כולנו רוצים לדעת יותר, אבל אולי דווקא מה שנשחרר יהפוך אותנו לחכמים

ידע הוא ללמוד משהו חדש בכל יום. חכמה היא להשתחרר ממשהו בכל יום.
יש אנשים שממלאים את מוחם בידע כל חייהם, אך נשארים בדיוק אותם אנשים. ויש אנשים שמסוגלים בכל יום ללמוד משהו חדש, ובעיקר להשתחרר ממשהו ישן.
הראשון צובר ידע. השני רוכש חכמה.
ידע הוא היכולת להוסיף עוד דבר למה שאני יודע. חכמה היא האומץ להיפרד מדבר שחשבתי שאני יודע.

לא רק לדעת, אלא להשתנות

היהדות מעולם לא הסתפקה רק בצבירת ידע. חז"ל אמרו במשפט קצר ועמוק: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" (אבות).

שימו לב, לא נאמר "היודע מכל אדם", אלא "הלומד מכל אדם". החכמה אינה נמדדת רק בכמות הידיעות שאדם צבר, אלא ביכולת שלו להמשיך ללמוד. גם מאדם צעיר ממנו, גם מאדם שונה ממנו, ואפילו מאדם שאינו מסכים איתו.

שלמה המלך אומר: "טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים" (קהלת).

לפעמים דווקא הדברים שאיננו רוצים לשמוע הם הדברים שאנו זקוקים להם ביותר. מחמאה נעימה לאוזן, אבל ביקורת נכונה יכולה לשנות חיים.

החכמה למשול בעצמנו

הרמב"ם הופך את הרעיון הזה לדרך חיים. בהלכות דעות הוא מלמד על "הדרך האמצעית", על הצורך של האדם לאזן את מידותיו ולא להיות שבוי בקיצוניות.

וזה חידוש גדול: החכמה איננה רק מה שנכנס אל האדם, אלא גם מה שהוא מצליח להוציא מעצמו.

אדם חכם יודע מתי לרסן את הכעס, מתי לוותר על הגאווה, מתי להודות בטעות, מתי לשנות דעה ומתי להבין שהצורך לנצח בכל ויכוח עלול לגרום לו להפסיד דברים חשובים הרבה יותר.

כי ידע מרחיב את הדעת. חכמה משחררת את האדם מעבדות להרגליו, לדעותיו וליצריו.

שתי מילים שקשה לומר: "אינני יודע"

יש ביטוי שלכאורה נשמע פשוט מאוד, אבל ככל שאדם צובר מעמד, ניסיון וידע, לפעמים נעשה לו קשה יותר לומר אותו: "אינני יודע".

דווקא חז"ל לימדו אותנו: "לא הביישן למד" (אבות).

מי שמתבייש לשאול, מי שחושש להודות שאינו יודע, ומי שמרגיש שהוא חייב תמיד להחזיק בתשובה, עלול להישאר שנים עם אותה טעות.

לעומת זאת, ברגע שבו אדם מסוגל לומר "טעיתי", "לא ידעתי", "אולי כדאי שאחשוב על זה מחדש", הוא אינו נעשה קטן יותר. להפך. באותו רגע הוא פותח לעצמו דלת לחכמה חדשה.

אולי זה אחד ההבדלים העמוקים ביותר בין ידע לחכמה: ידע נותן לנו תשובות. חכמה מלמדת אותנו לא לפחד משאלות.

ומה אנחנו יכולים לעשות כבר השבוע?
אפשר להתחיל בהרגל קטן ופשוט.
בכל ערב, לפני שאנחנו מסיימים את היום, נשאל את עצמנו שתי שאלות:

מה חדש למדתי היום?
זו מנת הידע שלי.
ואז נשאל:

ממה השתחררתי היום?

מדעה קדומה? מכעס? מהרצון לנצח בוויכוח? מהרגל שאינו טוב לי? מהצורך להרשים? מהצורך להיות תמיד צודק?

ואפשר להוסיף עוד משימה אחת: פעם בשבוע להקשיב באמת לאדם שאנחנו לא מסכימים איתו. לא להקשיב כדי למצוא את הרגע שבו נוכל לענות לו, אלא להקשיב כדי להבין אותו.

שהרי חז"ל לא אמרו: איזהו חכם? מי שמשכנע את כולם.

הם אמרו: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם".

ידע הוא מה שאנחנו מצליחים להכניס לראש. חכמה היא גם מה שאנחנו מצליחים להוציא מהלב.

ידע מוסיף לנו עוד עובדה, עוד רעיון, עוד ספר ועוד תשובה. חכמה לפעמים עושה בדיוק את ההפך. היא מורידה מאיתנו כעס, גאווה, דעה קדומה, פחד, הרגל ישן או את הצורך להיות תמיד צודקים.

כי בסופו של דבר, האדם הגדול איננו בהכרח זה שיודע יותר מכולם.

האדם הגדול הוא זה שלא הפסיק ללמוד.

זה שבכל יום מסוגל להוסיף לעצמו משהו חדש, ובאותו יום גם להיפרד ממשהו ישן שמנע ממנו להיות אדם טוב יותר.

ידע הוא ללמוד משהו חדש בכל יום. חכמה היא להשתחרר ממשהו בכל יום.

חברות וחברים, מודה לכם על קריאת המאמרים, לרבות על הערותיכם והארותיכם.

משה דנוך, עבדכם הנאמן