'האנטישמיות מתגברת, ליישב את יהודי אירופה בנגב': נחשפו מכתבי האזהרה של בן גוריון מלפני 91 שנה

כמה יהודים תוכל ארץ ישראל לקלוט אם ייאלצו לעזוב את ארצותיהם, והיכן יוכלו להתיישב ולעבוד? יותר מעשור לפני הקמת המדינה, דוד בן-גוריון הציב את השאלות האלה בפני לואי ברנדייס, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית וממנהיגי התנועה הציונית שם. לקראת יום הזיכרון הממלכתי, במלאת 53 שנים לפטירתו, מציגים המכון למורשת בן-גוריון וארכיון בן-גוריון מכתב מ-5 בינואר 1934 ותזכיר מ-4 ביוני 1935. 

במכתב הראשון, שנכתב כשנה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, סיפר בן-גוריון לברנדייס מה ראה בביקור קצר באנגליה ובצרפת. לדבריו, 'גרעין הפרופגנדה המורעלת של הנאצים נגד היהודים' החל להתפשט גם שם, באטיות וכמעט בלי שיבחינו בכך.
לפי המכתב שהביא המכון, בן-גוריון העריך באותה עת כי הארץ מסוגלת לקלוט כ-50 אלף עולים יהודים בשנה. הוא ביקש מההנהגה הציונית להביא בחשבון שני דברים במקביל, את מצוקת היהודים ואת יכולת היישוב בארץ לספק לעולים קרקע, פרנסה ותנאים שיאפשרו להם לבנות את חייהם.

בארות בנגב, חקלאות ודיג ליד אילת
ביוני 1935 שלח בן-גוריון לברנדייס תזכיר שכותרתו 'בעיית הקרקע ביחסה המיוחד לנגב ולאילת'. הוא העריך ששטחי ההתיישבות הקיימים מתקרבים למיצוי והציע לפתח שטחים נוספים בנגב באמצעות אגירת מי גשמים וקידוח בארות. בתזכיר התייחס גם לתושבים הערבים הנוודים בנגב והציע להקצות להם קרקע להתיישבותם.
למפרץ אילת הקדיש בן-גוריון הצעה מעשית. הוא ביקש להקים סמוך לאום רשרש יישוב של 50 עד 100 חלוצים שיעסקו בחקלאות ובדיג. הוא העריך כי יידרשו לכך 20 אלף לירות ארץ ישראליות, בין השאר לרכישת קרקע, למגורים, לציוד דיג ולמטוסים שיקשרו את היישוב למרכז הארץ. הוא צפה שהיישוב לא יניב רווחים בשנותיו הראשונות, וראה במפרץ פתח למסחר עם אסיה. 
איתן דוניץ, מנכ'ל המכון למורשת בן-גוריון, אמר כי מה שמעסיק אותו בקריאת המסמכים היום הוא המעבר מאזהרה לתוכנית מעשית. לדבריו, בן-גוריון שאל כבר אז 'מה אנחנו צריכים לעשות כדי להבטיח שליהודים יהיה לאן להגיע, היכן לחיות ואיך לבנות את עתידם'.
טקס האזכרה הממלכתי ייערך ביום שני, 16 בנובמבר 2026, באחוזת הקבר במדרשת בן-גוריון. לפי הודעת המכון, נשיא המדינה יצחק הרצוג צפוי להשתתף בטקס.