שנים ניסיתי לברוח מהצל של עצמי, עד שהבנתי שהוא ההוכחה שיש עליי אור

האדם אינו נמדד בכך שאין לו צל, אלא בכך שהוא מבין שהצל הוא ההוכחה שהוא עומד מול אור. כמה מאיתנו בורחים מהצל? מהפחדים, מהכישלונות, מהעבר, מהטעויות, מהחולשות ומהספקות. נדמה לנו שאם רק נצליח להסתיר אותם, נהיה שלמים יותר. אך האמת הפוכה לחלוטין. הצל אינו האויב שלנו. הצל הוא העדות לכך שאנו עומדים מול אור. מי שאין לו צל , כנראה גם אינו ניצב מול מקור של אור.

היהדות מעולם לא ביקשה ליצור אדם מושלם. היא ביקשה ליצור אדם המתקן את עצמו. הרמב"ם מלמד בפתח הלכות תשובה "אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה." כלומר, האדם הגדול אינו מי שמעולם לא נכשל, אלא מי שמסוגל לעמוד שוב מול אותו "צל" ולבחור אחרת. הרמב"ם מוסיף בשמונה פרקים, שהדרך הראויה היא "דרך האמצע". גם תכונות שנראות לנו כחולשות יכולות להפוך למקור של עוצמה כאשר האדם מכוון אותן אל הטוב. רעיון זה משתלב היטב עם דברי שלמה המלך . " כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם ."(משלי) הפסוק אינו אומר שהצדיק אינו נופל, אלא שהוא יודע לקום. וכן אמר הנביא מיכה " כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, ה' אוֹר לִי ."(מיכה) וחז"ל הוסיפו, "במקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד."(ברכות) מפני שמי שפגש את החושך שבתוכו והפך אותו לאור, הגיע למדרגה רוחנית מיוחדת.

הקב"ה מצווה את יונה ללכת לעיר נינווה ולהזהיר את תושביה שישובו מדרכם הרעה. אולם יונה אינו רוצה לקבל את השליחות. הוא יורד ליפו, עולה על אונייה לתרשיש ומנסה לברוח. אלא שאדם יכול לברוח ממקום למקום, אך אינו יכול לברוח מעצמו. הים סוער, האונייה מיטלטלת, והמלחים מבינים שאין זו סערה רגילה. לאחר שהפילו גורלות, נופל הגורל על יונה. הוא מודה ואומר להם, " שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם ."(יונה) יונה מושלך אל הים ונבלע במעי הדג. דווקא במקום החשוך ביותר, כשהוא לבדו עם מחשבותיו, הוא מפסיק לברוח. הוא מתפלל, מתבונן בעצמו ומקבל מחדש את שליחותו. כאשר הדג מקיא אותו אל היבשה, יונה אינו אותו אדם. הוא הולך לנינווה, ממלא את שליחותו, ועיר שלמה משנה את דרכה. כמה עמוק המסר! פעמים רבות אנו חושבים שהבעיה נמצאת במקום העבודה, בזוגיות, בעיר שבה אנו חיים או באנשים שסביבנו. אנו מחליפים מקומות, תפקידים וסביבות, אך מגלים שהצל ממשיך ללוות אותנו. מדוע? מפני שהצל איננו נמצא בחוץ, הוא נמצא בתוכנו. יונה מלמד אותנו שהרגע שבו האדם מפסיק לברוח מעצמו הוא גם הרגע שבו הוא מתחיל לגלות את האור שבתוכו.

הפסיכולוג השווייצרי קרל גוסטב יונג טבע את המושג "הצל", המתאר את אותם חלקים באישיות שאנו מעדיפים להסתיר. "אין האדם נעשה נאור בכך שהוא מדמיין אור, אלא בכך שהוא נעשה מודע גם לחושך שבתוכו. כלומר. אין תיקון ללא הכרה, ואין צמיחה ללא התמודדות.

כיצד נחנך את עצמנו ליישם את המסר ?

להפסיק לברוח מהטעויות - כל טעות היא שיעור שהחיים מבקשים ללמד אותנו.

לערוך חשבון נפש יומי- בסוף כל יום נשאל את עצמנו. מה למדתי היום? במה השתפרתי?

לראות בקושי הזדמנות - במקום לשאול "למה זה קרה לי?", נשאל "מה אני יכול ללמוד מזה?"

לזכור שכל צל מעיד על אור - כל עוד אנו מתמודדים, מתקדמים ושואפים להיות טובים יותר, האור כבר מאיר את דרכנו.

לסיום, המשימה שלנו איננה להילחם בצל, אלא להתקרב אל האור. ככל שנתקרב יותר אל האמת, אל הערכים, אל שליחות חיינו ואל בורא עולם. הצל ילך אחרינו, ולא לפנינו. והמסר, אל תפחד מן הצל שלך. הוא אינו מעיד שאתה חי בחושך, הוא מעיד שאתה עומד מול אור. האדם הגדול אינו זה שאין לו צל, אלא זה שמפסיק לברוח ממנו, פונה אל האור, ומגלה שהצל שהיה נדמה כאויב, היה למעשה ההוכחה שהאור כבר האיר את חייו.

חברים וחברות מודה לכם על קריאת המאמרים השבועיים לרבות על הערותיכם והארותיכם.

משה דנוך, עבדכם הנאמן.