'נמאס מהבטחות - רוצים איכות חיים': הבדואים עוברים לערים היהודיות בנגב

תופעה חברתית בולטת מתרחשת בשנים האחרונות בנגב: יותר ויותר תושבים בדואים, ובעיקר צעירים משכילים ובעלי אמצעים, בוחרים לעבור להתגורר בערים היהודיות – בראשן באר שבע, אך גם ערד, אופקים, מיתר, להבים ועומר.
המעבר הזה, שהחל בשקט והפך לגל ברור, נובע ממחסור חמור בפתרונות דיור בכפרים הבדואיים – לצד שאיפה לאיכות חיים גבוהה יותר, חינוך טוב לילדים, ביטחון אישי והזדמנויות בתעסוקה.

אנשים מצביעים ברגליים. הם עוברים לערים שבהן יש תשתיות, חינוך טוב, גישה לבריאות והשכלה, אפשרות למשכנתא ותחושת ביטחון. זה טבעי

סלאמה אל אטרש, לשעבר ראש מועצת אל-קסום והיום פעיל חברתי בולט, אומר: ‘הבדואים מצאו בעצמם פתרון למצוקת הדיור – הם עוברים לערים. זה לא בגלל שהם רוצים לעזוב את הקהילה, אלא משום שאין להם ברירה. הממשלה גוררת רגליים, אין שיווק מגרשים, אין דירות להשכרה, אין דיור ציבורי, אין עתיד ברור. אנשים רוצים לחיות – לא להילחם כל יום על הזכות לקורת גג.’
לדברי אל אטרש, מציאות החיים בכפרים קשה: בתי הספר הם מהצפופים בארץ, המרפאות משרתות אלפי מבוטחים בתנאים בסיסיים, אין אזורי תעשייה או מרכזי מסחר, שיעורי האבטלה גבוהים, והשירותים הציבוריים – מהגרועים בישראל. 'במקום שהמדינה תציע תכנון, תעסוקה וחינוך – היא משאירה את הכפרים מאחור', מדגיש אל אטרש. ‘לכן אנשים מצביעים ברגליים. הם עוברים לערים שבהן יש תשתיות, חינוך טוב, גישה לבריאות והשכלה, אפשרות למשכנתא ותחושת ביטחון. זה טבעי.’

לדבריו, המעבר מביא תועלת לערים – אך מחיר כבד לכפרים עצמם: ‘אלו שעוזבים הם לרוב האוכלוסייה המשכילה, היזמית, זו שיכולה להוביל שינוי. כשהם עוזבים – הכפרים נחלשים חברתית וכלכלית, והפערים רק גדלים. המדינה חייבת להבין שהפתרון איננו להמשיך לגרש או להתעלם, אלא להשקיע באמת בנגב.’ ההשלכות הכלכליות ניכרות היטב בבאר שבע: בעלי דירות להשקעה בשכונות הוותיקות, שסבלו מתשואה שלילית ומחוסר ביקוש, מדווחים על עלייה חדה בביקוש מצד משפחות בדואיות – רבות מהן שאיבדו את בתיהן בעקבות צווי ההריסה בפזורה. גם בשכונות החדשות ניכרת נוכחות גוברת של רוכשים מהמגזר הבדואי.
'אנחנו רוצים לחיות יחד, לא להתבדל,' מוסיף אל אטרש. ‘צריך להפסיק לחשוב על הנגב כעל בעיה, ולהתחיל לראות בו את ההזדמנות הגדולה של ישראל. ההשקעה בכפרים, בתכנון ובהכרה, היא לא טובה לבדואים בלבד – היא טובה לכולנו.’
לדבריו, הדרך קדימה ברורה: הכרה מלאה בכפרים, השקעה בחינוך ותעסוקה, הרחבת תוכניות מתאר וחיזוק תחושת השייכות לחברה הישראלית. 'הנגב לא צריך עוד הבטחות,' מסכם אל אטרש. ‘הוא צריך מעשים – שוויון, אחריות ועתיד.’

קראו עוד באותו נושא:
הריסות בתים בכפר הלא מוכר הצמוד לבאר שבע: ''מטרת המדינה אינה להסדיר, אלא להכאיב''