בריחת מוחות מהדרום: זינוק בהגירה לחו''ל, הנתונים המדאיגים נחשפים
נתון מדאיג: כ-4,000 ישראלים תושבי הדרום ו-40,400 ישראלים עזבו את ישראל 'טווח ארוך'' על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), בשבעת החודשים הראשונים של 2024. זאת לעומת כ-25,500 בתקופה המקבילה בשנת 2023 עלייה של כ-58.9%.
מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, עזבו את ישראל כ-117,000 אזרחים לתקופה ממושכת, נתון הגבוה פי שלושה מהממוצע הרב-שנתי בעשור האחרון, שעמד על כ-36,000 יוצאים בשנה. על פי הערכות שמרניות, כעשירית מהם תושבי הדרום. נתונים אלו מצביעים על מגמת עלייה משמעותית בהגירה מישראל במהלך שנת 2024, במיוחד לאחר תחילת המלחמה באוקטובר 2023.
במהלך 2023, 10.9% מכלל היוצאים לחו"ל לטווח ארוך היו תושבי הדרום. מדובר באחד האחוזים הנמוכים ביחס לשאר המחוזות, אך היוצאים מתאפיינים ברמת השכלה והכנסה גבוהה יותר מהממוצע הארצי.
הפרופיל הכלכלי של היוצאים מהדרום כולל שיעור גבוה של בעלי מקצועות חופשיים, סטודנטים ואנשי הייטק. מגמה זו מצביעה על "בריחת מוחות" מאזור הדרום, אשר עלולה להשפיע על שוק העבודה והכלכלה המקומית
''יציאה לחול לטווח ארוך'' היא מילה מכובסת לירידה מהארץ. אם בעבר פרסמנו כי העיר בסאר שבע סובלת מזה שנים רבות מהגירה שלילית, הרי שמדובר בתופעה כלל ארצית: שיעור היוצאים מכלל תושבי המדינה עומד על 5.7 לאלף תושבים, בעוד שיעור החוזרים עומד על 2.9 לאלף בלבד. מאזני ההגירה הבינלאומית של ישראל נותרו שליליים ועומדים על 27.5 לאלף . אז איך אוכלוסיית מדינת ישראל גדלה ובימים אלה חוצה את רף 10 המיליון וגם אוכלוסיית באר שבע לא דורכת במקום? התשובה היא ריבוי טבעי. ישראל מובילה את מדינות ה-OECD בשיעור הפריון הכולל, שעומד על 3 ילדים לאישה. בקרב נשים יהודיות השיעור אף גבוה יותר – 3.13, ואילו בקרב נשים מוסלמיות עומד על 3.01.
במגזר היהודי, שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בקרב נשים חרדיות, עם ממוצע של 6.64 ילדים לאישה בשנים 2018–2020. מדובר במגמת עלייה שנמשכת מאז שנות ה-80, כאשר אז עמד שיעור הפריון על 5.6. בקרב נשים דתיות שאינן חרדיות, שיעור הפריון עומד על 3.92 ילדים בממוצע, ואילו בקרב נשים מסורתיות-דתיות – 2.6. שיעור הפריון אצל נשים מסורתיות שאינן דתיות עומד על 2.2–2.3 ילדים, ובקרב נשים חילוניות על 1.96 בלבד.
בקרב האוכלוסייה המוסלמית, נרשמת מגמה מעניינת: נשים "דתיות מאוד" מביאות לעולם פחות ילדים מאשר נשים "דתיות". הסבר אפשרי לכך נעוץ בקושי להגדיר מידת אדיקות דתית במגזר המוסלמי, לעומת ההגדרות הברורות במגזר היהודי. בקרב הבדואים בדרום, שיעור הפריון גבוה במיוחד ועומד על 4.8 ילדים לאישה, נכון לשנת 2020.
פרופיל היורדים: משכילים וצעירים, ברובם תושבי המרכז או אקדמאים
מניתוח הנתונים עולה כי מחוז הדרום היווה 10.9% מכלל היוצאים – נתון נמוך בהשוואה למחוזות המרכז (28.3%) ותל אביב (25.8%). עם זאת, היוצאים מהדרום מתאפיינים בפרופיל גבוה מבחינת השכלה והכנסה:
- 53.7% מהיוצאים הם בעלי 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה ל-44.2% בכלל האוכלוסייה.
- 26.4% מהיוצאים הם בעלי 16 שנות לימוד ומעלה – נתון גבוה בהרבה מהממוצע הארצי (19%).
הגיל החציוני של היוצאים מהארץ עמד על 31.6 שנים. גברים נוטים לצאת בגיל צעיר יותר (30.7) לעומת נשים (32.5). קבוצת הגיל הבולטת ביותר היא 29-20, עם ייצוג של 19% מכלל היוצאים.
הפרופיל הכלכלי של היוצאים מהדרום כולל שיעור גבוה של בעלי מקצועות חופשיים, סטודנטים ואנשי הייטק. מגמה זו מצביעה על "בריחת מוחות" מאזור הדרום, אשר עלולה להשפיע על שוק העבודה והכלכלה המקומית. הגידול בהגירה, לצד הגידול באוכלוסיית היוצאים בעלי הכנסה והשכלה גבוהה, מציף סימני שאלה בנוגע לתנאי החיים והאפשרויות הכלכליות בדרום, ועלול להוות אתגר נוסף בפיתוחו של האזור.
''נמאס לעבוד בעבודות מזדמנות או בגרושים – קצת אחרי הצבא חתכתי''
אריה, כיום בן 52, גר במנהטן כמעט 30 שנה. הוא גדל בשכונה א' בבאר שבע ומשפחתו עדיין חיה בעיר. ''אני הולך דברים קשים ולא רוצה שמישהו יפגע בגלל זה במשפחה. אני רואה את האווירה בארץ, קורא אתרים, יש לנו פה את כל הערוצים הישראלים''.
''שירתתי בנח''ל. חשבתי להישאר בבאר שבע ולהקים משפחה, אבל מצאתי את עצמי ברצף של עבודות שלא הובילו לכלום: מתדלק, אחראי משמרת במסעדה, שום דבר שקשור למקצוע שלי. חברים שלי מהכיתה נסעו לארצות הברית, עבדו בהובלות, סיפרו שהכסף לא רע. גם אני נסעתי. גיליתי מציאות אחרת. ניו יורק עיר קשוחה, אבל אם אתה עובד, אתה חי. להתקדם? זה תלוי באישיות שלך''.
מיכל, בת 45, עזבה את באר שבע לפני עשור, בעקבות הזמנה לעבוד בתחום הוראת המדעים בעיר הקרובה להמבורג, גרמניה. ''זה לא רווחה חומרית. בישראל היה משהו מחניק. שיהיה ברור, גם פה יש בעיות ופה יש דברים יקרים, אבל המאזן – הוא שמשאיר אותי פה. לפעמים הנושא שאני 'זרה' עולה ונתקלתי מעט פעמים באנטישמיות – רק הערות, לא חלילה אלימות. אבל גם בארץ הוויכוח מוקצן מאוד. מה שמפליא אותי הוא יוקר המחיה בישראל. הכל יקר. אנשים במינוס כרוני. פה אין דבר כזה 'מינוס', אבל אתה מרוויח שכר הוגן ויכול להתנהל. בביקור בארץ נדהמתי מזה שבסופר מציעים לך הלוואות, אבל הריביות מטורפות''.
מקום אחר בו ניתן למצוא ישראלים ובאר שבעים רבים הוא תאילנד. ישראל, אב לשני ילדים שרוב חייהם גדלו בתאילנד, מספר על מדינה יפהפייה עם אנשים טובים: ''נסענו עם אשתי לפסק זמן ונשארנו כאן ופתחנו עסק בתחום ההלבשה, שמספק עבודה גם לתושבים מקומיים. עם זאת, כדאי להבהיר: פה הכל בסדר אם אתה אזרח שומר חוק ומכבד. אם אתה מסתבך פה אין משחקים. אתה נכנס לכלא לשנים''.
גלי הירידה מישראל: מתי הם מתרחשים ולמה?
גלי ירידה מהארץ התרחשו בתקופות שונות, לרוב בעקבות אירועים ביטחוניים, כלכליים או חברתיים שהובילו לאי-ודאות ותחושת חוסר ביטחון בקרב חלקים מהאוכלוסייה. להלן כמה מהגלים המרכזיים:
שנות ה-50 וה-60 – קשיי קליטה ומצוקה כלכלית: בעשורים הראשונים להקמת המדינה, ישראל חוותה מצוקה כלכלית, צנע ומחסור במקומות עבודה. חלק מהעולים החדשים שהגיעו ממדינות שונות, בעיקר ממזרח אירופה וצפון אפריקה, לא הצליחו להשתלב, וחלקם עזבו למדינות אחרות, בעיקר לארה"ב ולקנדה.
לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973): הטראומה הלאומית ממלחמת יום הכיפורים הובילה רבים לתחושת חוסר יציבות וביטחון. בנוסף, המשבר הכלכלי העולמי שפקד את ישראל בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, יחד עם אינפלציה גואה, הוביל ישראלים רבים לחפש הזדמנויות כלכליות בחו"ל.
שנות ה-80 – משבר כלכלי ואינפלציה: האינפלציה החריגה שהגיעה לשיאה ב-1984, יחד עם מצב כלכלי רעוע, הובילה גל של ישראלים לעזוב את הארץ.
לאחר רצח רבין (1995): רצח ראש הממשלה יצחק רבין גרם לזעזוע עמוק בחברה הישראלית. לצד המשבר הפוליטי והחברתי, החלו גם אז תחושות של חוסר ביטחון שתרמו לעלייה במספר היורדים.
האינתיפאדה השנייה (2000-2005): גל הפיגועים והאלימות שליווה את האינתיפאדה השנייה הוביל לגל ירידה נוסף, בעיקר בקרב משפחות צעירות ובעלי מקצועות חופשיים. תחושת חוסר הביטחון האישי והפחד מהעתיד היו גורמים מכריעים בהחלטה לעזוב את הארץ.
המחאה החברתית (2011) ומשבר הדיור: בעקבות יוקר המחיה והקושי לרכוש דירות, בעיקר במרכז הארץ, חלק מהצעירים והמשפחות חיפשו פתרונות מחוץ לישראל, בעיקר באירופה ובארה"ב.
לאחר מבצע צוק איתן (2014): הלחימה בעזה והירי הכבד על יישובי הדרום הביאו משפחות רבות לשקול עזיבה, בין אם זמנית ובין אם לצמיתות, בשל תחושת סכנה מתמשכת.
הגל הנוכחי, בעקבות אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל: אירועי הטרור והלחימה שהתרחשו באוקטובר 2023 (מתקפת חמאס בדרום) הובילו לגל עזיבות נרחב, בעיקר בקרב אוכלוסיות במרכז ובדרום הארץ. לפי נתוני 2024, חלה עלייה של כ-58.9% במספר הישראלים שעזבו את הארץ לטווח ארוך בהשוואה לשנה שלפני כן.
רוב גלי הירידה היו קשורים לתחושת חוסר ביטחון אישי, משברים כלכליים, והיעדר הזדמנויות כלכליות. עם זאת, ישנם גם מקרים שבהם העזיבה קשורה לרצון בהשכלה גבוהה, הזדמנויות עסקיות או שליחות זמנית שהפכה לקבועה.
הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים: להצטרפות הקליקו כאן
ניתן לדווח על חדשות אל העורך האחראי דני בלר בטלפון 052-2394026 או במייל [email protected]
על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ‘’חדשות באר שבע והנגב 24/7" מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]
