כלכלת בחירות, בלי בושה: הטבות מס ליו''ש אבל לא לבאר שבע

אם מישהו חיפש עוד הוכחה לסדרי העדיפויות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הוא קיבל אותה הלילה במליאת הכנסת. החוק להטבות מס ליישובי "אזור קו עימות מזרחי" עבר בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 32 תומכים מול 23 מתנגדים, והוא יחול על 60 יישובים ביהודה ושומרון. מעבר לעצם האישור, יש כאן פרט שמחדד עוד יותר את התחושה הציבורית הקשה: החוק ייכנס לתוקף רטרואקטיבית מינואר 2026, ויישאר בתוקף עד סוף 2027, עם אפשרות להארכה נוספת. במילים פשוטות, יש מי שלא רק קיבלו הטבה - אלא יקבלו אותה גם לאחור. 

וזה בדיוק מה שמקומם כל כך. כי הוויכוח כאן איננו על עצם מתן הטבות ליישובים שנמצאים תחת איום ביטחוני, אלא על הבחירה הפוליטית המובהקת לקדם עכשיו רק מסלול אחד. כבר בדיוני ועדת הכספים הוסר מהצעת החוק החלק שנגע לצפון, והוסבר כי הסוגיה של יישובי קו העימות בצפון תטופל בנפרד. גם הייעוץ המשפטי של ועדת הכספים הזהיר שהמהלך מעלה שאלות של שוויון, משום שהוא מקדם הטבות לאזור גיאוגרפי מסוים בלבד, בלי בחינה כוללת של כלל היישובים שמתמודדים עם איום ביטחוני דומה. 

הצפון, נכון לעכשיו, נשאר עם הבטחות. הממשלה אמנם אישרה תוכנית רחבה לחיזוק ולפיתוח יישובי קו העימות בצפון, אך בכל הקשור להטבות המס - שם עדיין מדובר במתווה שדורש הוראת שעה נפרדת וחקיקה משלימה. כלומר, בעוד ביהודה ושומרון זוכים כבר עכשיו לזיכוי רטרואקטיבי, תושבי הצפון ממשיכים להמתין לשלב הבא, בלי ודאות מלאה מתי ואם זה באמת יקרה. זה לא רק פער תקציבי - זה פער בסדרי עדיפויות. 

אבל אם הצפון נדחק הצידה, באר שבע אפילו לא נמצאת כרגע על המגרש. וזה כבר בלתי נתפס. לעיר יש הצעת חוק משלה לזיכוי ממס, והיא מונחת בכנסת מאז 2025. יותר מזה: במסמך רשמי של מרכז המחקר והמידע של הכנסת נקבע כי לפי שינוי התבחינים, באר שבע כן עומדת ברף - עם ניקוד משוקלל של 22.5. במסמך אף נכתב כי על בסיס הנתונים האלה באר שבע יכולה להגיע לשיעור הטבה של 13% ולתקרה מוגדלת, בדיוק משום שהיא גם בנגב וגם עומדת בתבחינים המעודכנים. כלומר, באר שבע אינה דורשת חסד. היא דורשת מה שכבר נבחן מקצועית ונמצא מוצדק. 

בבאר שבע זועקים את זה כבר חודשים. במרץ תקף ראש העיר רוביק דנילוביץ' את מדיניות הטבות המס הקיימת, שלדבריו מפלה את העיר אל מול סביבתה הקרובה, ובמאי נאלצה העירייה לפרסם הבהרה רשמית שלפיה הטבת המס לבאר שבע עדיין לא אושרה, בעקבות הודעות שקריות שהופצו לציבור. כלומר, בזמן שבמקומות אחרים החוק דוהר קדימה, בבירת הנגב עדיין צריך להזכיר לתושבים שהמדינה לא אישרה שום דבר. זו כבר לא רק אפליה תקציבית - זו תחושת השפלה אזרחית. 

וכאן כבר נכנסת הפוליטיקה במלוא הכוח. כי כשסמוטריץ' מקדם מסלול מהיר, רטרואקטיבי ומיטיב ליישובים שרבים מהם מזוהים עם ציבור הבוחרים שלו, בזמן שהצפון נדחה ובאר שבע נותרת מאחור - קשה לשכנע שמדובר במדיניות עיוורת ושוויונית. זה נראה כמו מהלך שמדבר קודם כל אל הבייס. והאירוניה מבחינתו ברורה: דווקא כשהציונות הדתית מתחילה לחזור בקושי מעל אחוז החסימה ברוב הסקרים, בדרך כלל סביב 4-5 מנדטים, הוא בוחר במהלך שעלול להיתפס שוב כסקטוריאלי, צר ומנותק מהצפון ומהדרום.