נפגעות אלימות מינית בעוטף עזה סובלות מפגיעה כפולה: ‘’הסיוט חוזר עם כל אזעקה''

מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר פגעה קשות בנפגעות העוטף, אך מסתבר שישנן נשים החוות פגיעה כפולה: גם מתקפות טילים וגם טראומות מיניות מעברן. מחקר חדש שנערך על ידי נעמה בר, דוקטורנטית ומטפלת במרכז חוסן בעוטף עזה, מגלה כי נשים המתגוררות באזורי עימות שחוו בעברן אלימות מינית, סובלות מתסמינים פוסט טראומטיים קשים יותר מאשר נשים שחוו אלימות ביטחונית בלבד.
המחקר, שנערך בהנחיית פרופ' ארנה בראון-לבינסון וד"ר סתיו שפירא מאוניברסיטת בן-גוריון, כלל סקר מקיף בקרב 568 נשים, והתמקד בהשוואה בין קבוצות שחוו אלימות מינית, אלימות ביטחונית, או שילוב של שתיהן. מהנתונים עולה כי נשים שחוו "חשיפה כפולה" סבלו מתסמינים פוסט טראומטיים פי שניים יותר מנשים שחוו רק אלימות ביטחונית.
לדברי החוקרות, אחד הגורמים העיקריים לפער הוא רמת החוסן הקהילתי. המחקר מצא כי נשים שחוו אלימות ביטחונית בלבד נהנות מחוסן קהילתי גבוה ב-15% יותר לעומת נשים שחוו אלימות מינית בנוסף. "חוסן קהילתי" מתאר את יכולת הקהילה לספק תמיכה, עידוד והכלה בזמן משבר, והוא נחשב למגן טבעי מפני התפתחות תסמינים טראומטיים.
נעמה בר, שהחלה את המחקר טרם פרוץ הלחימה הנוכחית, מטפלת בעשרות מפונות מעוטף עזה, רבות מהן בעלות היסטוריה של פגיעה מינית. לדבריה, השילוב בין החשיפה הממושכת לאיומים ביטחוניים לבין פגיעות מיניות בעבר, מייצר עומס נפשי גדול במיוחד: "כשהפחד מהתפרצות טרור נוכח בכל רגע, והזיכרונות הטראומטיים מעוררים תחושת חוסר אונים, התמיכה החברתית הופכת לגורם קריטי".
המחקר מדגיש את הצורך בהקצאת משאבים ותוכניות טיפול מיוחדות לנשים הסובלות מחשיפה כפולה, ואת החשיבות של חיזוק החוסן הקהילתי במקרים כאלו. "נשים שחוו טראומות כפולות זקוקות לתמיכה פרטנית ולתוכניות מותאמות אישית. המענה הקהילתי, על אף חשיבותו הרבה, לא מספיק במקרים קשים כאלו", ציינה ד"ר שפירא.
נעמה בר הקדישה את המחקר לזכר לילך קיפניס ז"ל, מדריכה ומטפלת בעוטף עזה, שנרצחה במתקפת הטרור באוקטובר. "לילך הייתה הראשונה לזהות את הצורך במענים ייחודיים לנפגעות פגיעה מינית בעוטף עזה, והובילה טיפולים ששילבו רגישות ביטחונית ונפשית".
הממצאים מהווים קריאת השכמה לרשויות ולגופים המטפלים, במיוחד נוכח העלייה בפניות למרכזי הסיוע לנפגעות אלימות מינית מאז תחילת הלחימה. "הזעקה של הנשים הללו צריכה להישמע", מסכמת פרופ' בראון-לבינסון, "כדי שנוכל לתת להן את הכלים להתמודד ולהמשיך הלאה".