סגירת מעגל בבית רחל מאופקים: הדרגה שהוענקה לבנה בהפתעה

רגע מרגש במיוחד התרחש בבית משפחת אדרי באופקים, הבית שהפך לאחד מסמלי הגבורה של 7 באוקטובר. במעמד פיקוד מחוז דרום במשטרה, הוענקה בהפתעה דרגת רב-פקד לאביתר אדרי, בנה של רחל אדרי, המוכרת לכל כ"רחל מאופקים".

הטקס התקיים בביתם של רחל ודוד אדרי ז"ל, המקום שבו הוחזקו בני הזוג כבני ערובה במשך שעות ארוכות בידי מחבלים, עד שחולצו על ידי לוחמי הימ"מ. עבור משפחת אדרי, שוטרי מחוז דרום ותושבי אופקים, מדובר היה ברגע טעון במיוחד, שבו המקום שהיה זירת אימה הפך לרגע של גאווה, הוקרה והמשכיות.

את הדרגה העניקו לאביתר מפקד מחוז דרום, ניצב חיים בובליל, וסגן מפקד המחוז הדרומי, תנ"צ אפי שימן. שימן עצמו נכנס לתפקיד מפקד מרחב הנגב בבוקר 7 באוקטובר, בעיצומה של הלחימה באופקים, ופיקד מקרוב על הכוחות שפעלו לבלימת המחבלים ולהצלת חיי התושבים.

אביתר אדרי שירת באותה שבת כקצין בתחנת שדרות. בזמן שיצא להילחם מול המחבלים, נודע לו כי מחבלים חדרו לבית הוריו באופקים וכי הם מוחזקים כבני ערובה. מאז אותו יום ממשיך אדרי לשרת במחוז דרום, וכיום הוא משמש קצין כשירויות ומדריך ירי ולחימה, במסגרת תפקידו בהכשרת שוטרי המחוז ובחיזוק המוכנות המבצעית שלהם.

הענקת הדרגה דווקא בבית המשפחה הפכה את האירוע לסגירת מעגל אישית ומשטרתית. מהמקום שבו התרחש אחד האירועים הקשים והמורכבים של אותה שבת, נוצר רגע שמסמל עמידה, חוסן והמשך שליחות.

מפקד מחוז דרום, ניצב חיים בובליל, אמר במעמד הענקת הדרגה: "הענקת הדרגה לאביתר דווקא כאן, בבית משפחת אדרי, היא רגע שמבטא את עוצמת הרוח של משפחות השוטרים, של תושבי אופקים ושל המחוז הדרומי כולו. אביתר מייצג דור של שוטרים וקצינים שפעלו ופועלים מתוך שליחות ואומץ לב. זהו רגע של גאווה למשפחה ולמחוז הדרומי".

סגן מפקד המחוז הדרומי, תנ"צ אפי שימן, הוסיף: "בבוקר ה-7 באוקטובר העיר אופקים הפכה לזירת לחימה קשה ומורכבת. סביב בית משפחת אדרי פעלו שוטרים ולוחמים תחת אש ובתנאים בלתי אפשריים, תוך גילוי אומץ לב, נחישות ודבקות במשימה, במטרה לבלום את המחבלים ולהציל חיי אדם. היום, באותו המקום, אנו עומדים לצד אביתר ומשפחת אדרי ברגע של גאווה והתרגשות, ומצדיעים לגבורת השוטרים ולמחויבותם להמשיך ולהגן על תושבי הדרום".

בבית משפחת אדרי, שבו נצרב אחד מסיפורי הגבורה המוכרים ביותר מאותה שבת, רגע הענקת הדרגה היה הרבה מעבר לטקס משטרתי. הוא היה תזכורת לכאב, לאובדן, לאומץ הלב ולבחירה להמשיך לשרת גם אחרי היום ששינה את חייה של משפחה שלמה ושל מדינה שלמה.