הזנחה רבת שנים והכאב של רחוב אליהו הנביא בבאר שבע: 'אנחנו שקופים, המצב רק מחמיר'

רחוב אליהו הנביא, בשכונה ד' בבאר שבע היה אמור להינות מבוננזת ‘רובע החדשנות’ של העיר, אך המציאות עבור תושביו רחוקה מאוד מחזון הפיתוח העירוני המתקדם. מה שמתעתד להיות "רובע החדשנות", למעשה, שקוע באזורים כמו שכונות ד' ו-ג' בהזנחה פיזית וחברתית קשה, שהולכת ומחמירה משנה לשנה.
בביקורנו ברחוב, לפני למעלה מארבע שנים, ביוני 2020, שמענו תלונות על הזנחה פיזית, ביוב שנוזל, אשפה מפוזרת ומכת חולדות. חזרנו לשם שוב השבוע וגילינו שהמצב לא רק שלא השתפר – אלא החריף בצורה משמעותית. רחוב אליהו הנביא דבוק למרכז גילת. חלקים ממנו, בעיקר באיזור מספרי ה-20, נראים כאילו נלקחו ממחנה פליטים בשטחים.

לפני 4 שנים השכנים הזעיקו אותנו וזעקו על המצוקה הקשה. הפעם, ביוב זורם באחת הכניסות הייתה סיבה להגעה שלנו למקום. נדהמנו לראות שכלום לא השתנה במקום.
"אנחנו שקופים", אומר אחד התושבים, "ההזנחה פה נוראית. זה לא רק האשפה, אלא גם הביוב שזורם ברחוב, המרצפות ששקעו. החיים פה קשים מאוד, ואנחנו נאלצים להתמודד עם זה לבד".
שכנה אחרת מוסיפה בעצב: "כשיש אזעקות אין לאן לברוח. יש מקלט שכונתי, אבל לי לוקח המון זמן להגיע לשם בגלל הגיל והבעיות הפיזיות. אני נשארת בבית, מתפללת שזה לא ייפול עליי".

בעיה נוספת שמטרידה את תושבי האזור היא התגברות התופעה של נרקומנים ברחוב. "הבעיה פה היא בעיקר עם מכורים לפנטניל", מספרת שכנה נוספת. "הם צורכים את הסם ונופלים כמו זבובים. כל הזמן רואים אמבולנסים אוספים אותם, אם הם בכלל נשארו בחיים". הפנטניל הינה תרופת מרשם, אופיאט, משכך כאבים הניתן לחולים אונקולוגיים קשים.
במצוקת המקום, חולי סרטן מעדיפים לסבול את הכאבים הנוראיים ולמכור את המדבקה לנרקומן, תמורת כמה מאות שקלים שישמשו אותם לאוכל או למיזוג הבית.
גם בעלי נכסים בשכונה נדהמים מרמת ההזנחה. "אני גר בתל אביב ויש לי דירה להשכרה ברחוב הזה", מספר בעל נכס. "כשראיתי מה קורה בשכונה, הייתי בשוק. ההזנחה נוראית ואני לא מבין איך המצב הזה נמשך כל כך הרבה שנים".

ההבטחות לשיקום שכונות כמו רחוב אליהו הנביא נשמעות כבר שנים, אך בפועל לא נרשמו שינויים משמעותיים. תשתיות הוחלפו במקומות מסוימים, אבל המצוקה החברתית נותרה ללא מענה אמיתי. תושבים זועמים על כך שהם נשכחים בזמן שעירם מקודמת כ"בירת ההזדמנויות" של ישראל, ומרגישים שההזדמנויות האלו נועדו לאחרים – לא להם.
התחושות הקשות של חוסר אונים הולכות ומתעצמות לאור המצב הביטחוני הקשה שהחמיר אחרי מלחמת חרבות ברזל והטבח הנורא של ה-7 באוקטובר. תחושת הביטחון אבדה, ועם המצוקה החברתית, רבים נסחפים אל עבר עולם הסמים והפשע, בניסיון למצוא מפלט מכאבם.
‘’כל הסביבה נראית ככה'', מספרת שכנה שמתגוררת מעבר לרחוב. ‘’מסלקים את הנרקומנים ממקום אחד, הם עוברים לרחוב השני. אנחנו שמנו בכניסה לבניין דלק עם קודן, אבל הם פורצים את זה כדי לשבת בחדר מדרגות לצרוך סמים''.

‘’מה תעשה עם נרקומן במעצר? המכורים הם האנשים הכי מסכנים. הוא מכור וכל עוד הוא לא עובר הליך גמילה, הסבל שלו נמשך'', אומר לנו איש משטרה לשעבר, שמשפחתו מתגוררת בקרבת מקום. ‘’אני עוצר אותו ובמעצר הוא חוטף ‘קריז’. הוא לא מודע לעצמו. הנושא של מדבקות הפנטניל מוכר. ביננו, מי רוצה לעצור חולה סרטן או ניצול שואה? אני מסכים איתך. זאת טרגדיה. זה עניין לרווחה, לא למשטרה. כשהייתי במשטרה, הכרתי את האיזור. זה צורב בלב''.
‘’אני לא רוצה להזדהות'', אומרת לנו מרואיינת בכתבה. ‘’במקום לעזור, מסמנים אותנו כ'עושי צרות'. אם אני מספרת מה קורה פה, מציירים את זה כ'משחירה את העיר'. אני שואלת אותך: אנחנו לא שווים אפילו שיסללו לנו מדרכה? אם לתושבים אין פה יכולת כלכלית - ובאמת אין להם, אז אי אפשר לרתום גוף שיסייע בשיקום החלק הזה של השכונה?''.

‘’בחלק מהכניסות אנשים קצת הצליחו לטפל בעצמם בבעיות של הבניינים, אבל לרובנו אין ממש יכולת כלכלית. ההזנחה מחלחלת לכל דבר ויש פה גם הזנחה חברתית. איפה הפארק היפה של ד'? פעם היו פה הופעות, היום אין. כשיורד החושך אנחנו מסתגרים בבית. סע 10 דקות מפה, תראה סטודנטים בפאבים (הכוונה למתחם הבלוק), פה זה כאילו עולם אחר של באר שבע. אנחנו הוותיקים בעיר, נולדנו ונשארים פה, הסטודנטים באים והולכים. אנחנו לא צריכים להיות שקופים, מישהו חייב לשמוע את הזעקה שלנו''.
קראו עוד באותו נושא:
חולדות, ביוב, אשפה: כך נראה ''מחנה הפליטים'' בלב ב''ש - חשיפה בלעדית מה-6 ביוני 2020, על מצב הרחוב.