הכוח הנבנה בהמתנה: איך נאמנות לדרך יוצרת עוצמה שאיש לא יכול לקחת ממך

אדם שבוחר להיות נאמן לדרך, גם כשהתוצאה מתעכבת. מגלה שהסבלנות שלו בונה עוצמה שאיש לא יוכל לקחת ממנו.
יש אמת שבדרך, שאינה נמדדת במהירות התוצאה אלא בנאמנות להחלטה, מי שבוחר להישאר נאמן לדרך, גם אם פירותיה מתעכבים, מטפח בתוכו כוח פנימי, אורך רוח, חוסן פנימי ותובנה, שניתן לגזור אותם רק מתוך המתנה מחושבת. הסבלנות הזו איננה חולשה של המתנה, אלא מלאכת בנייה פנימית שקטה; היא שורש שקשה לכרותו.
המסורת היהודית מעריכה מאד את היכולת לשאת ולהמתין מתוך אמונה ופרקטיקה. בפסוק משיר המעלות מוצאים פנייה ישירה " דּוֹם לַיהוָה וְהִתְחַולל לוֹ ", עצירה לפני ה' והמתנה לבואו. הפסוק מזמין אותנו לשקט וביטחון, לא לייאוש מול הצלחת הרשע (תהילים) 
חז"ל מדגישים כי הגיבור האמיתי הוא זה " הכובש את יצרו" , כלומר האדם שמציית לציווי העליון של עמידה עצמית ולא לנטיית הלב המיידית. ההקבלה היא ברורה. מי ששולט בעצמו יודע לא לוותר על הדרך גם כשהניצחונות מתעכבים. (מסכת אבות) 
הרמב"ם מדבר רבות על בניית המידות, לעבוד על האדם כדי שדרכיו יהיו דרך האמצע. לא התלהמות ולא דיכוי, ובכך לייצר רוח פנימית יציבה שמסוגלת להתמיד לאורך זמן. ההתמדה הזו היא אות של בגרות נפשית ושל חוסן רוחני. (הלכות דעות) 
גם מחוץ למסורת היהודית התובנה דומה: ויקטור פרנקל, שחקר משמעות חיים בזמן סבל יוצא דופן, מצא שאדם שמחזיק ב"למה", מטרה, שליחות, דרך. מסוגל לשאת אפילו "כיצד" קשים במיוחד. משמעות החיים הופכת למניע להישאר נאמן למסלול גם כשהתוצאות אינן מהירות.  לכן, נאמנות לדרך איננה ציפייה פסיבית. היא השקעה באדם העצמי. ככל שאדם מתאמן על נאמנות זו, כך הוא מפתח נכסים פנימיים. אמונה, חוסן, התבוננות ויכולת השפעה אמיתית שלא תלוּיה רק בתוצאה חיצונית.
הסיפור המקראי של יוסף הוא תמצית הנאמנות לדרך מול עיכוב התוצאה. יוסף נזרק בבגרותו לבור ונמכר לעבדות. הוא עולה ויורד בין נסיבות קשות. הוא נדון לכלא בעקבות שקר, ואולם נשאר נאמן לפרקטיקה המוסרית ולחזון הפנימי (חלומותיו) לבסוף, אחרי שנים של שפל ופרקי המתנה ארוכים, הוא מתגלה כמשנה למלך מצרים והופך למושיע משפחתו ולעם כולו בזמני רעב. הסיפור ממחיש, לא נאמנות רק ברגעי ניצחון. אלא נאמנות לאורך שנים של המתנה, בונה בסופו של דבר עוצמה שלא ניתנת לשחרור בכוח חיצוני. (בראשית)
חברות וחברים ,הצעות מעשיות, כיצד לנהוג בפועל
הגדירו את הדרך, לא רק את היעד . כתבו בקצרה, מהי הדרך שאתה בוחר? מהן העקרונות שאם תעמוד בהם. תרגיש שמילאת את חובתך גם אם התוצאה מתעכבת.
בנו ידידות של התמדה. ספרו לחבר על המטרה, כך הנאמנות הופכת ציבורית ומקבלת חיזוק בתהליכים הקשים.
תרגלו "מיקרו סבלנות" יומית . אימון של המתנה קצרה (להמתין לפני תגובת כעס, להמשיך ללמוד כשאין תוצאה מיידית) בונה את השריר הפנימי של הנאמנות.
הפרידו בין מאמץ לתוצאה . חיזקו את עצמכם על המאמץ (אנרגיה, התמדה, איכות) לא רק על התוצאה. כך תיצרו תמרור פנימי שמתגמל נאמנות גם בהיעדר פירות מיידיים.
השקיעו בעבודה על המידות . כמו שהרמב"ם מלמד. עבודה על מידות (כגון שליטה על כעס, צניעות ושמירת ראש קר) תורמת ליכולת להישאר נאמן דרך עיכוב ופיתוי. 
לסיכום, נאמנות לדרך היא נכס פנימי, היא נותנת כוח שלא תלוי בתוצאה חיצונית. מי שממתין מתוך עשייה ונאמנות, בונה עוצמה. מי שבונה את מידותיו, בונה יסוד שלא ייקחוהו ממנו. הדוגמא של יוסף מלמדת. נאמנות אפילו במשך שנים של עיכוב מובילה בסופו של דבר לשלמות ולקח גדול. 

תודה לכם על כך שאתם קוראים את המאמרים ומעירים ומאירים.
משה דנוך , עבדכם הנאמן.