והוא נשמע כמו תשובה שקטה לכל מי שחושב שכדורגלנים מהדור ההוא “הסתדרו”. נומה, כך סיפר שלומי, לא חי על פנסיה של כדורגל. הוא עבד קשה, בבניין, במחסנים, גם מחוץ לעיר, כדי לפרנס בכבוד. הוא חי בצניעות, אפילו בלי רכב, והתנייד באוטובוסים, כשבכל תחנה כמעט מישהו כבר דואג לו לטרמפ, “ותמיד בשמחה ובפשטות”, כמו שתיאר.

ברגעים האישיים ביותר, שלומי תיאר את השנים האחרונות, את ההתמודדות עם המחלה מאז 2020, ואת מה שהמשפחה עשתה כדי להשאיר את אבא במרכז, לא בשוליים. הוא אמר משפט חד שלא ניסה לייפות: "אבא ניצח את הסרטן. אבא לא נפטר מהמחלה, אבא נפטר מהסיבוכים שלה". בתוך הדברים הוא חזר שוב ושוב אל האופטימיות והחיוך, אל הרצון לראות סביבו את הילדים, הנכדים והנכדות, ואל הלקח שביקש לקחת ממנו להמשך: להסתכל לאנשים בעיניים, לעזור למי שצריך, ולזכור שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה.

הפרידה מאברהם נומה ז"ל היא גם רגע שבו באר שבע מסתכלת על עצמה. לא רק על כדורגל ועל נוסטלגיה, אלא על דמות שמייצגת דור שלם בעיר, דור שעליו נבנו שכונות, קהילות וקשרים בין אנשים. נומה היה בעיני אוהדים רבים "האיש הכי אהוב בכל הזמנים" לא רק בגלל מה שעשה על הדשא, אלא בגלל איך שנגע באנשים מחוץ למגרש, כולל בשנים שבהן אימן ילדים גם אחרי שפרש. בתוך מציאות עירונית עמוסה, עם חדשות רצות ורעש בלתי פוסק, הפרידה הזאת הזכירה לכמה אנשים בבאר שבע יש געגוע לסוג אחר של גיבורים. כאלה שמדברים פחות, נותנים יותר, ונשארים מזוהים עם אהבת אדם גם כשאורות הזרקורים כבר מזמן כבו.