אושר בכנסת: אשקלון ונוף הגליל זכו להטבות מס - באר שבע שוב נשארת בחוץ

היום, 30 במרץ 2026, הטבות המס שוב עולות לקדמת הבמה בכנסת. לפי סדר היום הפרלמנטרי, הצעת חוק הטבות מס ליישובים עולה לדיון במליאה לקראת קריאה שנייה ושלישית. עוד קודם לכן אישרה ועדת הכספים את ההצעה שנועדה לסייע ליישובים סמוכי חבל תקומה, מהלך שאמור להיטיב גם עם אשקלון, וב-25 במרץ אישרה הוועדה גם הטבה של 12% ליישוב עירוני מעורב - מסלול שבפועל מכוון לנוף הגליל.

הערב, שני, ראש עיריית באר שבע שיחרר הצהרה, על פיה ראש הממשלה בנימין נתניהו מבטיח לו שההטבות יאושרו 'בקרוב'. מתי זה בקרוב? בקרוב יחד עם נמל התעופה הבינלאומי ומגדלי הפינוי-בינוי? בקרוב כשלבאר שבע יגיעו עשרות אלפי תושבים חדשים, אנשי היי טק וקיצני מודיעין איכותיים וחזקים? או בקרוב, עוד חודש, חודשיים, כשאולי תסתיים המלחמה…

בבאר שבע כבר לא קונים את ההסברים על קריטריונים ותבחינים. כשאשקלון מקבלת מסלול, נוף הגליל מקבלת מסלול, וגם יישובים ביהודה ושומרון מקודמים במסלול מהיר - קשה שלא לראות כאן פוליטיקה. הקו שמצטייר הוא פשוט: איפה שיש כוח פוליטי, יש התקדמות; איפה שיש צורך אמיתי אבל פחות מנוף לחץ, כמו בבאר שבע, הדברים נתקעים. זו בדיוק הסיבה שהביקורת על סמוטריץ׳ כבר מזמן לא נשמעת כמו עוד ויכוח מפלגתי, אלא כמו טענה על חלוקת הטבות לפי אינטרס ולא לפי צדק.

נתניהו יודע: באר שבע עיר ליכודית, שגם אם יכוה בשוטים, תצביע ליכוד ומפלגות הלוויין שלו. סיפור ארוך, ששורשיו בשנות החמישים והשישים, בו מתערבבים עלבון וסוג של נקמה על מה שהיה פה.

אבל הסיפור של הדרום לא מתחיל היום - והוא בטח לא נגמר באשקלון או בנוף הגליל. מבחינת באר שבע, הכאב הרבה יותר עמוק. כי בזמן שבכנסת מקדמים עוד ועוד מהלכים נקודתיים כפוליטיקה זולה, בירת מטרופולין הנגב עצמה בכלל לא מופיעה ברשימת היישובים המוטבים לשנת 2026. גם בכנסת כבר הבינו שיש כאן בעיה: ב-16 במרץ קיימה הוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל דיון מיוחד בדיוק על הצורך במתן הטבות מס לבאר שבע. 

כאן כבר קשה להתווכח עם העובדות. אופקים מקבלת הטבת מס של 18%, נתיבות 16%, דימונה 18%, ירוחם 18% וערד 18%. גם יישובים נוספים במרחב נהנים מהטבות, בהם הר עמשא 7% וטנא 7%. כלומר, מי שמסתכל סביב באר שבע רואה שוב ושוב את אותה תמונה: כמעט בכל כיוון יש יישובים שנהנים מהקלה ישירה במס, ורק באר שבע עצמה נשארת בחוץ. 
זה נכון גם לגבי היישובים הבדואיים. רהט נהנית מהטבה של 16%, חורה 18%, לקיה 18%, כסיפה 18%, שגב שלום 18%, תל שבע 18% וערערה-בנגב 18%. לצד אלה מופיעים גם יישובים בדואיים נוספים עם הטבה של 12%, בהם אום בטין, אל סייד, מולדה, דריג'את ותרבין א-צאנע.

צריך לומר ביושר ובלי לפתוח עיניים על ישובים אחרים: הבעיה היא לא שהם מקבלים. הבעיה היא שבאר שבע, העיר המרכזית שאמורה להחזיק את כל המרחב הזה, נשארת מחוץ למשחק.

אלא שהטבת המס אינה חזות הכל. בשביל לקבל הטבת מס, צריך להשתכר מעל לסף המס, למעלה משכר המינימום. התקווה כי כי הטבת המס לתושבי באר שבע תמשוך אליה אוכלוסיות מבוססות מהמרכז ותשאיר בבאר שבע את בעלי השכר הגבוה. במצב קשה, כך מקווים, העושר יחלחל למטה.

זה לא דיון תיאורטי על מסים. זה זוג צעיר מבאר שבע שבודק איפה יהיה לו יותר נכון לחיות. אם באופקים או בדימונה או בירוחם אפשר לשלם פחות מס, ואם המרחק מבאר שבע כבר ממילא קצר, אז ההחלטה הופכת קלה יותר. ראש העיר רוביק דנילוביץ' הזהיר בעבר שהמדינה יוצרת כאן "קניבליזם מטורף", משום שהיא מחזקת את היישובים סביב באר שבע ומשאירה את העיר עצמה בתחרות כמעט בלתי אפשרית מול הפרברים שלה. הוא אף טען שבתקופה שבה לבאר שבע הייתה הטבת מס, זו הייתה הפעם היחידה שבה היה לה מאזן הגירה חיובי. 

באר שבע לא מבקשת יחס מועדף - היא מבקשת היגיון
באר שבע לא אומרת שאשקלון לא צריכה סיוע, ולא שנוף הגליל לא זכאית לעזרה. הטענה שלה הרבה יותר פשוטה: אם המדינה באמת רוצה לחזק את הנגב, איך ייתכן שהעיר המרכזית של הנגב, זו שאמורה לשמש מנוע צמיחה אזורי, נשארת פעם אחר פעם מחוץ למפת ההטבות, בזמן שסביבה כבר נהנים מהן מזמן. ביום שבו מקדמים עוד הטבות חדשות לאחרים, באר שבע שוב מקבלת את אותו מסר ישן - תסתדרי לבד. 

הסיכוי למהלך
הטבת מס דורשת מקור תקציבי, בין אם קיים או עתידי. משאביה התקציביים של ישראל הם לא בלתי מוגבלים. יש מלחמה, יש עלויות שיקום הנאמדות בעשרות מיליארדי שקלים ויש גם, מה לעשות, אילוצי קואליציה. 
הטבת מס לבאר שבע תעשה לה טוב, אין ספק. אבל על מנת להעביר אותה צריך להראות מקור תקציבי, אחרת ההטבה עלולה להיפסל על ידי אנשי המקצוע. 
ויש גם את גורם הזמן: ככל שמתקרב מועד הבחירות חלון זמן מתן ההטבה מצטמצם: על פי החוק והנחיות היועץ המשפטי לממשלה, אין איסור חוקי מוחלט על חקיקה, אך קיימת הגבלה חמורה על שימוש במשאבי ציבור והטבות כלכליות (כלכלת בחירות) ב-90 הימים שלפני הבחירות. בתקופה זו, רשויות המדינה מחויבות לנהוג באיפוק, וכל פעולה חריגה נבחנת בקפידה על ידי ועדת הבחירות המרכזית.

תושבי באר שבע, איך נגיד בעדינות, שבעו הבטחות. כשההטבה תתממש ויראו אותה בתלוש המשכורת, יברכו ויודו למי שצריך. לפני זה, כמו שנהג לומר ראש הממשלה יצחק רבין ז''ל: 'הכל דיבורים'.