חשיפה: הכסף הגדול שמאחורי ''המארגנים'' בהתחדשות עירונית

המאכערים - גרסת 2025: הוויכוח סביב שכר הטרחה של מארגני ההתחדשות העירונית עלה לאחרונה לכותרות בעקבות יוזמה ממשלתית לקביעת מגבלות על הסכומים שהם רשאים לגבות. מארגני הפרויקטים טוענים כי מדובר בפגיעה ישירה ביכולת שלהם לייצג את בעלי הדירות, בעוד המדינה מנסה למנוע עלויות מופרזות שמקטינות את הכדאיות הכלכלית של הפרויקטים ומשפיעות על התמורה שיקבלו בעלי הדירות.
לאחרונה ערכה ועדת הפנים והסביבה, בראשותו של ח"כ ארז מלול, דיון סוער ביוזמת חבר הכנסת ולדימיר בליאק, ממפלגת "יש עתיד", שעסק בניסיון לבטל את כוונות ההסדרה של הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית להטיל פיקוח על שכר הטירחה שמארגני ההתחדשות העירונית דורשים.
הסכומים שמאחורי ההחתמות בהתחדשות העירונית
על פי מסמכים שפרסמה הרשות להתחדשות עירונית באוגוסט 2024, שכר הטרחה למארגני פרויקטים משתנה בהתאם להיקף מעורבותם:
- מארגן חתימות – 5,000-12,000 ש"ח לכל דירה קיימת.
- מארגן מכרז יזמים – 8,000-15,000 ש"ח לכל דירה קיימת.
- מארגן מלווה – 16,000-24,000 ש"ח לדירה קיימת.
- מארגן מלווה המקדם גם תכנון – 25,000-30,000 ש"ח לדירה קיימת, בנוסף להחזר הוצאות תכנון.
לפי נתוני הרשות, במקרים רבים שכרם של המארגנים חורג מהסכומים המומלצים, ולעיתים מגיע לרמות שמכבידות על הפרויקט כולו. הרשות אף ציינה כי ישנם פרויקטים שנתקעו בשל עלויות נוספות שנדרשו על ידי המארגנים, מה שפגע ביכולת הכלכלית של היזם להוציא אותם לפועל.
המאבק של המארגנים: "הרגולציה פוגעת בבעלי הדירות"
בעקבות הניסיון של המדינה להגביל את שכרם, פנו מארגני הפרויקטים לוועדת הפנים של הכנסת, בטענה שהמגבלות שהוצבו עלולות להוביל למצב שבו מארגנים עצמאיים ייעלמו מהשוק – מה שישאיר את בעלי הדירות ללא ייצוג אמיתי. לטענתם, הרגולציה "מכחידה את פונקציית הייצוג של בעלי הדירות" וגורמת לכך שמארגנים רבים מעדיפים כעת לעבוד ישירות עם היזמים במקום עם בעלי הדירות.
שכר הטרחה והאינטרס הכלכלי: מי באמת מרוויח מהפרויקטים?
העובדה שמארגנים מסוימים עברו לעבוד ישירות עבור יזמים מציבה שאלה משמעותית: האם הם עדיין מייצגים את בעלי הדירות, או שמא הפכו למשתפי פעולה עם הגורמים המסחריים החזקים ביותר בפרויקט?
אם בעבר מארגני פרויקטים נחשבו כמי שמגנים על האינטרסים של הדיירים מול היזמים, כעת, כאשר רבים מהם ממומנים על ידי היזמים עצמם, עלולה להיווצר בעיית ניגוד עניינים קשה. מצב זה יכול להוביל לכך שהתמורות שיקבלו בעלי הדירות יפחתו, בעוד ששכר המארגנים ימשיך לעלות.
משרד המשפטים התייחס לטענות המארגנים והבהיר כי המסמך שפרסמה הרשות להתחדשות עירונית אינו בגדר "הסדרה מחייבת", אלא המלצה בלבד. עם זאת, ברשות ציינו כי יש לבעלי הדירות אינטרס לוודא שהשכר שניתן למארגנים לא יפגע בכדאיות הכלכלית של הפרויקט.
האם בעלי הדירות צריכים לדאוג?
בעוד שהמארגנים טוענים כי הרגולציה תוביל לפגיעה ביכולת שלהם לייצג את הדיירים, דווקא המדינה טוענת כי המגבלות שהוצעו נועדו להגן על בעלי הדירות מפני תשלומים מנופחים שמייקרים את הפרויקטים ופוגעים בכדאיותם.
בפריפריה, בניגוד לאיזורי הביקוש, הכדאיות הכלכלית של הפרויקטים נמוכה יותר. המצב הזה דורש מהיזמים להקים מגדלים לגובה, על מנת להצדיק את ההקמה. זאת ועוד: בנושא ההתחדשות העירונית והפינוי-בינוי שורר ג'ונגל החתמות. כך למשל, בבאר שבע ישנם בניינים בהם הדיירים חתנו ליזמים שונים. במצב הזה, אם רוצים לקדם את ההסכם, מתחיל מה שנקרא ‘’סחר חתימות''. היזמים צריכים להתמודד עם כאב ראש ענקי ומאחר שבבאר שבע אין מחסור בקרקע לבניה ויש אפילו מכרזים שנותרים ללא ביקוש, הם מעדיפים לבנות בניין מהיסוד ולא להתעסק עם הדיירים בשכונה ותיקה.
במצב הזה נדרשות אמירות ברורות מאוד: מתי חותמים ולמי. מהן הזכויות של הדיירים. מהן חובות היזמים. מהם בדיוק הפרויקטים המקודמים והמאושרים. ללא תשובות ברורות, הג'ונגל ימשיך לשלוט.