''תשמעו סיפור'': שלוש חגיגות בערב בלתי נשכח באופקים (תיעוד)

מהפייסבוק אל המדף: המסע המופלא של אבי דהן אל ספר הביכורים ''תשמעו סיפור'' סיפורו של איש חזון שהפך זיכרונות ילדות לספר מרגש ופתח בית קפה קהילתי ביום הולדתו
send whatsapp messsage send FB messsage
''תשמעו סיפור'': שלוש חגיגות בערב בלתי נשכח באופקים צילומים: ליאור בוהדנה

ליאור בוהדנה, ראיון מיוחד ל״השבוע בדרום"

"יש רגעים בחיים שבהם הכל מתחבר" - משפט זה מתאר בדיוק את הערב המרגש שהתרחש ביום שלישי האחרון בבית האבות באופקים, כאשר אבי דהן, הילד שגדל בשכונות העוני של אופקים והפך למנכ"ל בית האבות בעירו, חגג שלושה אירועים משמעותיים בחייו ברגע אחד מרטיט לב.
דמעות נצצו בעיניו של דהן כשעמד מול קהל האורחים שגדש את המקום - בני משפחה, חברי ילדות, אישי ציבור, וקשישי בית האבות אותו הוא מנהל במסירות - והשיק את ספר הביכורים שלו "תשמעו סיפור", פרי עטו ולבו.


אבי לא רק מספר את הסיפור שלו, הוא מספר את הסיפור של כולנו. של ילדי שנות השבעים באופקים, של הדור שגדל בצל הקיפוח, אך מעולם לא איבד את התקווה והשמחה


״זה התחיל כמעט במקרה," שיתף דהן ברגע נדיר של חשיפה אישית. "פרסמתי סיפור קטן בפייסבוק, זיכרון מילדותי באופקים של שנות השבעים. לא ציפיתי לכלום, אולי כמה לייקים של קרובי משפחה." עיניו התרחבו כשהמשיך: "אבל קיבלתי עשרות תגובות, שיתופים, הודעות פרטיות. אנשים בכו, צחקו, ביקשו עוד. הבנתי שנגעתי במשהו עמוק."

וכך, סיפור אחר סיפור, ביסס דהן את מעמדו ככרוניקאי בלתי רשמי של אופקים. סיפוריו על הילדות בשכונת עוני, על משחקי הרחוב, על ההורים העובדים הקשיחים והאוהבים, על הרעב ללחם אך גם לחלומות – הפכו לשם דבר ברשת החברתית.

ראש העיר איציק דנינו, חברו מילדות של דהן, עמד על הבמה בערב ההשקה כשקולו נשבר: "אבי לא רק מספר את הסיפור שלו, הוא מספר את הסיפור של כולנו. של ילדי שנות השבעים באופקים, של הדור שגדל בצל הקיפוח, אך מעולם לא איבד את התקווה והשמחה."

הספר "תשמעו סיפור" אינו רק אוסף אנקדוטות נוסטלגיות. הוא תיעוד חי, נושם ורוטט של תקופה, של מקום, של אנשים שקולם לא תמיד נשמע בנרטיב הישראלי המרכזי. דהן מצליח לשזור את הכאב והקושי עם הומור חם ואהבת אדם, מבלי לגלוש לפתוס או לרחמים עצמיים.
"כתבתי בדם לבי," אמר דהן בקול רועד, אוחז בספרו הטרי. "כל מילה כאן היא חלק ממני, מהעבר שלי, מהזהות שלי. וזה גם סיפור של דור שלם שגדל פה."
אך אבי דהן לא רק חגג את הולדת ספרו באותו ערב קסום. הוא חגג גם את יום הולדתו, כשילדיו הפתיעו אותו עם עוגה מרהיבה והקהל פצח בשירה ספונטנית של "היום יום הולדת".

"אבא," אמרה בתו בקול רווי רגש, "אתה לימדת אותנו שאף פעם לא מאוחר מדי להגשים חלום. הנה אתה, בן שישים, מוציא את הספר הראשון שלך. אתה ההשראה שלנו."

וכאילו לא די בשתי חגיגות אלו, אבי דהן חנך באותו ערב מרגש את בית הקפה הקהילתי 'דורות' בבית האבות אותו הוא מנהל. בית קפה שהוקם מתרומות נדיבות של אנשי עסקים מקומיים ושיופעל בהתנדבות לרווחת דיירי הבית.
כשהסיר את הלוט מעל השלט החדש, רעדו ידיו של דהן. "חלמתי על מקום שבו הקשישים שלנו לא ירגישו כלואים במוסד טיפולי," אמר בקול חנוק מדמעות. "רציתי שיהיה להם מקום של כבוד, של שמחה, של קהילה. מקום שבו הם המארחים, לא המטופלים."
מוטי דנן, איש העסקים שתרם רבות להקמת בית הקפה, חיבק את דהן בחום. "אבי חולם בגדול, אבל הוא גם יודע להגשים," אמר. "כשהוא סיפר לי על החזון שלו, לא היססתי לרגע. ידעתי שהוא יהפוך את זה למציאות."

בסוף הערב, כשהאורחים האחרונים נפרדו ממנו בחיבוקים חמים, ישב אבי דהן על ספסל בבית הקפה החדש, מחזיק את ספרו הטרי בידיו. "אתה יודע," אמר בשקט, כמעט כמדבר אל עצמו, "כשהייתי ילד ברחובות אופקים, רעב ללחם ולחלומות, לא העזתי לדמיין רגע כזה. רגע שבו הסיפור שלי, שהיה כלוא בתוכי כל כך הרבה שנים, יוצא החוצה ונוגע בלבבות."

מבטו נדד אל אורות אופקים הנוצצים בחשכה. "אולי זה המסר הכי חשוב," אמר בקול רך. "שאף פעם לא מאוחר מדי לספר את הסיפור שלך. ושלפעמים, הסיפור שנראה לך הכי אישי, הכי פרטי, הוא דווקא הסיפור שכולם צריכים לשמוע."