המחיר הנסתר של החוסן: כך המלחמה פוגעת במורים בישראל

מחקר חדש מאוניברסיטת בן-גוריון חושף: עשרות אחוזים מהמורים סובלים מחרדה ודיכאון - והציפייה 'להיות חזקים' דווקא מגבירה את השחיקה
שיתוף בווטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר שיתוף באימייל הדפסת כתבה
מורה בכיתה בזמן מלחמה - המחשה ללחץ נפשי ושחיקה במערכת החינוך ד"ר מוטי בניטה (צילום: דני מכליס - אוני בן גוריון)

בזמן שמערכת החינוך ממשיכה לפעול תחת מציאות ביטחונית מורכבת, מחקר חדש מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מציף את המחיר הנפשי הכבד שמשלמים המורים בישראל. הנתונים מצביעים על שיעורים גבוהים של חרדה, דיכאון ושחיקה - ומעלים שאלות קשות על הדרישות המוטלות על אנשי ההוראה בתקופות חירום.

המחקר, שפורסם בכתב העת Teaching and Teacher Education, בחן את מצבם הנפשי של 259 אנשי הוראה במהלך מלחמת 'חרבות ברזל', וממצאיו רלוונטיים גם למציאות הביטחונית הנוכחית .
הממצאים מראים כי כבר בתחילת המלחמה דיווחו המורים על רמות בינוניות עד חמורות של חרדה ודיכאון, כאשר כרבע מהם סבלו מתסמינים חמורים. גם לאחר חצי שנה נותרו רמות המצוקה גבוהות: כ-40% מהמורים דיווחו על תסמינים מעל הסף הקליני.

העבודה הרגשית - מקור לשחיקה

אחד הממצאים המרכזיים במחקר נוגע ל'עבודה הרגשית' של מורים - הצורך להפגין כלפי תלמידים רוגע, ביטחון וחום, גם כאשר הם עצמם חווים פחד ולחץ. החוקרים מבחינים בין שתי גישות: עבודה רגשית עמוקה - ניסיון אמיתי לחוות רגשות חיוביים,  עבודה רגשית שטחית - הסתרה או זיוף של רגשות. התוצאות חד משמעיות: מורים שפעלו מתוך הזדהות פנימית עם תפקידם חוו פחות מצוקה נפשית, בעוד אלו שפעלו מתוך לחץ חיצוני - סבלו מרמות גבוהות יותר של חרדה ודיכאון.
שחר נודלר-מוזיקנט, מובילת המחקר, מדגישה:
'המחקר שלנו מוכיח שזה לא מספיק לבקש ממורים 'להיות חזקים'. אם החוסן נכפה עליהם כדרישה חיצונית - זה עלול להוביל לקריסה'. לדבריה, המפתח הוא חיזוק הזהות המקצועית של המורים כאנשי טיפול והענקת תמיכה אמיתית, ולא רק דרישות. לממצאים יש גם השלכות רחבות: שחיקה נפשית מתמשכת עלולה להוביל לעזיבת המקצוע. נשירת מורים היא תופעה מוכרת בישראל ובעולם, והעומס הרגשי בתקופות חירום רק מעצים אותה. החוקרים מזהירים כי ללא טיפול מערכתי - המצב עלול להחמיר.
ד"ר מוטי בניטה מציין כי המורים משמשים 'קו ראשון' לתמיכה רגשית בתלמידים, במיוחד בתקופות של חוסר יציבות ביטחונית. לדבריו, בעולם שבו משברים הופכים תכופים יותר - תפקידם של המורים אינו רק פדגוגי, אלא גם חברתי ורגשי.
המחקר מצביע על מספר כיווני פעולה: חיזוק המוטיבציה הפנימית של מורים, טיפוח זהות מקצועית-רגשית,  יצירת סביבה שמאפשרת ביטוי אישי ולא רק דרישות תפקוד, פיתוח תוכניות הכשרה ותמיכה ייעודיות, המסקנה ברורה: כדי לשמור על המורים - צריך קודם כל לדאוג להם.