בלי דרגות, אבל עם לב של לוחם: איציק דואיב משכונת כלניות מרפא בלב ובתבשיל

בלב שכונת הכלניות בבאר שבע, בין בתים שקטים למרפסות, ניצב בית אחד שמעטים יודעים מה מתחולל מאחוריו. 
זהו בית של משרד הביטחון - בית לדיירים שחיים עם פצעי הקרב, לא בגוף בלבד אלא גם בנפש. לוחמים ממלחמות ישראל, ובעיקר ממלחמת "חרבות ברזל", שממשיכים לנהל את הקרב הפרטי שלהם - כל יום, כל שעה.

בין הקירות האלה מתרחשת גם שגרה עדינה, לעיתים שברירית. דיירים מתמודדים עם עבר שצף ועם הווה מאתגר. 
ואז, פעם בשבוע, מגיע מישהו אחר – לא מטפל, לא חייל, לא פסיכולוג. איציק.

איציק הוא תושב השכונה. אין לו דרגות, אין לו מדים - אבל כל כניסה שלו לבית הזה מהדהדת כמו מפקד שמרים את הראש ברגע הכי קשה. 
עם ידיים טובות, חיוך שקט ולב עצום, הוא מגיע עם סירים מהבילים, תבשילים שבושלו באהבה, מגיש צלחת, אומר מילה טובה – ומשאיר אחריו יותר מאוכל. הוא משאיר תקווה.

"מעשיו של איציק הם תזכורת לכך שגם מעשה קטן – ארוחה חמה, מילה טובה – יכולים להרים רוח, לרפא לב, ולהעניק תקווה," כתבו דיירי הבית ביוזמה מרגשת להודות לו.

מרי קירי 39 – זה הכתובת, אבל הריפוי מתרחש בין האנשים.

שם, בין הקירות האלה, נבנית חזית נוספת – חזית של ריפוי, לא פחות חשובה מזו שבשדה הקרב. ואיציק, בלי תעודות ובלי פרסים, הוא אחד הלוחמים שלה.

"אתה חלק מהחזית של הריפוי", כתבו לו השבוע, “תודה על הנתינה, הרגישות והאור שאתה מביא איתך בכל ביקור.”