''מורי העתיד יהיו חייבים להיות מנטורים לחוסן נפשי-מנטאלי''

תכירו את חנה נגאר וקנין, 49, דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון, האישה שתכשיר ותדריך אתכם איך להתמודד עם קשיים וחסמים בדרך לכיבוש היעד. במשבר הקורונה היא מצאה עצמה מסייעת לבעלי עסקים שהיו על סף התמוטטות
send whatsapp messsage send FB messsage
''מורי העתיד יהיו חייבים להיות מנטורים לחוסן נפשי-מנטאלי'' חנה נגאר וקנין

מאת: אור אליעז

קלישאה חבוטה אומרת, "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". זה אולי נכון, אבל לא לגבי חנה נגאר וקנין. כי דווקא בימים טרופים אלה, שהקורונה רועמת ומאיימת לכלות הכול, היא החליטה להגביר את קצב עשייתה, שלא לומר "לטוס" בהילוך D, ולדחוס אל תוך יממה בת 24 שעות עשייה שיכולה להתפרס על פני שתי יממות לפחות.

עם בוא הגל השני של הקורונה, גל שמביא עמו גם חרדות, פחדים מכישלונות, חשש מקריסה כלכלית ואי עמידה במטלות ומטרות, נאותה חנה נגאר וקנין להתראיין ל"ברנז'ה" ולנסות לחבר בין התמחותה לבין הסיטואציה החריגה והלא מוכרת שמדינת ישראל, כמו העולם כולו, נקלעה אליה: משבר הקורונה,  שלא לומר מגפת הקורונה והשלכותיה על הנפש.

הקורונה כמוטיבטור
דווקא בתקופת הקורונה, כשעסקים קורסים ופתיחת  עסק חדש נחשבת לסוג של סיכון  כלכלי, מצאה נגאר לנכון לפתוח מכללה ללימודי חוסן. בנוסף, ממש בימים אלה יצא ספרה הראשון העוסק בחיזוק חוסנם של ילדים ובני נוער, זכתה לפינה קבועה ברדיו דימונה המשדר לכל הנגב המזרחי, מתראיינת על פי הזמנה ברדיו דרום, מפרסמת מדור קבוע בשם "זרקור" במקומון "מביט" המופץ בנגב המזרחי, יש לה בלוג קבוע הן באתר NFC ("מחלקה ראשונה") מפרסמת לפחות פעם בשבוע פוסטים מקצועיים בחשבון הפייסבוק שלה, פוסטים הזוכים למאות תגובות ולייקים. כל מטרתה בכתיבתה ובראיונות שהיא מעניקה היא אחת: לסייע לקוראים ולמאזינים לפתח חוסן נפשי-מנטלי-עסקי בתקופות חייהם.

כך, למשל, היא הרבתה להתראיין בתקופה שבין יום השואה והתקומה ליום הזיכרון לחללי צה"ל, על מנת להקל על ניצולי שואה ומשפחות שאיבדו את יקיריהן בהגנה על המולדת וכתוצאה מפעולות איבה וטרור. אבל לא רק: מאז פרוץ משבר הקורונה היא הספיקה לסייע לחמישה בעלי עסקים קטנים לעמוד על הרגליים ולהתייצב כלכלית.

נגאר, 49, אימא חד הורית ל-4 ילדים. ברזומה שלה מגוון רחב של עיסוקים לצד תעודות המעידות על השכלה רחבה ופעילות מוצלחת.
כך, למשל, היא מרצה ומכשירה מורים במכללת קיי, בעלת עסק משלה ואם לא די בכך, הרי שלשלל תאריה יתווסף לה בקרוב גם התואר המכובד והמחייב "דר' נגאר-וקנין". "אני מאמינה כי עד חודש אוקטובר אגיש את מחקר הדוקטורט", היא אומרת בסיפוק אך גם בצניעות.

את הדוקטורט שלה היא עושה באוניברסיטת בן גוריון. המחקר שלה עוסק בידע, למידה וסגנונות חשיבה בפרקטיקת ההכשרה להוראה. וזה משתלב היטב עם היותה חוקרת תודעה - ומומחית לחוסן, מנטורית להצלחה בחיים ובעסקים, מכשירה מורים ומרצה ו... גם סופרת, שעד כה פרסמה ספר ראשון - "אב טיפוס – סודות החשיבה המנצחת" - מתוך טרילוגיה שתראה אור בעוד זמן לא רב.
-ספרי מעט על עצמך.
 "נולדתי בירושלים ב-1971. משפחה חמה ומלוכדת. אבי ז"ל נפטר לפני 12 שנים ואמי תבדל"א, שהיא סלע החוסן הקיומי של המשפחה, נשארה להתגורר בבירת ישראל כמו חמשת אחיי. אמי היא גמלאית של בית החולים הדסה עין כרם. היא עבדה שם במשך 32 שנים בתפקידי ניהול". 
לחנה תואר שני במנהל חינוכי מאונ' בן-גוריון, תואר ראשון ותעודות הוראה ממכללת קיי, כמו כן ברשותה תעודות נחשבות כגון: התמחות בהכשרת מורים ובהדרכה פדגוגית, וניהול אקדמי – במסלול דו שנתי במכון מופ"ת.



נגאר: "אין סיבה להביא מרצים מבחוץ, יש בדרום אנשים טובים ואיכותיים והיה לי חשוב לתמוך בהם ולהצמיח אותם כמרצים כמכשירי מורים, כמאמנים וכמדריכים"



-מה המומחיות שלך?
"אני משלבת בין שתי אהבותיי הגדולות - חינוך ועסקים".
בתחום החינוך, כבר 20 שנים שהיא מכשירה מורים בהוראת החינוך הגופני בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד -  במכללת קיי. זה התפקיד שהיא הכי אוהבת לעשות: להנחיל למורי העתיד את הגישות החינוכיות שהיא מאמינה בהן. "זוהי זכות עצומה להכשיר את מורי העתיד של מדינת ישראל ואני מברכת עליה כל יום מחדש". היא מטעימה בסיפוק.
"בתחום העסקי, אני יועצת אסטרטגית, המומחיות שלי היא לפתח ולקדם מכללות, תוכניות חברתיות, הכשרות, ויוזמות מיוחדות ללימודי תעודה".
במשך 10 שנים כיהנה  נגאר כראש  מסלול לתואר ראשון ותעודת הוראה וכראש תוכניות אקדמיות מיוחדות בחינוך גופני וספורט. לדבריה, זו הייתה תקופה מעצימה ומרגשת משום שהייתה לה הזכות להיות שותפה למימוש חזון חברתי עצום- מעבר להכשרת מורים ראויים גם לתרום להתהוות מרכז אקדמי לתחומי הספורט והחינוך גופני כאן בדרום.  לדאוג לשוויון בהוראת החינוך הגופני בבתי הספר במגזר הבדואי וכן להגשים חלום של מאות אנשים שרצו לעשות הסבה ולהיות מורים לחינוך גופני. לדעתה, "כל אדם צריך לעמול לשם חזון שמטרתו לסייע לאנושות, מאחר ורק חזון עצום מאותת לתודעה להתחיל ליזום, ליצור חדש והופך את בעל החזון לבלתי ניתן לעצירה". 



במשך שש שנים היא עמדה בראש בית ספר להכשרת מדריכים בספורט, תנועה ובריאות בעמותה לקידום פרויקטים בחינוך תרבות וספורט במכללת קיי. מעבר לפיתוח הספורט בדרום, בתפקיד הזה החזון שלה היה לפתח את אנשי הדרום. לדעתה, "אין סיבה להביא מרצים מבחוץ, יש בדרום אנשים טובים ואיכותיים והיה לי חשוב לאתר אותם, לתמוך בהם ולהצמיחם כמרצים, כמכשירי מורים, כמאמנים וכמדריכים".

ארבע שנים ריכזה והרצתה בהשתלמויות בדרגות הגבוהות 7-9 של משרד החינוך בתוכניות: 'מורה יוזם' ו'מורה חוקר'. בהשתלמויות אלו החזון היה להפוך את הידע והניסיון הרב של המורים המנוסים לחינוך גופני לממצאי מחקר וליוזמות שניתנים ליישום בתוך הכיתות.

נגאר השתתפה כמרצה בהרבה כנסים אקדמיים, אך על אחד היא מרחיבה "כנס זכויות הילד" המתקיים כמסורת מידי שנה במכללת קיי. "הרגעים בהם מתכנסים הרבה חוקרים ואנשי מקצוע ומקיימים, יחד עם הסטודנטים, דיונים  שמטרתם לדאוג לרווחת ילדים ובני נוער - תמיד ירגשו אותי".

ספר ראשון מתוך טרילוגיה

ספרי מעט על ספרך הראשון.

"הספר מבוסס על סיפור אמיתי שקרה לי עם הבן שלי. לקחתי אותו עם חבריו למתחם עם קירות טיפוס ושם ראיתי שהוא מטפס במסלול קשה ולא נשבר, מנסה שוב ושוב וחוזר חלילה, וזאת למרות שאינו מצליח. לעומתו, שאר המטפסים בחרו במסלולי טיפוס קלים יותר, כדי לחוות הצלחה מיידית. כשהגענו הביתה קראתי לו ושאלתי אותו איך זה שהוא לא וויתר לעצמו? מהשיחה שהתפתחה בינינו הבנתי שכבר בגיל 9 ילדים יכולים להיות בעלי 'חשיבה מנצחת' שהיא חוכמת החיים המלאה. מהר מאוד הצבתי לעצמי מטרה -  להנגיש את הידע הזה לכמה שיותר ילדים ובני/בנות נוער בראשית התבגרותם כך שיוכלו לפתח את עצמם כ'אב טיפוס' מתמיד, בעל חשיבה חיובית ובטחון עצמי ללמוד מאי הצלחות, ללא החשש לטעות ולנסות שוב עד להגשמת הרצון.

למי מיועד הספר?
"ככל שהתקדמתי עם כתיבת הספר הבנתי שהספר מתאים לכל אדם הרוצה לחזק את עצמו וגם להורים למדריכים, למאמנים ולמורים שרוצים לעבוד עם ילדים בעלי ביטחון וחוסן נפשי נמוך וללמדם איך לא להיכנע ולא להישבר כשקשה ואיך להתמודד מבלי לפנות להתנהגויות סיכון".

איזה מסרים את מעבירה דרכו?
"כחוקרת תודעה וכמומחית לחוסן אני מכוונת את כתיבת ספריי העתידיים לבניית שני יסודות באישיות האדם: האחד, להתמודד מבלי להישבר נפשית ומבלי ליפול ברוח. היסוד השני, להיות איתן בכדי לא להיסחף להתנהגויות סיכון אלא לגדול כאדם מוסרי, חופשי מפחדים סתמיים של – מה יגידו או מה יחשבו עליי. המסרים בספר מכוונים  לבניית הכוח לעמוד בפני הפיתוי להרס עצמי. לא תמיד המסרים הם גלויים. יש מסרים שהעברתי דרך החשיבה התת-מודעת של הקורא".



את תורת ההצלחה והעצמת החוסן הנפשי-מנטאלי חייב כל מורה להכיר ללא קשר אם הוא מבצע זאת אינטואיטיבית.  כשמדובר בדיני נפשות – יש לצמצם את האינטואיציה לכדי שיטה ברורה להובלת תלמידים להצלחה ולניצחונות לא רק בלימודים, אלא לנצח  את הפחדים, את החששות, את הקשיים שמונעים מהם את מימושם השכלי




מפגש עם שר התרבות
ואם בספרה של נגאר עסקינן, הרי שהחודש היא סגרה מעגל עם מחנך אחר, שאף הוא פרסם ספר - שר התרבות והספורט חילי טרופר. 
בתחילת החודש קיים כבוד השר טרופר מפגש עם אנשי תרבות וחינוך בבאר שבע. במפגש נכחה גם נגאר. כשהסתיים המפגש ביקשה נגאר מכבוד השר להעניק לה  הקדשה אישית וכן את חתימתו על 2 העתקים של ספרו "מקום בעולם".
להקדיש לך את שני העותקים, תהה השר?!"
"כן" ענתה לו נגאר והסבירה את הסיבה לכך.

היא סיפרה לכבוד השר ולנוכחים שלפני כשש שנים היא רכשה וקראה את ספרו. וכשהיא קוראת ספרים היא גם מסכמת אותם וכותבת על דפי הספר את הסיכום. אך ספרו של השר היה כל כך טוב שמייד אחרי שהיא סיימה לקרוא אותו היא רכשה  עותק נוסף, תוך שהיא  אומרת לעצמה, שעותק אחד יישאר עם כתב ידה והעותק השני יישאר נקי לעיון (מבלי שתכתוב עליו). והנה לימים חילי טרופר מונה לשר התרבות והספורט של מדינת ישראל.

נגאר: ''כל מי שקרא את הספר "מקום בעולם" יכול להבין שכבוד השר טרופר הוא איש חינוך בכל רמ"ח איבריו, הוא מסוגל להבין נפשות לעומק ומאותן הבנות לייצר פעולות מעשיות יוצאות דופן.
"לעולם לא אשכח את חוויית הקריאה בספרו; חוויה שבה חשתי שהנפש שלי כקוראת נפגשת עם נפש הדמויות בסיפורים ומזדהה עם נפש הסופר – טרילוגיית נפש שעוררה בי התבוננות מעמיקה ומחודשת על איזו דמות חינוכית אני הן כאמא והן כמכשירת מורים", מסכמת נגאר, ומוסיפה:  
"וכך סגרתי מעגל... בסוף המפגש עם שר התרבות והספורט הענקתי לכבוד השר את הספר שלי עם הקדשה בכתב ידי". 
יודגש, כי המסרים בשני הספרים, של טרופר ונגאר, הם כאלה שמעודדים ילדים להבין שניתן להתגבר על כל מכשול, ושהבחירה תמיד נשארת אצל האדם ומשם כוחו.

​​​​​​​

מה מייחד את שני הספרים הנוספים?
 "הספר הבא בסדרה הוא 15 התודעות - אב טיפוס 2. אני כותבת  על 15 התודעות שיש לפתח בילדים ובני הנוער כדי שהם יוכלו להתפתח כמצליחנים. בספר אני ממש מפרטת איך עושים זאת, יש בספר 48 תרגילים לאימון נפשי-מנטאלי שבני נוער יוכלו לתרגל בעצמם או באמצעות הורה, מורה / מאמן מנטלי. המחשבה שגם בנות תקראנה את הספר מעוררת בי התרגשות גדולה עוד יותר מאחר ואנחנו יודעים כמה חשוב לחזק את נפשן ורוחן של הנשים הקטנות בשלבי התבגרותן".

לאור כל הכובעים שאת חובשת, האם מספיקות לך 24 שעות?
"(מחייכת) לעיתים  שואלים אותי, איך את מספיקה? ואני עונה שיכולת ההספק תלויה בעיקר ביכולת 'ניהול האנרגיה התודעתית': ניהול הרגשות, המחשבות, הפעולות והמילים. מי שמעוניין לשמוע עוד פרטים מוזמן להיות איתי בקשר או להצטרף לסדנאות והרצאות שלי.

כיצד השפיעה מגפת הקורונה על עיסוקייך המגוונים?
נגאר: ראשית, העבודה במכללת קיי המשיכה כרגיל, ההרצאות עברו לזום, הקפדנו להיות בקשר רציף ומחזק עם הסטודנטים והצלחנו בזה מאוד.
מבחינה עסקית – מהר מאוד הבנתי שהמגיפה לא תחלוף במהירות. מס' הנרשמים בעסק להכשרת מדריכים ומאמנים לספורט פחת, ניצלתי את היותי יועצת אסטרטגית לעסקים ומייד פתחתי עסק חלופי, את המכללה למנטורינג-מכללה שתכשיר מאמנים מנטליים, מטפלים רגשיים ויועצים עסקיים, חשוב לי להקים מרכז לימודי-חברתי שיסייע לאזרחי מדינת ישראל לעבור את המשבר. המשיכו לעקוב... פרטים בקרוב.

מה החזון שלך?
"אני שואפת לחינוך חדש: בשלב ראשון החזון שלי להטמיע את גישת המנטורינג להורים ולמחנכים בכדי שיוכלו לנסוך בתלמידים ובילדיהם חוסן נפשי ומנטאלי. עם התפתחות המחקרים על המוח ועל דפוסי החשיבה הצטבר הרבה ידע שיוצר צורך חדש לעדכן את תוכניות הלימודים בהכשרת מורים ולהוביל את מורי העתיד להיות מורים מנטורים. יש תלמידים חכמים שלא מגיעים להישגים בגלל שיש דברים שמסיחים את דעתם במיוחד בתקופה זו, למשל מצב כלכלי בבית, מאמן לחוסן נפשי-מנטלי ידע למקד ולהביא את הילד להצלחות על אף קשיי היומיום".
"התלמידים ממילא מתמודדים עם  חוויות של הצלחה וכשלון, עם היבטים חברתיים מול קבוצת השווים, עם העובדה שאת עשייתם מקטלגים לציונים כך שלכל המורים יש אינספור הזדמנויות לבצע חיזוק רגשי-מנטאלי".
הסבירי את קביעתך, נפערים פערים של חוסן בין התלמידים ואין הדבר אמור להיות כך. 

"כשחברה עוברת משבר באופן ישיר זה מתבטא במערכת החינוך, המשבר הנפשי ייתן את אותותיו עם חזרת התלמידים ללימודים. מערכת החינוך לא הולכת להשתנות בקרוב, באופן טבעי, התוכן ימשיך ויהיה המלך משום שתכלית החינוך היא גם להביא את הילד למימושו השכלי, אך כיון שהנפש היא גורם מכריע בכך (ועל אחת כמה וכמה לאחר תקופת הקורונה)  יצטרכו המורים ללמוד שיטות לחזק את החוסן הנפשי -מנטלי של עצמם ושל תלמידיהם.  המצב כיום הוא שהתלמידים נתונים לחסדי אישיותו של המורה כך למשל, תלמיד אשר יילמד אצל  מורה מעצים ואנושי -  יבנה את ביטחונו, בעוד שתלמיד שלא יזכה להעצמה יישאר מאחור בהיבטים של חוסן מנטאלי ורגשי. כך נפערים פערים של חוסן בין התלמידים ואין הדבר אמור להיות כך – את תורת ההצלחה והעצמה הנפשית-מנטאלית חייב כל מורה להכיר ללא קשר אם הוא מבצע זאת אינטואיטיבית. כשמדובר בדיני נפשות – יש לצמצם את האינטואיציה לכדי שיטה להובלת תלמידים להצלחה ולניצחונות לא רק בלימודים, אלא לנצח את הפחדים, את החששות, את הקשיים שעמם הם מתמודדים ושמעכבים את מימושם השכלי המלא.

בשלב השני, ולצד החוסן הייתי שמה בלב ליבה של העשייה את החינוך המוסרי. "ובכלל אילו היה הדבר בידי, הייתי קוראת למערכת החינוך, "מערכת החינוך והמוסר", לכבוד שר החינוך הייתי קוראת "שר החינוך והמוסר", ולבתי הספר, "בית החינוך והמוסר" - אני מניחה שכך ייכנסו  לתכני הלימוד הרבה יותר תכנים המלמדים היבטים של מוסר ומצפון".

הגשמת חזונך הלכה למעשה: אם המורים יאמצו את גישתך ויהיו מנטורים / מאמנים, התלמידים רק ירוויחו. הלא כן?
נגאר: "אין לי ספק שאם המורים יהיו מאמנים לחוסן נפשי-מנטאלי - יהיה לתלמידים כיף להגיע לבית הספר! לא נוכל לשנות מאפייני אישיותם של המורים וגם אין צורך, אך כן נוכל ללמדם את גישת האימון והמנטורינג שוודאי תשפיע לטובה על תקשורת בין אישית בין המורה לבין התלמיד ותעביר את מרכז הכובד מקדושת התוכן וסגידה לו -  לקדושת נפש האדם וחוסנה ואף תשלב בין השניים".

מה עוד מיוחד בגישת האימון / המנטורינג?
נגאר: "לאימון יש שפה ייחודית. שפת השיח במנטורינג היא אך ורק חיובית, השיח תכליתו לעצב את מחשבתו של התלמיד כחיובית, אין שיח תוכחה (מה נכון ומי צודק?), אין שיח האשמה (זה לא רלוונטי) אין שיח סתמי אלא תכליתי. השיח מכיל מילים גבוהות של שמחה, אור, תקווה, כנות, מוטיבציה. השיח הוא נקי וטהור גם ברגעים הכי קשים והכי כואבים".



מדוע חשוב בעינייך השילוב של גישת האימון?
נגאר:
 ''אנו נמצאים בעידן בו הידע זמין ונמצא בכף היד, ומשום שכך, הערך של המורה כבר לא נמצא בהעברת הידע, תפקיד המורה צריך להשתנות כדי שיוכל  לתת ערך מוסף לתלמיד. מנטור נותן ערך שאין באינטרנט, הוא מלמד את הילד להנהיג את עצמו, להציב מטרות, לתכנן את הדרך להשגת היעד, לקבל את ההחלטות הנכונות, לחשוב על עצמו באור חיובי, להעצים את חוסנו הנפשי בכדי שיתמודד עם המכשולים בדרך. מורה-מנטור'  מהווה השראה לתלמידיו כי הוא מלמד אותם להגיע להצלחה לא מכוח הרצון בציון גבוה, אלא מכוח הרצון להיות אדם בעל התנהגות ואישיות נעלה ומכבדת, אישיות בריאה המטיבה עם הבריות ושאינה בוחרת באפיקי סיכון כדרך התמודדות".

יש לך "אני מאמין"?
 "אני מאמינה שלכל אחד ואחת יש מתנה לתת לאנושות, מתנה זו קשורה בחוויות שהאדם עבר או עובר בחייו. לכן, אין לפחד מהסבל או מהקשיים אלא ללמוד אותם היטב ולעומק כי שם מצוי 'פוטנציאל הצמיחה האישית' הגבוה ביותר".

יש לך תחביבים, אם בכלל יש לך זמן לכאלה?
"(מחייכת) בוודאי שיש לי, ולא מעט...  אני שחקנית כַּדוּרֶשֶת! ספורט זה טעם החיים, אין יום שאינני מתחילה בהליכת בוקר או מסיימת בהליכת ערב. אני אוהבת לצחוק... אוהבת חוש הומור והכי הכי אני אוהבת לטפל בגינה שלי. יש משהו בטיפול בגינה שנותן את תחושת הקשר הישיר בין מידת ההשקעה לבין איכות התוצאה.

חנה נגאר וקנין, טובת לב ומראה, מפגינה במהלך הריאיון עוצמות רגשיות בלתי נלאות, עושה הרושם שהיא מכוונת בדבריה לדבר רבים ואת מחקריה וספריה לכל פלחי האוכלוסייה בכל הגילאים וכך, עקב לצד אגודל, היא הגשימה חזון של אנשים רבים. דמותה החינוכית רואה בספורט  ערך עליון משום בריאות הגוף והנפש, היא אף נותנת דוגמה בהיותה שחקנית כַּדוּרֶשֶת פעילה ולא רק עוסקת בהוראת הספורט.


מהו המסר שלך עבור נשים שרוצות לשאוף גבוה ולהגיע להישגים כשלך?
"הייתי מציעה לכל אישה ללמוד איך להגיע בתוך עצמן ל"איזור התודעה המרפא"- אני קוראת לו גם אזור הטהורות - אזור שקיים בכל אדם  ובכל פעם שקורה לה דבר מה שמפר את האיזון הרגשי ביכולתה לחזור באפס מאמץ וזמן  להיות שוב שלווה, חדה בטירוף, עם ביטחון עצמי שלא ניתן לקחת ממנה. 
.
משאלת לב? חלום?
אני מאחלת שהקורונה תעבור מבלי שנתפרק כחברה, מבלי שנאבד את הסולידריות החברתית ואת האמונה שלנו במדינה שנבנתה בהמון דם, יזע ודמעות. שניזכר בכל הלוחמים והלוחמות שחרפו נפשם כדי לשמור על המדינה, ולכבודם נמשיך ונתמוך כולנו זה בזו ולא נעזוב עד שהמגפה תעבור.
לעצמי אאחל להמשיך להגשים כל חלום וכן להמשיך ולהיות מאושרת ובריאה עם משפחה וילדים לתפארת.