פענוח מסתורי: חוקרים הצליחו לחשוף את מקור העתיקות המואביות לאחר 150 שנה

מחקר חדש של אוניברסיטת בן-גוריון והאקדמית תל-חי מאשר: ''העתיקות המואביות'' אינן ממואב, אלא נוצרו בירושלים
send whatsapp messsage send FB messsage
פענוח מסתורי: חוקרים הצליחו לחשוף את מקור העתיקות המואביות לאחר 150 שנה  צילום: אוני' בן גוריון / יח''צ

תעלומה היסטורית-ארכיאולוגית שהעסיקה חוקרים ברחבי העולם במשך 150 שנה נפתרה סוף סוף – ומסתבר שהתשובה הייתה קרובה משחשבו. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף האקדמית תל-חי, קובע חד משמעית כי "העתיקות המואביות" שיוחסו לאזור מואב ההיסטורי בעבר הירדן, יוצרו למעשה באזור ירושלים, כנראה במסגרת אחת מפרשות הזיוף הגדולות של המאה ה-19.

המחקר, שהתפרסם בכתב העת המדעי Palestine Exploration Quarterly, נערך על ידי פרופ' יובל גורן, מומחה למיקרוארכיאולוגיה מאוניברסיטת בן-גוריון, ופרופ' חיים גורן, היסטוריון המתמחה בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל. החוקרים השתמשו בבדיקות מינרלוגיות מתקדמות כדי לנתח את מרכיבי הקרמיקה של "המואביטיקה" – אותם כלי חרס עם כתובות שנחשבו במשך עשורים לממצאים ארכיאולוגיים יקרי ערך, ונמכרו תמורת הון עתק למוזיאונים באירופה.

תגלית שמטלטלת את עולם הארכיאולוגיה  
הסיפור מתחיל בשנות ה-70 של המאה ה-19, כאשר סוחר העתיקות הירושלמי מוזס וילהלם שפירא מכר למוזיאון הלאומי בברלין אוסף עצום של כ-1,700 פריטים שיוחסו למואב הקדומה, תמורת סכום כסף משמעותי שנתרם על ידי הקיסר הגרמני. זמן קצר לאחר מכן, החלו להישמע טענות כי מדובר בזיוף, וחוקרים אירופאים החלו להטיל ספק באותנטיות של הכתובות החרוטות על גבי הכלים. בסופו של דבר, לאחר שהתברר כי כמה פועלים מירושלים הודו שיצרו בעצמם חלק מהכלים, שפירא הוקע כרמאי, וכמה שנים לאחר מכן שם קץ לחייו.

למרות זאת, במשך שנים רבות נותרו שאלות פתוחות לגבי מקור הכלים, כאשר לא נמצאה תשובה חד משמעית לשאלה – היכן בדיוק הם יוצרו? כעת, באמצעות בדיקות פטרוגרפיות וגיאוכימיות שנעשו לראשונה על דוגמאות מקוריות, הצליחו החוקרים לקבוע חד משמעית כי הקרמיקה אינה מתאימה לאדמות מואב, אלא דווקא לתצורת מוצא – סוג קרקע חרסיתית האופיינית להרי יהודה.

מעבדות מתקדמות פתרו את התעלומה  
במעבדת המיקרוארכיאולוגיה של אוניברסיטת בן-גוריון נבדקו 16 דוגמאות של כלים מואביים לכאורה, שנלקחו מאוספים בירושלים ובלונדון. באמצעות בדיקות מיקרוסקופיות מתקדמות הצליחו החוקרים לזהות כי כל הכלים חולקים מאפיינים מינרלוגיים זהים, שמתאימים בדיוק לאדמת הרי ירושלים ולא לחומרי הגלם הזמינים בעבר הירדן.

פרופ' יובל גורן הסביר: "אפילו סטודנט מתחיל לארכיאולוגיה היה מזהה שהכלים הללו אינם ממואב. בדיקות הקרקע מוכיחות מעל לכל ספק שהם יוצרו בסדנאות קרמיקה מקומיות בירושלים, כפי שנטען כבר בסוף המאה ה-19 על ידי חוקר צרפתי שניסה לחשוף את זיופיו של שפירא."  

פרופ' חיים גורן הוסיף כי לצד הבדיקות המדעיות, המחקר ההיסטורי תומך אף הוא במסקנות. "התיעוד של המסעות שנערכו למואב באותה תקופה מלא בסתירות ואי-דיוקים. העובדה ששפירא הצליח לארגן את המשלחת תוך זמן קצר, והקשרים הקרובים שהיו לו עם מתווכים מקומיים, מצביעים על כך שהחפצים שנמצאו לכאורה היו למעשה 'מבוימים'."

תגלית שתשנה את ההיסטוריה?  
גילוי זה מצטרף לשורה של מחקרים מהשנים האחרונות, המערערים על אמינותם של ממצאים היסטוריים מסוימים. בשנים האחרונות, השימוש בשיטות מדעיות חדשות מאפשר לארכיאולוגים לקבוע את מקורם של חפצים עתיקים בדיוק חסר תקדים, וכתוצאה מכך מתגלים מקרים נוספים של זיופים היסטוריים שהתקבלו כאמת במשך עשורים.

"המחקר הזה מראה כמה חשוב להשתמש במדע מתקדם כדי לענות על שאלות ארכיאולוגיות", סיכם פרופ' גורן. "לא מספיק להסתמך על תיעוד היסטורי – בדיקות פיזיות ומינרלוגיות מאפשרות לנו לחשוף את האמת, גם אחרי 150 שנה."

בעקבות המחקר, ייתכן כי מוסדות אקדמיים ומוזיאונים יצטרכו לשקול מחדש את הצגת "העתיקות המואביות" כאותנטיות. אם אכן מדובר בזיוף, הרי שמדובר באחת ההונאות הארכיאולוגיות הגדולות בהיסטוריה של חקר המזרח הקדום.