מעומר לשדה הקרב: החברה מהנגב שפיתחה לייזר ליירוט רחפנים

איום הרחפנים כבר מזמן אינו בעיה שולית או מטרד טקטי. מהמלחמה באוקראינה דרך הזירה הצפונית ועד שדות הקרב של השנים האחרונות, רחפנים קטנים, זולים וזמינים שינו את המשוואה המבצעית. מול האיום הזה, כל מערכת שמבטיחה יירוט מהיר, זול ונייד יותר מקבלת מיד תשומת לב מקצועית. בדיוק לתוך הפער הזה נכנסת DroneLight - מערכת לייזר ליירוט רחפנים שמפתחת חברת אש-טק מפארקטק עומר. 

המערכת אינה מיועדת להחליף את שכבות ההגנה הכבדות והאסטרטגיות, אלא להוסיף שכבת יירוט טקטית קרובה יותר לכוח המתמרן, לבסיסים, לצירים ולמרחבים שבהם זמן התגובה קצר במיוחד. זה גם ההבדל המרכזי בינה לבין מערכות לייזר גדולות יותר: DroneLight מוצגת כמערכת קומפקטית יותר, שנועדה לעבוד על פלטפורמות צבאיות סטנדרטיות ולא רק במתקנים ייעודיים. 

הנתונים שהחברה מציגה מסקרנים במיוחד: לפי אש-טק, המערכת מסוגלת להפיל רחפן בתוך שנייה עד שתיים, לספק כיסוי של כקילומטר, לפעול ב-360 מעלות, ולהגיע לקצב של עד 30 יירוטים בדקה בתרחישי נחיל. החברה מדברת גם על מעטפת אנרגטית נמוכה יחסית - סביב 4 קילו-ואט - לעומת מערכות לייזר רציפות כבדות יותר, שדורשות לעיתים יותר מ-20 קילו-ואט. אם הנתונים הללו יעמדו גם במבחני שדה ובהבשלה מבצעית, מדובר בפתרון שעשוי להיות משמעותי מאוד בזירת הלחימה המודרנית. 

הלב הטכנולוגי של המערכת הוא בגישה השונה שלה: במקום קרן רציפה שמחממת את המטרה לאורך זמן, DroneLight מבוססת על לייזר פולסי - פולסים קצרים ועוצמתיים שפוגעים בחומר עצמו ומבצעים אבלציה, כלומר הסרה נקודתית ומהירה של חומר מהמטרה. לפי EDR Magazine, כל פולס נמשך כ-10 מילישניות, בקצב חזרה של 5 הרץ, והחברה טוענת שבמבחנים שביצעה נדרשו בדרך כלל 5 עד 10 פגיעות כדי להגיע להסתברות כמעט מלאה להשבתת רכיב חיוני ברחפן. זו תפיסה הנדסית שונה לגמרי מהמודל הרציף, עם פוטנציאל ברור להפחתת זמן השהייה על מטרה ולהגדלת קצב המעבר בין מטרה למטרה. 

עוד נדבך חשוב בפיתוח הוא ההתמודדות עם מה שנחשב לאחת מנקודות התורפה של לייזרים מבצעיים - האטמוספרה. המערכת מנטרת בזמן אמת את התנאים בין המשגר למטרה באמצעות מצלמה שמרעננת את התמונה בקצב גבוה מאוד, ואלגוריתמיקה שמחליטה מתי נכון לשגר את הפולס כדי להשיג את היעילות הטובה ביותר. אש-טק לא מנסה רק לייצר עוד קרן לייזר, אלא לבנות מערכת שיודעת לעבוד בתוך תנאי שדה אמיתיים, עם אבק, לחות, חום ותנודות אוויר.

מאחורי המערכת עומדת חברה צעירה יחסית. שהוקמה ב-2023, מוגדרת כחברת Deep Tech בתחום ה-Defense Tech, ופועלת מפארק התעשיה של עומר. במקביל, פרטי פטנט ישראלי שפורסמו השנה מראים שריאחי ושמואל קלמן גרינשטיין רשומים כממציאים וכבעלי זיקה ישירה להמצאה עצמה - פרט שמצביע על כך שהידע הטכנולוגי יושב בתוך החברה ולא רק סביב מעטפת עסקית.

גם ברמת התמיכה הממסדית, אש-טק כבר אינה עוד רעיון ראשוני. ברישומי רשות החדשנות מופיעים עבורה מסלול מו"פ לשנת 2023, ולאחר מכן מסלול "קידום מחקר מתקדם באקדמיה בתמיכה משותפת עם משרד הביטחון" לשנת 2025. השילוב הזה - תמיכת רשות החדשנות מצד אחד וחיבור למסלול עם משרד הביטחון מצד שני - אינו מבטיח הצלחה מבצעית, אבל הוא בהחלט מלמד שהחברה קיבלה קשב והכרה בשלבים מוקדמים יחסית של הבשלת המוצר. 

לא במקרה ראש מועצת עומר, ארז בדש, בחר להציג את ההישג כ"גאווה גדולה מעומר" והדגיש כי החברה פעלה "בשקט, בלי רעש ובלי פרסומים". עומר ופארקטק עומר הם הבית שבו זה קרה, וכי היישוב גאה בכך שחברות כאלה בוחרות לצמוח בנגב. זו אמירה שיש בה גם מסר אסטרטגי: החדשנות הביטחונית של ישראל אינה חייבת להיוולד רק במרכז הארץ. במקרה הזה, היא צומחת מהדרום.

במבחן הביטחוני, מוקדם עדיין לקבוע אם DroneLight תהפוך למערכת מבצעית רחבה או לא. זה יוכרע בבחינות לקוחות, בהדגמות, בניסויי שטח ובהמשך ההבשלה התעשייתית. אבל כבר עכשיו ברור שיש כאן מוצר ששווה לעקוב אחריו: לא רק בגלל ההבטחה ל-30 יירוטים בדקה, אלא בגלל השילוב החריג בין איום מבצעי אמיתי, רעיון פיזיקלי מורכב, צוות קטן יחסית, ומיקום גיאוגרפי שמוסיף לסיפור שכבה שלמה של משמעות.

בזמן שכולם מדברים על האיומים, בעומר מנסים לבנות את אחד הפתרונות. ואם המערכת הזו אכן תעמוד במה שהיא מבטיחה, ייתכן מאוד שאחד מסיפורי הביטחון-טכנולוגיה המסקרנים של השנים הקרובות יתחיל דווקא מהנגב.