מכון ריפמן: 'רע''מ והתנועה האסלאמית מטמיעות בנגב שיח לעומתי. הסיכון אינו רק במילים - אלא בהקשר''

מחקר חדש של מכון ריפמן לפיתוח הנגב, בהובלת ד"ר שמעון עוז, ראש מערך המחקר של המכון, מעלה טענה חריפה בנוגע לפעילות רע"מ והתנועה האסלאמית בנגב: לצד פעילות אזרחית, חברתית וקהילתית, נטען כי הן בונות תשתית רעיונית, דתית ולאומית-פלסטינית לעומתית, שעלולה להעמיק את המתח בין החברה הבדואית בנגב לבין המדינה.
המחקר, שכותרתו 'התנועה האסלאמית בנגב: בין קידום חברתי לתשתית רעיונית לעומתית', בוחן את מקומה של התנועה האסלאמית בישראל בנגב, ובפרט את חלקה בעיצוב מאבקם של הבדואים מול המדינה. על פי תקציר המחקר, לצד תרומתה האפשרית של התנועה לשיפור מצבם של הבדואים בנגב, השיח הדתי והרעיוני שהיא מנחילה עלול לפגוע במרקם היחסים עם המדינה, משום שהוא מעניק למאבק הקרקעות לשון טעונה של עמידה, משמרת, שליחות והתמדה קולקטיבית.

בהודעת מכון ריפמן נטען כי ניתוח של פרסומים והתבטאויות פומביות לאורך עשור חושף פער בין השיח שמופנה לציבור הישראלי בעברית לבין השיח בערבית. לפי המכון, בעברית מדובר בדרך כלל בשפה של תקציבים, תשתיות, סעד, רווחה וזכויות אזרח, ואילו בערבית מופיעים מושגים כמו 'חזית', 'עמידה איתנה', 'נכבה' ו'מאבק מתמשך'.
המחקר מתייחס גם לאבחנה המקובלת בין הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שהוצא מחוץ לחוק, לבין הפלג הדרומי ורע"מ. לפי החוקרים, שלושת הגורמים חולקים מסגרת רעיונית-נורמטיבית המכונה 'וסטיה', זרם מרכזי בעולם האחים המוסלמים. עם זאת, המחקר מדגיש כי הוא אינו טוען לזהות בין הזירה הנגבית לבין חמאס, ואינו מוכיח כוונה לאלימות, אלא בוחן 'פוטנציאל פרשני וסיכון מותנה' בלבד.

רבאט, צומוד וצבר: המילים שמעסיקות את החוקרים
ליבת המחקר עוסקת בשלושה מונחים החוזרים, לטענת החוקרים, שוב ושוב בפרסומי התנועה האסלאמית וגורמים הקשורים אליה: 'רבאט', 'צומוד' ו'צבר'.
במחקר מוסבר כי 'רבאט' הוא מונח שמקורו במסורת האסלאמית, ושבהקשרים מסוימים קשור להתייצבות מתמשכת בחזית או בגבול; 'צומוד' הוא מונח המזוהה עם שיח פלסטיני של עמידה איתנה והיאחזות בקרקע; ו'צבר' הוא מונח דתי-מוסרי שמשמעותו סבלנות, התמדה ונכונות לשאת מחיר לאורך זמן. לפי המחקר, בהקשר הנגבי שלושת המונחים מתמזגים לשפה של הישארות, עמידה, נוכחות קולקטיבית והמשכיות מאבק סביב סוגיית הקרקעות.
בהודעת המכון נטען כי פעילות קהילתית ורווחתית בנגב 'מולבשת' לעיתים בלקסיקון שמשמעותו עשויה להתפרש, בהקשרים אחרים, כלשון מאבק חריף ואף צבאי. עם זאת, חשוב להדגיש כי גם על פי המחקר עצמו, אין טענה שהשימוש במונחים אלה מוביל בהכרח לאלימות, אלא שמדובר בשפה שעלולה לקבל משמעות אחרת במצבי קיצון כמו הריסות נרחבות, פינויים כפויים או עימותים חריפים.

נאום מה-25 במאי (עמוד רשמי)
 

'מחנות הרבאט והצומוד' בנגב
אחד המוקדים הבולטים במחקר הוא מה שמכונה 'מחנות הרבאט והצומוד', הנערכים בנגב לאורך שנים. לפי הודעת מכון ריפמן, במחנות אלה מבוצעים פרויקטים בכפרים הבלתי מוכרים, אך עצם שמם, לטענת החוקרים, מגדיר את הנגב ואת מאבק הבדואים מול המדינה כשדה של עמידה וחזית פעילה.
בהודעה מצוטט טקס סיום מחנה רבאט וצומוד שנערך ב-15 במאי 2026, שבו לפי המכון נאמרו ביטויים חריפים על היאחזות בקרקע 'עד יום הדין'. עוד נטען כי דוברים שונים השתמשו במונחים כמו 'נכבה' ו'מאבק מתמשך'.
בנספח נוסף שצורף לחומרים מובא, בין היתר, תיעוד לכאורה מסרטון פייסבוק של מנסור עבאס לאחר הריסת בתים בכפר אל סר במערב שגב שלום. לפי הנספח, כותרת הסרטון בערבית הייתה 'הנגב הוא המנצח והמערכה עדיין נמשכת', ובתוכנו הופיעו ביטויים על מאבק ארוך, היאחזות בקרקע והמשך ההתמודדות מול מדיניות הממשלה.

‘הסיכון אינו רק במילים - אלא בהקשר’
החוקרים מצביעים על שלושה גורמים סביבתיים שלטענתם מגבירים את הסיכון: מאבק קרקעות טעון במיוחד בכפרים הבלתי מוכרים, שבו הריסות בתים עלולות להיתפס כגירוש; הזדהות לאומית-פלסטינית גוברת בקרב חלק מהדור הצעיר הבדואי; והיקף נרחב של נשק בלתי חוקי בנגב, שעל פי הערכות שונות מגיע לעשרות אלפי כלי נשק ואף יותר.
לכן, המסקנה שמציג מכון ריפמן אינה מסתפקת בהמלצה ביטחונית בלבד. לפי המחקר, נדרשת מדיניות כפולה: מצד אחד הכרה, תכנון והקצאת משאבים רחבת היקף לקהילות הבדואיות, כדי לצמצם את המצוקה ואת הדלק שמזין את שיח העימות; ומצד שני מודעות מדינית וביטחונית לשפה הרעיונית שנבנית בשטח ולנקודה שבה היא עלולה, לפי החוקרים, להתגלגל לעימות אלים.

ד"ר שמעון עוז: ‘זו שאלה של עיצוב מחדש של המרחב הציבורי הבדואי בנגב’
ד"ר שמעון עוז, ראש מערך המחקר של מכון ריפמן לפיתוח הנגב, אמר כי התנועה האסלאמית נכנסה לנגב דרך שירותי רווחה וקהילה, על רקע ואקום מנהיגותי ומצוקה כלכלית.
לדבריו, 'מאבק יומיומי על תשתיות ותכנון קיבל ברבות השנים, וככל שגבר הלחץ מצד המדינה כלפי הבדואים בעיקר בתחום הריסת הבתים, לבוש של לקסיקון צבאי-דתי שממסגר את הנגב כקו חזית מול מדינת ישראל. זו אינה עוד שאלה של סכסוך קרקעות מקומי, אלא שאלה של עיצוב מחדש של המרחב הציבורי הבדואי בנגב'.
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, אמר כי לדבריו המדינה אינה קוראת מספיק את מה שרע"מ והתנועה האסלאמית כותבות ומצהירות בערבית. לטענתו, לצד שיח פרלמנטרי של תקציבים ואזרחות, מתקיים בשטח שיח של 'נכבה', 'נקמה' ו'מאבק מתמשך'. רזניק קרא למדיניות משולבת, שתכלול השקעה עמוקה באוכלוסייה הבדואית לצד מודעות מדינית וביטחונית לתהליכים הרעיוניים והחברתיים המתרחשים בנגב.