האם ''בוגה'' האגדית בסכנת סגירה בגלל שלט חניה?

65 שנה משרתת החנות האגדית ''בוגה משקאות'' את תושבי באר שבע. שלט האוסר עצירה וחניה במקום, גרם, לדברי בעליה, לכך שהלקוחות כבר לא באים כמו פעם. ''אם זה יימשך כך, נצטרך לסגור", אומר אלי חדד
send whatsapp messsage send FB messsage
אלי ונסים חדד, בניו של יהושע ז''ל, 65 שנה של עשייה (צילום: דני בלר)

''אם המצב יימשך כמו שהוא, לא תהיה לי ברירה, אלא לסגור את העסק המשפחתי שאבא הקים בשנת 1952, כאשר עלה מטוניס. שנים, יותר מ-45 שנה ליתר דיוק,  יצרנו פה את הגזוז הבאר שבעי המוכר ''בוגה'' ואת מיץ הקרח שכל הילדים אהבו. באו מעיריית באר שבע, אמרו שאסור לנו להמשיך לייצר מיץ קרח וגזוז. שאלתי 'למה? האם אי פעם הייתה תלונה על האיכות?', אבל הם אמרו שאסור. אז סגרנו את המפעל אחרי עשרות שנים והפכנו לחנות שמוכרת רק משקאות ויינות. חשתי צער גדול לסגור את מפעל חייו של אבא, בו ייצרו את הגזוז האהוב על הבאר שבעים, אבל התעמקתי במכירת יינות, אותם יינות משובחים ישראלים וגיליתי עולם שלם ואני שמח לשרת את הלקוחות ולהציע להם יינות ומשקאות משובחים". 
לפני כמה זמן הציבו פה שלט שאסור לחנות וגם לא לעצור לטעינה או פריקה. מאז, כמות הלקוחות פחתה מאוד. אנשים פשוט לא באים, כי פקחים אורבים להם ותוקעים דוחות. אין קליינטים. אם המצב יימשך ככה, אני אאלץ לסגור" – כך מספר, בעצב גדול, אלי חדד, בנו של מייסד בוגה, יהושע חדד ז''ל.

"המצב קשה. לא פעם עברו מחשבות קשות בראש. מה, נמכור הכל ונחזור לטוניס, כי אין פה כבר מקום לאנשים כמונו? העסק הזה הוא עסק ששירת את תושבי באר שבע 65 שנה. זה מה שמגיע לו?".

"אני בן 65 ואחי נסים בן 75. אם נסגור את העסק, ממה נתפרנס? אנחנו פה משנת 1952, מראשוני העיר כמעט. אבא הקים את העסק כשאני נולדתי ואחי היה בן 10. אבא הקים את העסק בבית התורכי הזה, שדאגנו לשמר. ניסיתי לדבר עם עיריית באר שבע, הרי לא הגיוני שלא יאפשרו לנו להמשיך להתפרנס. הרחוב פה רחב מספיק, כדי לאפשר לכלי הרכב לחנות לזמן קצוב ליד החנות, לקנות או להביא סחורה. היום מבוגרים כבר לא באים, נכים לא באים, ספקים מסתכנים בדוח, ממש חונקים את הפרנסה. וזה לא הכל: כשיורד גם, יש פה שיטפון".

אלי חדד אומר כי ביקש מעיריית באר שבע לשים פסי האטה: "המכוניות והאוטובוסים נוסעים פה במהירות גבוהה, כי הרחוב בירידה. אני לא רוצה לחשוב מה ייקרה אם ייצא ממקום צדדי ילד על אופניים או הולך רגל שלא שם לב. אז ענו לי שאין צורך לשים פסי האטה, כי לא היו פה תאונות. איזה מין תשובה זו". בעודנו עומדים בפתח החנות, חולפות מכוניות ואוטובוסים במהירות מבהילה.
אלי חדד בפתח החנות, ברחוב בית אשל. אסור לעצור שם (צילום: דני בלר)


"אני בן 65 ואחי נסים בן 75. אם נסגור את העסק, ממה נתפרנס? אנחנו פה משנת 1952, מראשוני העיר כמעט. אבא הקים את העסק כשאני נולדתי ואחי היה בן 10. אבא הקים את העסק בבית התורכי הזה, שדאגנו לשמר. ניסיתי לדבר עם עיריית באר שבע, הרי לא הגיוני שלא יאפשרו לנו להמשיך להתפרנס. הרחוב פה רחב מספיק, כדי לאפשר לכלי הרכב לחנות לזמן קצוב ליד החנות, לקנות או להביא סחורה. היום מבוגרים כבר לא באים, נכים לא באים, ספקים מסתכנים בדוח, ממש חונקים את הפרנסה".



המשקה של באר שבע

משפחת חדד עלתה מטוניס לבאר שבע בשנת 1952. האבא התתמחה עוד בטוניס בתחום המשקאות הקלים והימים היו ימי הצנע. "אי אפשר היה להשיג כל כך הרבה חומרי גלם ואבא הצליח להשיג תרכיז אגסים וצבע מאכל ירוק. הוא רקח את המתכון לגזוז הירוק וידע את הסוד להכנתו". מהר מאוד בוגה מנטה הפך ללהיט. בגלל הצבע, הבאר שבעים קראו לו 'גזוז מנטה'. רוכלים על עגלות היו משווקים את הגזוז בשכונות העיר והוא היה חביב על ילדים ומבוגרים. הוא כיכב בשמחות של התושבים. בקבוקי זכוזכית קטנים וגדולים. האבא גם המציא את "מיץ הקרח הבאר שבעי".

"כשהייתי ילד, היינו קונים אצל בוגה קופסאות של מיץ קרח ומוכרים במשחקים של הפועל באר שבע בוסרמיל. היינו מרוויחים ככה כמה גרושים והיינו בשמים מרוב שמחה", מספר לנו מנשה, בן 52, שזוכר את המיץ הירוק בגעגוע גדול: ''יש היום גזוז ירוק, אבל זה לא אותו טעם. זה לא מתקרב. בוגה זה בוגה. זה הטעם של הילדות שלנו בבאר שבע: לשחק בשכונה כדורגל עם החברים ולשתות שקית של מיץ קרח, אי אפשר להסביר את זה לילדים של היום, יושבים במזגן ומשחקים בטלפון".
לפני 65 שנה: אבא יהושע ז''ל, במפעל האגדי שייצר את ''הגזוז הירוק'' (צילום: אלבום משפחתי)

אלי ונסים חדד יושבים בחנות ומתגעגעים מאוד לימים ההם: "היום נהיה קשה. הפרנסה קשה. עסקים בתחום נפלו בבאר שבע, אז הספקים קיצצו את האשראי לאחרים היום אני צריך להילחם על כל שקל, הרווחים קטנים. אנחנו עובדים בתנאים אחרים מהגדולים. מאז שאסור לעצור פה, כמעט אין עבודה. הסברנו לעירייה שזה יגזור על העסק סגירה".
"בישראל כבר נהיה קשה להתפרנס. לפני כמה שנים בא אליי משקיע מצרפת, יהודי יקר שרצה שנייצר בישראל את 'ערק בוכובזה' המפורסם. באותם שנים היו מגרשים באזור התעשייה של נתיבות וחשבנו שזה יהיה נהדר שהמפעל, של הערק הכשר ש כל כך חביב על יהודים בכל העולם, יוקם שם. אבל התנאים היו קשים".

הפוסט של הבת, סיגל גוזלן: 'מי מחליט על הצבת תמרורים?'

אנחנו מביאים כאן את הפוסט המקורי, הנוגע ללב, של בתו של אלי חדד, סיגל:

"ראש העיר היקר, אני מניחה שקיבלת כבר מספר פניות ובכל זאת בחרתי לכתוב לך גם.
הוריי מתגוררים למעלה מחמישים שנה ברחוב בית אשל בעיר העתיקה, העסק של אבי, מפעל חייו, העסק המוכר והידוע "בוגה משקאות" בכל העיר, המיץ עליו כולנו גדלנו נמצא בסמוך לביתם, עסק זה מפרנס ארבעה משפחות כבר למעלה מחמישים שנה, בשנים האחרונות וללא כל התחשבות בבעלי עסקים ברחוב ובתושבים הבודדים המתגוררים שם שיניתם את הסדרי התנועה ופגעתם קשות בפרנסתם, לא די בכך וטרם הצליחו להתאושש החלטתם לפני חודש להוסיף תמרור "אין חניה" בדיוק במדרכה הסמוכה לעסקים, רכבים שעצרו לדקות ספורות כדי להעמיס סחורה קיבלו דוחו"ת מה שגרם ללקוחות פשוט לוותר ולא להגיע והתוצאה?
התוצאה לא איחרה להגיע, אבי נאלץ לסגור את העסק בשעות מוקדמות יותר ולנסות לצמצם הוצאות משום שהכנסות כבר אין, ההכנסות אינן מצדיקות הפעלה של עובדים ובטח לא את תשלומי הארנונה, חשמל, רישיונות וכו'.
אין לי מושג מי לוקח החלטות על הנחת תמרורים אבל מן הראוי שתמצאו פתרון לבעלי העסקים, עליכם להבין שמדובר בבעלי עסקים שנלחמים כל יום על פרנסתם והכל כדי לא להיכנס למעגל האבטלה, המלחמה על האוכל קשה גם מבלי שתציבו תמרורים.
פתרון ראוי הינו לאפשר חנייה בסמוך לבית העסק לצורך טעינה ופריקהלא הייתי רוצה לראות את העסק של אבי שהקים עם המון קשיים קורס אל מול עיניי ובטח שאיני רוצה לראות אותו נכנס למעגל האבטלה אחרי כל כך הרבה שנים שעבד קשה.
לבדיקתך אודה".


תגובת העירייה: ""הפונה קיבל תשובה מנומקת לטענותיו"

מעיריית באר שבע נמסר בתגובה: "הפונה קיבל תשובה מנומקת לטענותיו בדומה לאלו  המופיעות בשאלתך. במכתב התשובה ששלח מנהל מחלקת התנועה בעירייה אל מר חדד, צוין שבהתאם לתכנית רחוב בית אשל, בקטע בין רחובות יאיר שטרן עד העצמאות, הוא מיועד לתחבורה ציבורית בלבד. על כן, בשעות אלה חל איסור מוחלט על כלי רכב פרטיים או רכב מכל סוג אחר להיכנס לרחוב הנ"ל. התמרור 433 (ב – 29 בעבר), הקיים כפי שהוצב, מאפשר נסיעת כלי רכב ברחוב בית אשל, ללא אפשרות עצירה וחניה.​​​​​​​ בהמשך מכתבו ציין מנהל מחלקת התנועה שבקרבת בית העסק של מר חדד, קיימים מספר מקומות שנועדו לחניה וכן חניונים אשר יתנו מענה גם לצורך פריקה וטעינה".



כתבות נוספות למקרה שפספסת...