פרשת משפטים - צדק שמחנך, חסד שמרים, וחברה שיודעת לראות את החלש

פרשת משפטים עוסקת בנושאים רבים ומגוונים, מצוות ״בין אדם לחברו״ ומצוות ״בין אדם למקום״. על כל פסוק מהפרשה נשפך ים של דיו, וחלק גדול מדיני הגמרא שנפסקו להלכה יונקים ממנה.
המטרה של החוקים אינה רק להסדיר סדר חברתי, אלא לבנות חברה מתוקנת ונורמטיבית. לכן חייבים כללים ברורים להתנהלות קולקטיבית נכונה, שבמרכזה עזרה ונתינה לזולת, וראייה אמיתית של האחר.

עבד עברי - ענישה שמחנכת ולא מדרדרת

הפרשה פותחת במושג ״עבד עברי״. מדובר ביהודי שעשה מעשה לא ראוי כגון גניבה, ואין בידו לשלם ולהחזיר את מה שגנב. לפי התורה, במקום כלא, שעלול להפוך את האדם ל״מקצוען״ בדברים לא טובים, הוא ״נמכר בגנבתו״.

אדם אחר, גדול והגון, משלם את חובו, והגנב עובד אצלו שש שנים. בשנה השביעית הוא יוצא לחופשי (או ביובל, לפי התנאים). המטרה ברורה: להכניס את האדם למסגרת של עבודה, למידה וחינוך, אצל אדם חכם והגון, כדי שיתיישר לדרך המוטב, יבין את טעותו, וילמד דרך ארץ, מוסר ומעשים טובים.

זכויות סוציאליות שמרימות אדם מהקרקע

כיוון שעבד עברי נחשב כשכיר, מוטלת על האדון חובה לספק לו זכויות סוציאליות גבוהות במיוחד: אוכל, שתייה ומגורים.

ולא סתם מגורים, אלא ברמה של האדון עצמו. אם בעל הבית ישן כמו במלון חמישה כוכבים, כך גם העבד. חז״ל אף מדגישים שאם יש כרית אחת - העבד קודם לבעל הבית.

הרמב״ם פוסק שבעל הבית חייב לדאוג גם להוריו של העבד ולכלכל אותם, כי אם הבן משמש כעבד אין מי שידאג להוריו. ואם העבד נשוי ויש לו ילדים, כאשר האדון מסכים לקנות אותו, הוא מתחייב גם לדאוג ולכלכל את אשתו וילדיו.

וכאן מגיע עיקר גדול נוסף: אסור להשפיל ולבזות אותו, אסור לקרוא לו ״עבד״ או לכנות אותו בשמות גנאי, כי המטרה היא להרים אותו מהנפילה ולא חלילה לדרדר אותו. אסור לתת לו עבודות משפילות שבעל הבית לא היה עושה אפילו תמורת כסף.

חז״ל אמרו במסכת קידושין דף כ׳: ״כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו״.

בסיום שנות עבודתו, התורה מצווה את האדון ״הענק תעניק״: לתת לו מתנות ביד רחבה ממה שיש לך, צאן, בקר ועוד. זו הכרת הטוב על שהותו ועבודתו, ובעיקר חיזוק משמעותי כדי שלא יחזור לדרך הפשע, שיהיה לו במה להתחיל את החיים מחדש.

כמה חכמה וכמה אהבה יש בתורה הקדושה שלנו כלפי כל אדם, אפילו כלפי מי שסטה מן הדרך הישר.

אם נתבונן, רוב מצוות התורה עוסקות בבנייה של אחווה ודאגה לזולת. התורה מצווה אותנו לשים לב במיוחד לאנשים ש״חלשים״ מאיתנו: יתום ואלמנה, והכוונה לכל אדם שנמצא בעמדה פגיעה, מתחתיך, או תלוי בך.

לפני כמה חודשים הגיע אליי יהודי מכפר סבא. הייתה לו שכנה בודדה שעושה להם צרות: מוציאה עליהם מרירות, צועקת על הילדים, מזמינה משטרה ופקחים ללא סיבה.

בתור התחלה ניסיתי לשקף לו את הצד שלה, ומהיכן נובע היחס העוין. היא מסכנה וחיה לבד ללא ילדים. כשהיא שומעת ילדים משחקים, זה מזכיר לה שאין לה ילדים. כשמזמינים חברים והרחוב עמוס במכוניות, זה מזכיר לה את הלבד שלה. זה לא בהכרח מתוך רוע, אלא מתוך צער.

לכן הצעתי לו: כשאתם רואים אותה - לברך לשלום. אם אשתך אופה עוגה או לחם, תשמחו אותה ותראו לה שחשבתם עליה. ובחג - משלוח מנות מיוחד. ואמרתי לו שאני מוכן לבוא אליהם לבית לשיעור תורה, בתנאי שיזמינו גם אותה כאחת האורחות.

וברוך ה׳ מאז כל היחס שלה השתנה. ״לשון רכה תשבר גרם״. לפעמים כל מה שצריך זו ״אהבת חינם״.

פרשת משפטים מלמדת אותנו שהחוקים אינם רק סעיפים. הם דרך חיים שמביטה באדם, מבינה חולשה, מציבה גבולות, ומחזירה תקווה. חברה בריאה לא נמדדת רק באכיפה, אלא ביכולת לתקן, להרים, ולראות את מי שלא רואים.

שבת שלום ומבורך ובשורות טובות אמן.