מהנגב לרשימת הליכוד: הלוחם שאיבד את שתי רגליו ונבחר על ידי נתניהו

לא בכל יום נכנס לרשימת הליכוד אדם שסיפור חייו עבר בתוך זמן קצר משדה הקרב בעזה, דרך מסע שיקום מפרך ועד לטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. אלישע מדן, לוחם המילואים שאיבד את שתי רגליו במלחמה, נבחר בידי בנימין נתניהו להשתלב ברשימת הליכוד לכנסת.
ברשימה הסופית שובץ מדן במקום ה-15. אלא שהמיקום הוא רק פרט אחד בסיפור גדול בהרבה. עבור הליכוד מדובר בבחירה שמביאה למפלגה דמות המזוהה עם דור הלוחמים של המלחמה, עם ההתיישבות, עם הנגב ובעיקר עם מסר ציבורי של שיקום ואחדות.

הקשר של מדן לדרום החל עוד לפני המלחמה. הוא היה ממייסדי היישוב אביגיל שבדרום הר חברון, ובהמשך קבע את ביתו בקיבוץ כרמים שבמועצה האזורית בני שמעון. שם הוא מתגורר עם רעייתו מרים וששת ילדיהם.
מדן גדל בבית ציוני דתי. אביו הוא הרב יעקב מדן, מראשי ישיבת הר עציון. למרות הרקע האידיאולוגי המובהק, בשנים האחרונות הפך אלישע מדן לדמות שמבקשת לדבר גם על המכנה המשותף בין חלקיה השונים של החברה הישראלית.
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוא התייצב לשירות מילואים. הוא כבר היה בגיל שבו יכול היה להישאר בבית, אך בחר להצטרף לחבריו ולצאת ללחימה.
בנובמבר 2023, במהלך פעילות מבצעית בבית חאנון שבצפון רצועת עזה, אירע פיצוץ קשה. ארבעה מחבריו לכוח נהרגו ולוחמים נוספים נפצעו. מדן נפצע באורח אנוש ואיבד את שתי רגליו מעל הברך.

מסע השיקום שהפך לשליחות
מאותו רגע החל עבורו קרב חדש. לא מול מחבלים ולא בתוך סמטאות עזה, אלא מול הכאב, האובדן והצורך ללמוד מחדש פעולות שבעבר היו מובנות מאליהן.
מסע השיקום הפיזי והנפשי שלו הפך אותו לאחת הדמויות המזוהות עם פצועי המלחמה. הוא בחר לדבר בפומבי על ההתמודדות, על המחיר ששילמה משפחתו ועל ההחלטה להמשיך לחיות בעוצמה למרות הפציעה.
גם לאחר שאיבד את שתי רגליו, מדן הבהיר כי אינו מתחרט שיצא לקרב. המסר שחזר בדבריו היה פשוט: "החיים מתוקים, מתוקים, מתוקים. תעריכו את החיים שלכם".
ביום העצמאות ה-77 נבחר מדן להדליק את משואת השיקום וההחלמה. את המשואה הקדיש לפצועים בגוף ובנפש, לבני משפחותיהם, לצוותים הרפואיים ולכל מי שמלווה אותם בדרך הארוכה בחזרה לחיים.
על הבמה בהר הרצל הוא הביא גם את הסיפור של קיבוץ כרמים, קהילה שבה חיים יחד דתיים וחילונים. משם יצא המסר שלו לחברה הישראלית כולה: "אסור שיפרידו בינינו".

מה הערך שהוא מביא לליכוד?
השריון של מדן מעניק לליכוד דמות שאינה מגיעה מהמסלול הפוליטי הרגיל. הוא אינו עסקן מפלגתי ותיק או נבחר ציבור שמתקדם מתחנה לתחנה, אלא אזרח שהפך בעל כורחו לסמל של המלחמה ושל תהליך השיקום שבא בעקבותיה.
הוא מביא עמו קשר ישיר לעולמם של לוחמי המילואים, פצועי צה"ל ובני משפחותיהם. אם ייבחר לכנסת, הוא עשוי להפוך לקול מרכזי בנושאים כמו שיקום פצועים, זכויות נכי צה"ל, נגישות, סיוע למשפחות המילואים והטיפול בלוחמים המתמודדים עם פציעות נפשיות.
למדן יש גם ערך מקומי ברור. הוא מגיע מההתיישבות בדרום הר חברון וכיום חי בנגב. עבור תושבי הדרום, שמרגישים לעיתים כי מוקדי קבלת ההחלטות רחוקים מהם, הוא עשוי להביא לכנסת היכרות בלתי אמצעית עם חיי הקהילות, ההתיישבות והאתגרים שמחוץ למרכז הארץ.
בנוסף, סיפורו מאפשר לליכוד להציג מועמד בעל שורשים בציונות הדתית, אך כזה שמדגיש את הצורך בחיבור בין המגזרים. בתקופה שבה החברה הישראלית נותרה מפולגת וכואבת, המסר הזה עשוי לדבר גם אל קהלים שמעבר לבסיס המפלגתי המובהק.

המבחן האמיתי יתחיל בכנסת
הסיפור האישי של מדן הוא עוצמתי, אך אם ייבחר, הציבור יצפה ממנו לתרגם אותו לעבודה פרלמנטרית. השריון מעניק לו במה, אך המבחן יהיה ביכולתו לקדם תקציבים, חקיקה ופתרונות מעשיים עבור פצועי המלחמה, נכי צה"ל, משפחות המילואים ותושבי הדרום.
השילוב שלו ברשימה מאפשר לנתניהו להציג פנים אחרות לצד הפוליטיקאים המוכרים. לוחם שנפצע אנושות, אב לשישה, איש התיישבות ותושב הנגב, שמגיע לזירה הציבורית מתוך אחד האירועים הקשים בחייו.
עבור אלישע מדן, הדרך לרשימת הליכוד לא החלה במסדרונות המפלגה. היא החלה בהחלטה לצאת למילואים, המשיכה בקרב שבו איבד את חבריו ואת שתי רגליו, ועברה דרך שיקום שהפך לסיפור לאומי. כעת הוא מבקש להפוך את הסיפור הזה לכוח ציבורי ולתת בכנסת קול למי שהמלחמה שינתה את חייהם לתמיד.