הדליקו נר: הערב הילולת רבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה בר אילעי

עם ישראל היקר, הערב מציינים את הילולת שני התנאים הקדושים, רבי מאיר ״בעל הנס״ ורבי יהודה בר אילעי, מתלמידיו הגדולים של רבי עקיבא. זהו זמן מיוחד להדליק נר, להתפלל, להתחזק באמונה ולזכור עד כמה כוחם של צדיקים ממשיך להאיר גם דורות רבים אחרי פטירתם.
בחיים שלנו יש הרבה ניסים. לפעמים הם מגיעים בדרך שנראית לנו טבעית לגמרי: אדם שפגשנו בדיוק בזמן, עזרה שהגיעה בלי שתכננו, הצלה שלא תמיד הבנו את גודלה. אבל יש גם ניסים שהם מעל הטבע, רגעים שבהם רואים בחוש את יד ה'. בדרך כלל הכוח הזה מתגלה דווקא דרך צדיקים שמסרו את עצמם מעל הטבע האנושי, אנשים שכל חייהם היו תורה, תפילה, מסירות נפש ואהבת ישראל.

מי היה רבי מאיר בעל הנס

רבי מאיר בעל הנס לא היה אדם רגיל. כל חייו היו דבוקים בה' יתברך ובתורה הקדושה. הגמרא בעירובין אומרת ששמו נקרא רבי מאיר משום ״שהיה מאיר פני חכמים בהלכה״. כלומר, תורתו לא הייתה רק ידיעה, אלא אור. הוא האיר לאחרים, חידד את חכמי ישראל והותיר אחריו דרך של בהירות, עומק וקדושה.

רבי יהודה הנשיא, שהיה מתלמידיו, העיד על עצמו שהוא מחודד יותר מחבריו מפני שזכה לראות את עורפו של רבי מאיר. ואם היה זוכה לראות את פניו, היה מחודד עוד יותר. הדברים האלה מלמדים אותנו עד כמה עצם הקרבה לצדיק אמיתי יכולה לשנות את האדם, לחדד את מחשבתו, לרומם אותו ולהאיר בו נקודות שלא הכיר בעצמו.

למה נקרא בעל הנס

נשאלת השאלה: הרי כל התנאים הקדושים היו בעלי מופתים, גדולי עולם שעשו ניסים ונפלאות. אם כך, מדוע דווקא רבי מאיר נקרא בפי כל ״בעל הנס״?

במסכת עבודה זרה מסופר על אחותה של ברוריה, אשת רבי מאיר. שתיהן היו בנותיו של התנא הקדוש רבי חנינא בן תרדיון, מעשרה הרוגי מלכות. כחלק מגזירות הרומאים, נלקחה אותה צדקת לשבי.

רבי מאיר הלך לפדות את גיסתו. הוא הגיע אל השומר וביקש ממנו לשחררה. השומר פחד מאוד מן המלכות, מפני שידע שאם הדבר יתגלה, הוא עלול לשלם על כך בחייו. רבי מאיר נתן לו סכום של דינרים ואמר לו: בחצי מן הסכום תשתמש כדי לפייס את אנשי המלכות, ואת החצי השני תשמור לעצמך.

השומר שאל אותו: ומה אעשה כאשר ייגמר הכסף?

ענה לו רבי מאיר: תאמר ״אלהא דמאיר ענני״.

לאחר זמן הגיע הדבר לאוזני הקיסר, והוא ציווה לתלות את אותו שומר. קשרו את החבל סביב צווארו, אך כאשר אמר ״אלהא דמאיר ענני״ - לא הצליחו לתלותו. ניסו שוב ושוב, ולא עלתה בידם. הבינו שיש כאן דבר פלא, ושאלו אותו לפשר העניין. אז סיפר להם השומר את כל המעשה עם רבי מאיר.

אם אותו גוי נשא את שמו של רבי מאיר וזכה לישועה, כל שכן אנחנו, בניו של הקדוש ברוך הוא, אחים יקרים מעם ישראל. כאשר יהודי פונה באמונה, בענווה ובתפילה, אין תפילה שהולכת לאיבוד.

הגמרא ממשיכה ומספרת שהרשעים חקקו את פרצופו של רבי מאיר בכניסה לרומא וכתבו עליו שהוא מבוקש לדין. ואף על פי כן, לא הצליחו לתפוס אותו. כי כאשר הקב״ה שומר על צדיק, כל כוח שבעולם אינו יכול להזיק לו.

גם לצדיקים היו חיים לא פשוטים

יש נטייה לחשוב שאם אדם הוא צדיק, חייו עוברים עליו בשלווה, בלי קשיים, בלי כאב ובלי ניסיונות. אבל האמת הפוכה. גדולי עולם עברו ניסיונות קשים מאוד. ההבדל הוא לא בכך שלא כאב להם, אלא בכך שהם ידעו איך לקבל את הדין, איך להישען על האמונה ואיך להפוך את הכאב לקרבת ה'.

גם רבי מאיר, כמו רבי עקיבא רבו, עבר חיים לא פשוטים. הוא היה נשוי לברוריה, שהייתה בעצמה גדולה בתורה ובחכמה. באחת השבתות, בזמן מנחה, נפטרו שני ילדיהם. ברוריה, מתוך גדלות נפש שלא ניתן להבין, לא רצתה לצער את בעלה בשבת. היא הניחה סדין על גופם ולא גילתה לו.

במוצאי שבת חזר רבי מאיר מבית המדרש ושאל: היכן שני בניי?

אמרה לו: לבית המדרש הלכו.

אמר לה: חזרתי מבית המדרש, ואינם שם.

בינתיים הניחה לפניו כוס כדי שיעשה הבדלה. לאחר ההבדלה שאל שוב: היכן שני בניי? אמרה לו: כנראה הלכו למקום אחר ותכף יבואו. בינתיים הגישה לו סעודה רביעית. הוא אכל ובירך.

לאחר שבירך אמרה לו: רבי, יש לי שאלה. קודם בא אדם ונתן לי פיקדון לשמור בשבילו, ועכשיו בא ליטול אותו. האם נחזיר לו או לא?

ענה לה רבי מאיר: בוודאי שצריך להחזיר.

אז לקחה אותו לחדרם, הרימה את הסדין, ורבי מאיר ראה את שני בניו מתים. הוא בכה ואמר: ״בניי, בניי, רביי, רביי. בניי - בדרך ארץ. ורביי - שהיו מאירין פני בתורתן״.

ברוריה רצתה לנחמו ואמרה לו: החזרנו את הפיקדון לאבינו שבשמיים. אמר רבי מאיר: ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך.

הצדיקים לא ביקשו לעצמם

כל גדולי הדור עברו חיים לא פשוטים. על עצמם הם כמעט לא ביקשו דבר, אבל על עם ישראל הם התפללו, בכו, התחננו ופעלו במסירות נפש.

ראינו זאת אצל יעקב אבינו עליו השלום. ראינו זאת אצל רבי עקיבא, רבו של רבי מאיר, שגם הוא איבד שני ילדים צדיקים בחייו וקיבל עליו את הדין באהבה. וראינו זאת גם אצל סידנא בבא סאלי, שעשה ניסים ונפלאות לעם ישראל בכוח תפילותיו, אבל גם הוא עבר ניסיונות קשים מאוד. שתי נשותיו הצדיקות נפטרו בחייו, וגם בנו אהובו, רבי מאיר, שהיה קודש קודשים, נפטר בחייו.

הדבר הזה מלמד אותנו יסוד גדול באמונה: צדיקים אינם אנשים שלא כואב להם. הם אנשים שיודעים למי לפנות כשהלב נשבר. הם יודעים שגם כאשר המציאות קשה, גם כאשר האדם לא מבין את החשבון, גם אז יש מנהיג לבירה. גם אז הכול מאת ה'. גם אז הפיקדון חוזר לבעליו.

הערב, בהילולת רבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה בר אילעי, זה הזמן להדליק נר, לבקש רחמים, להתפלל על עם ישראל, על החולים, על החיילים, על החטופים, על הפצועים, על המשפחות השבורות ועל כל מי שזקוק לישועה.

ובעיקר לזכור: לפעמים הנס כבר בדרך, רק שהוא מגיע בלבוש של טבע.
יהי רצון שזכות התנאים הקדושים תגן עלינו ועל כל עם ישראל, ונזכה לראות ישועות גדולות, ברחמים ובשמחה.