האם המילואים מפרקים משפחות? הנתון שמפתיע – והכוכבית שחייבים להכיר

אחרי תקופות מילואים ארוכות, חוסר ודאות, עומס כלכלי והיעדרות ממושכת מהבית, הטענה ששירות המילואים מוביל לגל של פרידות וגירושים הפכה כמעט למוסכמה בשיח הציבורי. אלא שנתונים חדשים שפרסם הביטוח הלאומי מציגים תמונה מפתיעה: לפחות לפי הרישומים הקיימים, שיעור הפרידות והגירושים בקרב משרתי המילואים אינו חורג מהממוצע באוכלוסייה.
עם זאת, קריאה מדוקדקת של הנתונים מגלה כי התמונה מורכבת הרבה יותר – וגם שהמספר הבולט ביותר בפרסום הרשמי דורש הסבר.

רק 3% מוגדרים גרושים או פרודים
לפי נתוני הביטוח הלאומי שפורסמו ב-4 באוגוסט 2026, 44% ממשרתי וממשרתות המילואים הם נשואים או ידועים בציבור, 53% רווקים, 0.5% אלמנים ו-3% בלבד מוגדרים גרושים או פרודים.
הביטוח הלאומי מסר כי מתוך אותה קבוצה של גרושים ופרודים, כ-26% נפרדו או התגרשו לאחר תקופת השירות הראשונה שלהם. במוסד השוו את הנתון לממוצע ארצי של כ-28% והסיקו כי לא נמצאה חריגה בשיעור הגירושים בקרב מערך המילואים.
כאן נמצאת הכוכבית החשובה: הנתון של 26% אינו מתייחס לכלל משרתי המילואים. הוא מתייחס רק ל-26% מתוך קבוצת הגרושים והפרודים, המהווה 3% מכלל המערך. כלומר, אין בסיס לכותרת שלפיה אחד מכל ארבעה משרתי מילואים התגרש בעקבות השירות.
גם ההשוואה לממוצע הארצי אינה מאפשרת לבדה לקבוע שהמילואים אינם משפיעים על הסיכוי לגירושים. בהודעה הפומבית לא פורטו מספר המשרתים שעליהם נערכה הבדיקה, משך המעקב, ההגדרה המדויקת של ״תקופת השירות הראשונה״ או התאמות לגיל ולמשך הנישואים. הפרטים האלה חשובים במיוחד משום ש-53% ממשרתי המילואים הם רווקים, ובפרסום קודם של הביטוח הלאומי נמצא כי הגיל החציוני של המשרתים הוא 29.

אין גל גירושים מוכח, אבל המצוקה הזוגית אמיתית
הנתונים המנהליים של הביטוח הלאומי בוחנים שינוי רשום במצב המשפחתי. הם אינם מודדים את המתח בתוך הבית, את השחיקה בזוגיות או מחשבות על פרידה שעדיין לא הפכו לגירושים בפועל.
כאן נכנס לתמונה סקר משפחות משרתי המילואים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך באפריל ובמאי 2025 בקרב בני ובנות זוג של מי ששירתו בשגרה או בצו 8 מאז 7 באוקטובר 2023.
לפי הסקר, כמחצית מבנות הזוג הנשואות למשרתי מילואים דיווחו כי הקשר הזוגי נפגע בעקבות השירות. מבין מי שדיווחו על פגיעה, 34% אמרו שהמצב הוביל אותן לחשוב על פרידה או גירושים.
הקשר בין משך השירות לבין הפגיעה בזוגיות היה ברור: 36% מבנות הזוג של מי ששירתו עד 50 ימים דיווחו על פגיעה בקשר, לעומת 45% בקרב מי שבני זוגן שירתו 50 עד 100 ימים ו-57% בקרב בנות זוג של מי ששירתו יותר מ-200 ימים.

גם הילדים משלמים מחיר
הפגיעה אינה נעצרת ביחסים בין בני הזוג. 52% מבנות הזוג דיווחו על שינוי לרעה במצבם הנפשי של הילדים בעקבות שירות המילואים. בקרב משפחות שבהן המשרת שירת עד 50 ימים עמד השיעור על 35%, ואילו בקרב משפחות של מי ששירתו 200 עד 250 ימים הוא זינק ל-63%.
עוד נמצא כי 61% מבנות הזוג נזקקו לסיוע כלשהו בעקבות השירות. 55% נזקקו לסיוע נפשי או רגשי, 38% לסיוע כלכלי ו-35% פנו בפועל לקבלת סיוע נפשי עבורן או עבור ילדיהן.
אלה נתונים שאינם מעידים בהכרח על פירוק המשפחה, אך הם כן מצביעים על עומס כבד ומתמשך. הם גם מסבירים כיצד ייתכן שבנתוני הביטוח הלאומי עדיין לא נראה שיעור גירושים חריג, בעוד שבתוך הבתים משפחות רבות כבר מתמודדות עם שחיקה עמוקה.

שני מאגרי נתונים, שתי שאלות שונות
למעשה, אין סתירה בין פרסום הביטוח הלאומי לסקר הלמ״ס. הביטוח הלאומי בוחן תוצאה רשמית וסופית יחסית – שינוי במצב המשפחתי. הלמ״ס בוחנת את החוויה המשפחתית בזמן השירות ולאחריו: פגיעה בקשר, מצוקה רגשית, קשיים אצל הילדים וצורך בסיוע.
גירושים הם לעיתים תוצאה שמגיעה חודשים ואף שנים לאחר תחילת המשבר. לכן מוקדם להסיק מהנתונים הקיימים שהשירות הממושך אינו מגדיל את הסיכון לפרידה בעתיד. מנגד, גם אין כיום בסיס נתונים שמוכיח כי נוצר גל גירושים חריג בקרב משרתי המילואים.
המסקנה המדויקת יותר היא שהמילואים לא הובילו, לפחות עד כה, לעלייה מוכחת בגירושים הרשומים – אבל המחיר המשפחתי כבר ניכר היטב. ככל שתקופות השירות מתארכות, כך גדלים הדיווחים על פגיעה בזוגיות ובמצבם הנפשי של הילדים. המבחן האמיתי של המדינה אינו רק כמה זוגות הגיעו לרבנות, אלא כמה משפחות יקבלו סיוע לפני שהמשבר יהפוך לבלתי הפיך.