הלכה לעולמה ליאורה מוריאל, עיתונאית, יוצרת ופעילה חברתית פורצת דרך

ליאורה מוריאל, עיתונאית, זמרת, כנרת, פמיניסטית ופעילה חברתית, הלכה לעולמה ב-7 בינואר 2026, והיא בת 77 במותה. מוריאל הייתה דמות מרכזית בעשייה התרבותית והחברתית בבאר שבע ובנגב, עורכת המקומון 'כל בי', ומי שכיהנה כיו''ר אגודת הלהט''ב בישראל בשנים 1991-1993.
מוריאל נולדה בשנת 1949 בתל אביב. בגיל עשר עברה עם משפחתה לקנדה, ובגיל 19 עלתה לישראל לבדה. היא סיימה תואר ראשון בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך, בגיל 30, הגיעה לבאר שבע ללימודי אמנות.

בבאר שבע הצטרפה למקומון חדש אז , 'כל בי', בו שימשה עורכת בתחילת שנות השמונים. במקביל לעבודתה העיתונאית, הייתה מהחלוצות של פעילות הקהילה הלהט''בית בדרום, בתקופה שבה הקהילה סבלה מרדיפות, התנכלויות וסיקור עוין בחלק מכלי התקשורת המקומיים. בנחישות ובתבונה הובילה מוריאל את הקהילה אל מרכז השיח הציבורי והניחה את התשתית לפעילות הארגונית בבאר שבע ובנגב.

מוריאל הייתה גם יוצרת מוזיקלית מחוננת. היא הקליטה מספר אלבומים, בהם 'אישה לבדה' ומיני אלבום בשם 'תודה לחיים'. בסוף יוני 1986 הפיקה בבאר שבע את פסטיבל המוזיקה הבינלאומי הראשון לנשים, שהוקדש ליצירות של מלחינות מכל התקופות והז'אנרים. בהמשך עמדה בראש העמותה לקידום החינוך והתרבות בנגב וניהלה כיו''ר את 'פסטינגב - פסטיבל בינלאומי למוזיקת עמים' שנערך בשנת 1990.
בפסטיבל הנשים במוזיקה בבאר שבע השתתפו אמניות מהשורה הראשונה, בהן סו פינק והיוצרת מתחום האוונגארד פולין אוליברוס.
בשנות ה-80 שימשה כתבת ג'רוזלם פוסט בנגב, וכן צלמת וכתבת בעיתון 'דבר' בדרום. בין השנים 1991-1994 ערכה את העיתון 'נתיב נוסף'.

אחד השירים שהקליטה מוריאל: תודה לחיים, שכתבה ויאולטה פאררה

ממייסדות האגודה למען הלהט''ב בישראל ובבאר שבע
בתקופתה כיו''ר אגודת הלהט''ב נרשמו הישגים ציבוריים משמעותיים, בהם תיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ואיסור הפליה על רקע נטייה מינית, הכרה של מד''א בזכויות בנות זוג לסביות לצורך ביטוח דם, וקיום הפנינג הגאווה הראשון בישראל בגינת שינקין. בשנת 1991 הניחה זר ביד ושם לזכר הקורבנות ההומואים שנרצחו בשואה, מהלך שעורר מחלוקת ציבורית. בשנת 1992 הובילה פעילות זיכרון ביער להב והוקם קו סיוע טלפוני ייעודי לקהילה ולמשפחותיה.

במקביל לפעילותה בישראל, לימדה מוריאל בחוג לאנגלית באוניברסיטת מרילנד, שם השלימה דוקטורט בספרות, שעסק בדמות היהודי בקולנוע ובספרות בארצות הברית. היא כתבה את הביוגרפיה של ברברה סטרייסנד באנציקלופדיה לנשים יהודיות באנגלית.
בשנות ה-90 עברה להתגורר במיתר עם בת זוגה, סוזן קירשנר. בהמשך חיו השתיים בסילבר ספרינג שבמרילנד, והיו אימהות לזוג תאומים.
לפני כשמונה שנים הוענקה למוריאל תעודת הוקרה מטעם עיריית באר שבע, במעמד ראש העיר, על תרומתה ארוכת השנים לקידום זכויות קהילת הלהט''ב בעיר.

מוריאל הותירה אחריה מורשת עמוקה של עשייה חברתית, תרבותית ועיתונאית, והשפעתה ניכרת עד היום במרחב הציבורי בדרום ובישראל כולה.

יהי זכרה ברוך.