מזעזע: התעלל בבת זוגו משך 10 שנים

בית משפט השלום בבאר שבע הרשיע את אבי כהן,אשר הוגש כנגדו תקיפה הגורמת חבלה ממש , תקיפה סתם ואיומים, במספר רב של פעמים, כנגד בת זוגו. מדובר בתיק חמור, המגולל סיפור כמעט בלתי נתפס וחריג באופיו בשל האלימות האכזרית מצד הנאשם כלפי המתלוננת, החל משנת 2012 ועד לאירוע האחרון בחודש ינואר 2022 לאחריו נמלטה המתלוננת למקלט לנשים מוכות עם חבלות גוף קשות.
מהכרעת הדין עולה, כי המתלוננת חששה כל העת מהתקפי זעם של הנאשם ולכן החלה להימנע מכל דבר, העלול "לעצבן" אותו. בסופו של דבר, הגיעה המתלוננת, שבעבר היתה מאוד חברותית, למצב שהיא חיה במעין "חדר סגור" ו"מדברת רק עם הקירות". למרות זאת, עדין מצא הנאשם כל העת על מה לריב ועל מה להכות אותה
כתב האישום מונה עשרה אישומים בגין מסכת אלימות פיזית, מילולית, כלכלית וחברתית שנמשכה, כאמור, מזה 10 שנים. היום, ה-31/12/23, נתנה הכרעת הדין בבית משפט השלום בבאר שבע. הנאשם הורשע בכל האישומים תוך שבית משפט נתן אמון מלא בגרסת המתלוננת ויתר עדי התביעה. התיק נחקר בתחנת דימונה ונוהל בבית המשפט על ידי תביעות שלוחת נגב.
מהכרעת הדין עולה, כי הנאשם היה בזוגיות כ- 20 שנים, ונשואי לאשתו מזה כ- 9 שנים ולהם ארבעה 11 ילדים משותפים. בשנת 2010 , בהיותה חיילת בת 19 , הכירה המתלוננת" את הנאשם, ומאז, במשך 11 שנים, היו הנאשם והמתלוננת בני זוג, וניהלו קשר זוגי רומנטי, מחוץ לחיי הנישואין של הנאשם, במהלכם נולדו להם ילדים.
לאורך כל מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת, נותק הקשר בין המתלוננת לבין משפחתה לסירוגין, לעיתים למשך מספר שנים. הנאשם נהג לשלוט במתלוננת, באורח חייה וכספי קצבאות הביטוח הלאומי שלה, כך שהיתה המתלוננת מדווחת לנאשם אודות המועדים בהם היא לוקחת את ילדיהם לגן, מחזירה אותם מהגן, מגיעה לביתהּ, יוצאה מביתהּ, באילו אנשים פגשה ועוד.
הכרעת הדין מגוללת מערכת יחסים בה הנאשם איים עליה באלימות רבה, הטיל עליה אימה עד שאלצה לברוח למקלט לנשים מוכות.
הנאשם, בין היתר, השתלט על חייה של המתלוננת: הוא ביקש "לאשר" כל תלמיד או תלמידה שמגיע ללמוד בעסק המשפחתי; לאחר מכן – אסר על המתלוננת ללמד גברים ואפילו נערים בני 16 או 17 . לגבי התלמידות – כל מי שביקשה להירשם ללימודים – נדרשה המתלוננת להעביר את שמה לנאשם והוא מסר, אם הוא "מאשר" אותה או לא. את מי שאסר הנאשם על המתלוננת לקבל – היא נאלצה לחסום בטלפון בהוראתו. כך, נאלצה המתלוננת שלא לקבל תלמידים רבים ובסופו של דבר – דעך העסק והמתלוננת הפסיקה ללמד כליל.
מהכרעת הדין עולה, כי המתלוננת חששה כל העת מהתקפי זעם של הנאשם ולכן החלה להימנע מכל דבר, העלול "לעצבן" אותו. בסופו של דבר, הגיעה המתלוננת, שבעבר היתה מאוד חברותית, למצב שהיא חיה במעין "חדר סגור" ו"מדברת רק עם הקירות". למרות זאת, עדין מצא הנאשם כל העת על מה לריב ועל מה להכות אותה. המתלוננת נמענה מלצאת לכל בילוי שהוא; נמנעה מלצאת מבית הוריה; בעבר תכננה ללמוד לפסיכומטרי וללמוד תואר לחינוך, אך זנחה תכנית זו והיא הלכה וקמלה.
תקצירהכרעת הדין
כתב האישום בתיק זה ענינו מסכת של השפלות, ביזוי, אלימות פיסית, מילולית וגם נפשית וכלכלית, כלפי המתלוננת – שניהלה עם הנאשם מערכת יחסים במשך 11 שנה, החל מהיותה חיילת, כשהנאשם, באותה העת, היה בוגר ממנה, בזוגיות ואב לילדים, ובמהלך הקשר עמה אף התחתן עם בת זוגו, נולדו לו ילדים נוספים והוא ניהל עוד קשרים זוגיים, בעצימות כזו או אחרת, עם נשים נוספות.
תקופה קצרה, בת מספר חודשים, לאחר ההיכרות בין הנאשם לבין המתלוננת – השתלט עליה כליל, תוך בידודה המלא מכל סביבתה התומכת (משפחה וחברות); הבאתה לידי סגירת כל חשבונותיה ברשתות החברתיות; השתלטות מלאה על מקורות ההכנסה שלה; השמתה תחת "משטר פיקוח" במסגרתו נדרשה לדווח על כל תזוזה או מעשה שלה, ולקבל אישור לכל יציאה ממקום מגוריה.
במשך התקופה, הועברה המתלוננת בין מקומות מגורים שונים, כאשר לרוב חיה בתת תנאים, ללא ציוד בסיסי, ללא די מזון לה ולילדיה (שנולדו בהמשך), ללא תקשורת ואפילו ללא חשמל, כאשר החשמל היה משולם מראש על ידי הנאשם וכאשר נגמר – היתה המתלוננת שרויה בעלטה, פשוטו כמשמעו, ללא אור, ללא מקרר, ללא אפשרות לבשל, ללא קירור או חימום.
משפחת המתלוננת הצליחה – פעם אחת – לאתרה וב"מבצע חילוץ" להטיסה לחו"ל, אך לאחר שהנאשם הצליח ליצור עמה קשר ו"נשבע" לה, שלא ינקוט עוד באלימות – חזרה אליו בניגוד לעמדת בני משפחתה.
בנוסף לכל אלה, נהג הנאשם לתקוף את המתלוננת בגין דברים של מה-בכך, תקיפות קשות מאוד, ובין היתר – לאור כך שנמנעה "לדווח" לו על שהות גבר – חבר של אחיה הקטן – בבית הוריה בזמן ששהתה שם – הסיע אותה לחורשה בעיר דימונה ושם היכה אותה בכל חלקי גופה ואף הורה לה ללקק את צמיג הרכב וזאת על מנת שהתינוק שנושאת ברחמה – ימות מחיידקים.
במקרה נוסף – תקף אותה בכל חלקי גופה ואף ניסה לחנוק אותה באמצעות חגורה של חלוק, בגין כך שהעזה לרדת לשכנה בבניין. כל זאת, כאשר הנאשם מגדף את המתלוננת במילים שהנייר אינו סובל ומאיים עליה לכל אורך הדרך.
הנאשם כפר באשמה ולכן – נשמעו ראיות, כשהן המתלוננת והן הנאשם העידו, כל אחד, על פני מספר ישיבות. כן נשמעו עדים רבים נוספים וביניהם – בני משפחת המתלוננת; עו"סיות שטיפלו בה; חוקרי משטרה; חוקרת ילדים; בני משפחת הנאשם.
בסיום שמיעת הראיות ולאחר עיון בסיכומי הצדדים מצא בית המשפט ליתן אמון מלא בגרסתה של המתלוננת, שהעידה באומץ רב, תוך שהעמידה מולה תמונה של ילדיה הקטנים – במטרה לשאוב אומץ לעתיד טוב יותר בעבורם.
בית המשפט דחה את עדות הנאשם ואת עדותם של עדי אליבי שהובאו מטעמו.
בית המשפט קבע, כי את התנהגות המתלוננת, לרבות מקרים בהם הביעה רצון לראות את הנאשם, יש לבחון באספקלריה של המצב המיוחד בו היתה נתונה, מבודדת מסביבתה, תלויה בנאשם בכל אספקט שהוא.
בית המשפט קיבל את הסברי המתלוננת באשר לכך.
בית המשפט הרשיע את הנאשם בכלל העובדות והעבירות שבכתב האישום.
בית המשפט סיים את הכרעת הדין בציטוט מהשיר "וידוי" מאת המשורר אלכסנדר פן וציין, כי הוא תקווה, שבענינה של המתלוננת ייכתב סוף אחר, טוב יותר, לשיר, וכי "אם יהיה זה שנית – דווקא יהיה זה אחרת".
הכרעת הדין הארוכה, המתפרשת על פני 150 עמודים, מגוללת סיפור מזעזע של אלימות כלפי הנאשמת. בעקבות העדויות והממצאים, הנאשם הורשע בריבוי סעיפים. גזר דינו יינתן בהמשך.