אבל כבד ברהט: האמן והמורה סהל א-דבּסאן הלך לעולמו
העיר רהט והחברה הבדואית כולה נפרדו השבוע מאחת הדמויות הבולטות והאהובות בתחומי החינוך והתרבות בנגב – סהל א-דבסאן. בהודעת אבל שפרסם מרכז התרבות העירוני בעיר, נכתב כי "בלב כואב ומלא צער, אנו מבכים את לכתו של סהל א-דבסאן, שהלך מאתנו בשיא פועלו והותיר אחריו חלל שאי אפשר למלא ואור שלא יישכח". אלפים השתתפו בהלווייתו.
בהתאם לכך, החליט מרכז התרבות על עצירת כלל הפעילויות התרבותיות ברהט למשך שלושים יום, כאות כבוד והוקרה לאדם שהקדיש את חייו להעלאת קרנה של התרבות הבדואית – ולמתן במה לאנשים השקופים.
סהל א-דבסאן לא היה רק אמן – הוא היה תופעה. יליד לקיה ותושב רהט, הוא היה שחקן, מחזאי ומחנך שהאמין בכוחו של תיאטרון לשנות מציאות. הוא פעל רבות במסגרת תיאטרון "אלמהבש" – תיאטרון חברתי שהוקם בשיתוף תיאטרון הנגב, ושם לעצמו למטרה לעסוק בתופעות ובכאבים שבתוך החברה הבדואית עצמה, לעיתים תוך שבירת טאבו ומוסכמות.
אחת מהיצירות הידועות ביותר בהן כיכב הייתה ההצגה "עבדו", בה גילם א-דבסאן את דמותו של צעיר עם פיגור שכלי, הקשור בשרשראות בצריף בפזורה הבדואית – מצב מזעזע שבאותה תקופה (2016) נחשף גם בתקשורת הישראלית. ההצגה העלתה על הבמה את הסוגיה של טיפול בנפגעי נפש באוכלוסייה חסרת פתרונות, והקדימה את השיח הציבורי והתקשורתי.
א-דבסאן בהצגה ‘’עבדו''
"עבורי, זה היה מסע לא פשוט," סיפר אז א-דבסאן בראיון לחדשות באר שבע והנגב. "התלוויתי לאדם שעל סיפורו מבוססת ההצגה, במשך שלושה שבועות. למדתי אותו ולמדתי את הכאב שלו. ההצגה הזו מטלטלת – והיא לא קלה עבורי כשחקן ולא עבור הקהל."
תיאטרון רהט, שהיה חלוץ בתחומו בקרב החברה הבדואית, נוסד בזכות חזונם של מחמוד אל עמור, מוסא אלגריני, קאיד אבו לטיף וא-דבסאן עצמו. הוא פעל בשיתוף תיאטרון הנגב בניהולו של איסי ממנוב, וזכה לגיבוי מצד אנשי ציבור, אנשי מקצוע וגם מהתנועה האיסלאמית – דבר שלא היה מובן מאליו בחברה מסורתית.
לצד "עבדו", העלה א-דבסאן גם את ההצגה "שאפיק שהיד", שעסקה בחופש הבחירה, במעמד האישה, ובפערי המעמדות בתוך החברה הבדואית. לא פעם נגע בנושאים הרגישים ביותר, והצליח לעורר שיח חיוני בתוך הקהילה ומחוצה לה.
בשנים האחרונות הספיק להופיע גם על במות מרכזיות כמו תיאטרון הבימה, לקדם פרויקטים חינוכיים לקירוב לבבות, ולסלול דרך לאמנים צעירים מהנגב – גברים ונשים כאחד.
מותו של סהל א-דבסאן הוא אבדה גדולה לעולם התרבות, אך גם תזכורת למה שניתן להשיג בעזרת אומץ, חזון, ואמונה עמוקה בכוחה של אמנות לשנות חיים.
הנגב מרכין ראש.
קראו עוד באותו נושא:
התיאטרון הבדואי שהתריע מפני תופעת הקשירות של נפגעי הנפש
































