''קמנו אז, נקום גם היום'': בפרויקט 'זיכרון בסלון' בבאר שבע ידברו השנה על אירועי ה-7.10
יום הזיכרון לשואה ולגבורה יצויין מערב יום ראשון ועד יום שני. לצד הטקסים הממלכתיים והעירוניים, במערכת החינוך ובאקדמיה, יתקיימו בכ-160 בתים בבאר שבע מפגשי ‘’זיכרון בסלון'', בהם שורדי שואה ובני הדור השני יספרו בגוף ראשון את עדותם מהימים הנוראים לעם היהודי. השנה לא ייעדר מהשיח הטבח הנורא ב-7.10. בשיחה עם ‘’חדשות באר שבע והנגב'' מספרת חנה דקלו, בת דור שני, כי במסגרת המפגשים בעמותת ‘’עמך'', הנושא עלה למן הימים הראשונים - על רקע הטבח הנורא ועליית האנטישמיות בעולם.
בשבוע הראשון לאחר התאריך הנורא 7.10.2023, הייתי בהלם מוחלט. לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה, למי קרה, איך קרה... הייתי מחוברת לשידורי הטלויזיה, הרדיו והאינטרנט ולא הצלחתי להתנתק. ובלילות לא הצלחתי להרדם – רק חשבתי על הסיפורים של אמא שלי
‘’זיכרון בסלון'' היא מסורת ישראלית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שמעבירה את שרביט הזיכרון מהטקסים הממלכתיים והעצרות ההמוניות – למפגשים אישיים, משמעותיים ומרגשים. כל מפגש של זיכרון בסלון מרגיש ומתנהג אחרת, בדיוק כמו שכל סלון מרגיש ונראה שונה.
בערב יום השואה, או בימים הסמוכים לו, מתקיימים במקביל מאות אלפי התכנסויות בסלונים פרטיים, בישראל ומחוצה לה, שבהן מקשיבים יחד המשתתפים לעדויות של ניצולי שואה ודור שני, חולקים ומשתפים זה את זה בשירים, קטעי קריאה ומחשבות ומקיימים דיונים פתוחים.
המיזם הוקם על ידי עדי אלטשולר ונדב אמבון בשנת 2011. מאז השתתפו במיזם למעלה מ-2 מיליון איש בישראל ומחוצה לה. לפי המארגנים, ״היוזמה מיועדת לאנשים המחפשים דרכים נוספות לציין את יום השואה, לצד הטקסים הממלכתיים והצפייה המסורתית בתוכניות הטלוויזיה המוקרנות בערב זה. היא מאפשרת לכל אחד לקחת מחדש בעלות ואחריות על עיצוב זיכרון השואה, להבטיח המשך הדיון בה גם אחרי שלא יישארו בינינו ניצולים והשפעה על דרך שבה נזכור ונלמד מהשואה.״.jpg)
‘’הכל התחיל מצורך'', מספרים יוזמי ‘זיכרון בסלון’. ‘’מתחושה שעלתה אצל קבוצה של צעירים בערב יום השואה 2011. הם הרגישו שהם לא מצליחים להתחבר יותר ליום השואה, לסרטים הישנים שמשדרים בטלוויזיה ולטקסים הממלכתיים''.
‘’הם התכנסו בסלון של אחד מהם והזמינו שורד שואה שישתף אותם במה שהוא עבר. אחר כך מישהו שלף גיטרה והתחיל לנגן ואחרי שכולם שרו, בכו וצחקו יחד – התחילה שיחה רצינית על איך שומרים את הזיכרון בחיים ואיך מסתכלים קדימה ולומדים מהשואה את הלקחים הדרושים למען העתיד''.
איך בנוי מפגש של זיכרון בסלון?
‘’עדות מהעבר- כל עוד יש בינינו שורדי שואה שרוצים ויכולים לספר את סיפורם – יש לנו את הזכות ואת החובה לשמוע. בזיכרון בסלון יש מאגר של שורדי שואה שרוצים לספר את סיפורם בסלון שלכם, אבל מטבע הדברים, הוא הולך ומצטמצם''.
‘’אם זה יתאפשר, יחברו למארח נותן עדות שיבוא לספר את סיפורו אצלכם בסלון. אם לא – ניתן לבחור עדות מוקלטת ממאגר העדויות ולהשמיע אותה בסלון שלכם. אפשרות נוספת ומרגשת במיוחד היא להזמין את הדורות הבאים (ילדים, נכדים או נינים של שורדי השואה) ולשמוע מהם את הסיפור של השורד שליווה את ילדותם''.
חנה דקלו היא בת הורים שורדי שואה, שעלו ארצה מפולין, אך כמו שורדים רבים, הם מיעטו לדבר על מה שעבר. את שהיא יודעת, למדה לרוב מתחקירים שערכה. היא חברה בעמותת ‘’עמך'' בבאר שבע. עמך הוא מרכז ישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה ובני משפחותיהם, כולל בני הדור השני והשלישי. המרכז, שהוא עמותה, נוסד בשנת 1987 על ידי ניצולי השואה כמרכז קטן לסיוע עצמי, אך במהלך השנים הרחיב את פעילותו הברוכה. הסניף בבאר שבע פעיל וקשוב לחבריו, לא רק סביב יום הזיכרון, אלא במהלך השנה כולה.
‘’כל מי שמכיר אותי יודע שלפני לא מעט שנים לקחתי על עצמי משימה, או נכון יותר, שליחות אישית, אותה אני עושה מתוך מחוייבות עמוקה להוריי ולי. לשתף ולחלוק עם אחרים את הסיפורים על הבית שבו גדלתי, בית של הורים שורדי שואה, וגם לשתף בתובנות שלי, כבת הדור השני, על החיים בחברה שלנו ובעולם הגלובלי'', מספרת חנה.
‘’בשבוע הראשון לאחר התאריך הנורא 7.10.2023, הייתי בהלם מוחלט. לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה, למי קרה, איך קרה... הייתי מחוברת לשידורי הטלויזיה, הרדיו והאינטרנט ולא הצלחתי להתנתק. ובלילות לא הצלחתי להרדם – רק חשבתי על הסיפורים של אמא שלי''.
‘’על השעות שהיא בילתה עם המשפחה במחבוא בעליית הגג בגטו לודג' ב"שפרו" הגדול, בספטמבר 1942, כשהגרמנים מסתובבים בדירה. הפחד הגדול שימצאו אותם. כך הרגישו גם תושבי קיבוץ בארי? וגם זכרתי את הסיפור על החזרה שלהם לדירה רק לאחר ששמעו את השכנים מדברים ביידיש וקוראים בשמם. כך גם היה אצל בני המשפחה שלנו בקיבוץ נירים? כן. כך בדיוק. הם לא פתחו את הדלת של הממ"ד אלא כשחבר הקיבוץ הגיע ודיבר איתם והם זיהו את קולו. איך זה יכול להיות? איך יכול כזה דבר לקרות לאחר 80 שנה? במדינה העצמאית שלנו? עם צבא חזק משלנו?
מי האנשים שנכנסים והורגים באכזריות רבה מבוגרים, זקנים, ילדים, תינוקות רק בגלל שהם ישראלים? ישראלים שהם לא הכירו בכלל ולא עשו להם שום רע? בדיוק כמו בני המשפחה המורחבת שלי, סבתות וסבים שלי, סבתות וסבים רבא שלי, דודים, בני דודים, כולם נרצחו רק בגלל היותם יהודים ומי שעשה זאת בכלל לא הכיר אותם, לא ידע מה שמם ומה הם אהבו לעשות או לאכול. רק בגלל שהיו יהודים''. 
‘’ועוד חשבתי על הבדידות הנוראה של תושבי העוטף שאף אחד לא הגיע לעזור להם. הבדידות וחוסר האונים מעבר לפחד הנורא. איך עוברים שעות וימים בתחושות כאלו? איך מצליחים אחר כך להאמין שוב באנשים? כמו אמא שלי ואחותה שחיו כך במשך 6 שנים''.
ומה עושים עם גל האנטישמיות ששטף את העולם? איך העולם לא למד שמה שקורה היום ליהודים יקרה אחר כך לאנשים אחרים? ונזכרתי בשירו של הכומר הלותרני הגרמני מרטין נימלר משנת 1946 בשם "לא השמעתי את קולי":
תחילה הם באו ולקחו את הסוציאליסטים –
ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי סוציאליסט;
ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי –
ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי;
ואז הם באו ולקחו את היהודים –
ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי יהודי;
ואז הם באו ולקחו אותי –
וכבר לא נותר אדם, לדבר בעדי.
‘’וכשהסיפורים על מאות מעשי העזרה, הגבורה וההקרבה של אנשים פשוטים, לא כאלה שהוכשרו ללחימה, כמו רחל באופקים או מיה בשבי בעזה, שבתושיה אינסטינקטיבית האכילו את המחבלים שאיימו עליהם; כמו עאמר אבו סבילה שנכנס לרכב של משפחת סוויסה בשדרות ונרצח כשהציל את הבנות; כמו טלי חדד שפינתה שוב ושוב ברכבה פצועים באופקים; נודעו וסופרו שוב ושוב, חשבתי על אלו המעטים שבשנים הנוראיות אז באירופה כן עזרו ליהודים. על האשה במפעל התחמושת בגרמניה שהביאה לאמא שלי נעלים בחורף וכריך יומי.
וגם חשבתי על הביטוי הפשוט של הגבורה בלהמשיך לחיות גם בתנאי קיום בלתי אפשריים – רעב, קור, מחלות, סכנת מוות – ולא להתייאש. לא "ללכת לגדר". להסתכל קדימה. להאמין שיבואו ימים טובים יותר. כמו שמספרים החטופים שחזרו מהשבי בעזה''.
‘’וככל שעברו הימים חשבתי גם על אבא שלי שאיבד שם את אשתו ובנו, והקים פה בארץ משפחה שניה – אמא שלי, אחיי ואני. ובכלל על שני הוריי וחבריהם ששרדו את השואה, איבדו שם את כל עולמם כמעט, והצליחו לקום מהמקום הנורא, להקים משפחות ולחיות חיים משמעותיים ומאושרים, לצד הכאב והאובדן שלא נשכחו''.
‘’מהמקום הזה שלי אני מבקשת לחזור ולספר על הבית שבו גדלתי, על הוריי שהלכו לעולמם לפני שנים רבות, ועל בני משפחתי המורחבת שלא שרדו. לתת שם ופנים לאלו שכבר אינם, וגם לדבר על מה עושים עם הרגשות המורכבים הללו, היום ובהמשך. כואבת ומחבקת את כל האנשים, במעגלים הקרובים והרחוקים יותר, של תושבי העוטף ואלו שהיו במסיבה ברעים. מי ייתן שיבואו גם לכם ימים טובים יותר''.
רשימת אירועי ‘’זיכרון בסלון'' בבאר שבע
הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים: להצטרפות הקליקו כאן
ניתן לדווח על חדשות אל העורך האחראי דני בלר בטלפון 052-2394026
או במייל [email protected]
על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ‘’חדשות באר שבע והנגב 24/7" מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]
עקבו אחרינו: וואטסאפ • טוויטר • טלגרם • פייסבוק • טיקטוק • גוגל • אינסטגרם •
