׳׳זה הסיפור שלנו – של כולנו׳׳: בבאר שבע התייחדו עם זכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ

ביום שני האחרון (18.5), בעוד אור אחר הצהריים שוטף את שדרות טוביהו בבאר שבע, נערך טקס מרגש לזכרם של בני קהילת "ביתא ישראל" – יהודי אתיופיה שנספו בדרכם ארצה, במסע רווי סכנות, תקווה וכאב שלא כולם שרדו.
מול האנדרטה הדוממת, הסמוכה לגרנד קניון בעיר, עמדו יחד משפחות שכולות, קייסים, אנשי ציבור ונציגים מכל גופי השלטון, ונשאו מבט לעבר אותם אלפים שמסעו של עם שלם כרע תחתיו.
הטקס, ביוזמת עיריית באר שבע ובשיתוף חברת "כיוונים" ומשרד העלייה והקליטה, הפך בשנים האחרונות לאירוע מסורתי – אך בכל שנה נדמה שהוא נוגע מחדש בלבבות.
תפילת הקייסים נישאה באוויר, נרות זיכרון הודלקו, וקריאת "יזכור" פגשה עיניים דומעות ושפתיים לוחשות. זה לא עוד טקס – אלא סיפור לאומי. סיפור שחייב להישמר.
לצד ראש העיר באר שבע רוביק דנילוביץ', השתתפו בטקס גם מ"מ וסגן ראש העיר שלומי נומה, מנכ"ל כיוונים איתמר אוארטה,
ראש היחידה לשילוב יוצאי אתיופיה במשרד רה"מ דוד יאסו, מנהלת אגף הרווחה תהילה רובינס, חברי מועצת העיר, מנהלים בעירייה ובכיוונים, וכן קייסים ורבנים, נציגי משטרת ישראל, משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית והנהגת הקהילה.
אך מעבר לנוכחות הרשמית, הייתה באוויר תחושת שותפות – לא רק טקס פרוטוקולי, אלא רגע שבו העיר כולה משיבה כבוד לעבר נשכח של קהילה ששילמה מחיר יקר בדרך לחלום הציוני.
דבריו של ראש העיר דנילוביץ', שעמד בצמוד למשפחות השכולות, היו מדויקים ונוגעים ללב:
סיפור גבורתם של אחינו ואחיותינו מקהילת ביתא ישראל, שנספו בדרכם לארץ ישראל, מיתמר כאבוקת אש ומהווה חוליה מרכזית בהיסטוריה של העם היהודי ובמורשת שלנו.
זה הסיפור שלנו – של כולנו – ואנו מחויבים להעבירו מדור לדור.

דנילוביץ' הזכיר לקהל הנוכחים וגם לאלו שיצפו בדבריו לאחר מכן, כי גבורת יהדות אתיופיה אינה רק פרק עצוב – אלא תמצית של אמונה, מסירות וקשר עמוק לארץ ולעמו של עולם.
האנדרטה שבמרכז שדרות טוביהו הפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת – לא רק עבור יוצאי אתיופיה אלא עבור כל תושבי באר שבע. היא מזכירה, בעיצוב מינימליסטי אך טעון, את עשרות ומאות הקורבנות שנפלו בדרך לישראל – במדבריות סודן, במעברי גבול עוינים, במחנות מחוץ לטווח ראייה.
כל נר שמודלק שם מספר סיפור. כל תפילה שמלחש קייס היא דף נוסף בתולדות העם הזה – והעיר באר שבע, בעקביות, בוחרת לא להשאיר את הפרק הזה מחוץ לתמונה.
הטקס הזה, כמו אחרים המתקיימים ברחבי הארץ, איננו רק יום זיכרון. הוא התחייבות: לספר, ללמד, להכיר ולכבד. להכניס את הסיפור של ביתא ישראל לתוך הליבה של הישראליות, לא רק בשוליים של הזיכרון הקולקטיבי.